Enjoying this page?

MOED KATAN - 026a – ואלו מגלחין – פרק שלישי – מועד קטן, כו ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

ואלו קרעין שאין מתאחין.

ואלו קרעין כו' - באבל רבתי במסכת שמחות (פ"ט):

הקורע על אביו ועל אמו,

ועל רבו שלימדו תורה,

ועל נשיא ועל אב ב"ד,

ועל שמועות הרעות,

ועל ברכת השם,

ועל ספר תורה שנשרף,

ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים,

וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלים.

אביו ואמו ורבו שלימדו תורה מנלן?

דכתיב: (מלכים ב ב, יב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.

אבי אבי - זה אביו ואמו.

רכב ישראל ופרשיו - זה רבו שלימדו תורה.

מאי משמע?

כדמתרגם רב יוסף: רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה, מרתיכין ופרשין.

 

ולא מתאחין מנלן?

דכתיב (מלכים ב ב): ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים.

ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שלשנים?

אלא מלמד שקרועים ועומדים לשנים לעולם.

Audio  Video

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אליהו חי הוא?

אמר ליה: כיון דכתיב (מלכים ב ב): ולא ראהו עוד - לגבי דידיה כמת דמי.

 

נשיא, ואב בית דין, ושמועות הרעות מנלן?

דכתיב: (שמואל ב א): ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם, וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב, על שאול ועל יהונתן בנו, ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב.[1]

שאול - זה נשיא.

יהונתן - זה אב ב"ד.

על עם ה' ועל בית ישראל - אלו שמועות הרעות.

א"ל רב בר שבא לרב כהנא: ואימא עד דהוו כולהו?

א"ל: על על - הפסיק הענין.

ומי קרעינן אשמועות הרעות?

והא אמרו ליה לשמואל: קטל שבור מלכא תריסר אלפי יהודאי במזיגת קסרי ולא קרע?

לא אמרו אלא ברוב צבור.

ברוב ציבור - רוב ישראל:

וכמעשה שהיה.

וכמעשה שהיה - בשאול ויהונתן:

ומי קטל שבור מלכא יהודאי?

והא א"ל שבור מלכא לשמואל: תיתי לי דלא קטלי יהודי מעולם?

התם אינהו גרמי לנפשייהו.

גרמו לנפשייהו - דמרדו ביה. והא דקאמר לא קטלי יהודי רוצה לומר בחנם:

דא"ר אמי: לקל יתירי דמזיגת קסרי - פקע שורא דלודקיא.

לקול יתירי - לקול כנורות שמרדו: 

 

על ברכת השם: מנלן?

דכתיב (מלכים ב יח) ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים[2].

Audio   Video

ת"ר: אחד השומע, ואחד השומע מפי השומע - חייב לקרוע.

והעדים אינן חייבין לקרוע, שכבר קרעו בשעה ששמעו.

בשעה ששמעו מאי הוי הא קא שמעי השתא?

לא ס"ד, דכתיב: (מלכים ב יט, א) ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו.

המלך קרע והם לא קרעו.

 

ולא מתאחין: מנלן?

אתיא קריעה קריעה.

אתיא קרע קרע (מדוד):

 

ספר תורה שנשרף: מנלן?

דכתיב: (ירמיהו לו, כג) ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה,

שלש דלתות וארבעה - כלומר ארבעה פסוקים:

ויקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח וגו'[3].

מאי שלש דלתות וארבעה?

אמרו ליה ליהויקים: כתב ירמיה ספר קינות.

אמר להו: מה כתיב ביה?

(איכה א) איכה ישבה בדד.

אמר להו אנא מלכא.

אנא מלכא - ואמלכא לא כתיב כלום:

א"ל: (איכה א) בכו תבכה בלילה.

אנא מלכא.

(איכה א) גלתה יהודה מעוני.

אנא מלכא.

(איכה א) דרכי ציון אבלות.

אנא מלכא

(איכה א): היו צריה לראש.

היו צריה לראש - שהנכרי ראש ולא אתה:

אמר להו מאן אמרה?

(איכה א) כי ה' הוגה על רוב פשעיה.

מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש.

והיינו דכתיב: (ירמיהו לו) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם.

מכלל דבעו למיקרע.

אמר ליה רב פפא לאביי: אימר משום שמועות הרעות.

משום שמועות רעות - על הגלות איבעי למיקרע:

א"ל: שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו?

 

א"ר חלבו אמר רב הונא: הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות.

אחד על הגויל ואחד על הכתב.

שנאמר: (ירמיהו לו) אחרי שרוף המלך את המגלה

את המגילה - זה הגויל:

ואת הדברים.

ואת הדברים - זה הכתב:

רבי אבא ורב הונא בר חייא הוו יתבי קמיה דרבי אבא: בעא לאפנויי.

שקליה לטוטפתיה אחתיה אבי סדיא.

אתאי בת נעמיתא[4] בעא למיבלעיה.

אמר: השתא איחייבין לי שתי קריעות.

א"ל מנא לך הא?

והא בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דרב מתנה, ולא הוה בידיה.

אתאי לקמיה דרב יהודה ואמר לי הכי אמר שמואל: לא אמרו אלא בזרוע. 

בזרוע - שאין יכול להצילו:

וכמעשה שהיה.

 

וכמעשה שהיה - דיהויקים אבל דנעמיתא דמצי להציל. לא מיקרע:

 

ערי יהודה: מנלן?

דכתיב (ירמיהו מא): ויבאו אנשים משכם משילו ומשמרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' וגו'[5].

א"ר חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן: אומר (ישעיהו סד) ערי קדשך היו מדבר וקורע.

ירושלים בחורבנה אומר: (ישעיהו סד) ציון מדבר היתה ירושלם שממה וקורע.

בית המקדש בחורבנו אומר: (ישעיהו סד) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע:

 

קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים:

ורמינהו אחד השומע ואחד הרואה - כיון שהגיע לצופים קורע.

וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה?

לא קשיא הא דפגע במקדש ברישא.

הא דפגע במקדש ברישא - כגון כשנכנס לירושלים בשידה תיבה ומגדל דלא ראה ירושלים עד שראה בית המקדש. קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים אבל בשלא נכנס בתיבה  ופגע בירושלים ברישא קורע על ירושלים בפני עצמה ועל המקדש בפני עצמו:

הא דפגע בירושלים ברישא.

 

Audio  Video

תנו רבנן: וכולן רשאין לשוללן,

ולמוללן,

כל הקרעים רשאין למוללן - לקפל בגד בתפירה:

וללוקטן ולעשותן כמין סולמות,

כעין סולמות - שאין מלקטין זה סמוך לזה. אבל זה רחוק מזה שמלקט ברוחב כעין מעלות סולמות:

אבל לא לאחותן.

אמר רב חסדא:

  1. 1 הפסוק מתאר את תגובתו של דוד לאחר ששמע על מות שאול המלך ויהונתן בנו בקרב מול הפלשתים. דוד ואנשיו קורעים את בגדיהם, מספידים, בוכים וצמים עד הערב כאות אבל. האירוע התרחש לאחר קרב הגלבוע, שבו נפלו שאול ויהונתן יחד עם רבים מבית ישראל. דוד מגיב בצער עמוק לא רק על יהונתן, שהיה חברו הקרוב, אלא גם על שאול, למרות רדיפתו בעבר. תגובה זו מדגישה את אופיו האצילי של דוד ואת נאמנותו לעם ישראל ולמנהיגיו.
  2. 2 שלוחי חזקיהו שבו ממפגשם עם רבשקה, שליחו של סנחריב מלך אשור. רבשקה עמד מחוץ לחומות ירושלים, סמוך לאמת המים העליונה בדרך שדה כובס (ישעיהו ל"ו, ב'), והשמיע דברי לעג ואיומים כלפי חזקיהו ועם ישראל. לאחר ששמעו את דבריו הקשים, שבו השלוחים אל חזקיהו כשהם קרועי בגדים – ביטוי לאבל ולזעזוע מהמצב החמור.
  3. 3 הרקע לכך הוא האירוע המתואר בספר ירמיהו, פרק ל"ו, שבו המלך יהויקים מגיב לנבואות החורבן של ירמיהו. כאשר הובא לפניו המגילה ובה דברי הנבואה שהכתיב ירמיהו לברוך בן נריה, קרא יהודי (דמות ששירת את המלך) מתוכה שלושה או ארבעה פסוקים בכל פעם. לאחר כל קטע קריאה, המלך יהויקים קרע את החלק הנקרא בתער הסופר והשליך אותו אל האש שבאח עד שהמגילה כולה נשרפה.
  4. 4 תרנגול
  5. 5 לאחר חורבן בית המקדש, שמונים איש משכם, משילה ומשומרון הגיעו עם מנחה ולבונה לבית ה' כדי להתאבל על החורבן. הם היו מגולחי זקן, קרועי בגדים ומתגודדים כסימני אבלות. בדרכם פגשו את ישמעאל בן נתניה, שרצח רבים מהם כחלק ממסע החיסולים שלו לאחר רצח גדליה בן אחיקם, והשאר נלקחו בשבי.