אלא חיה.
אלא חיה - שמתה מחמת וולד שהיא שופעת:
אבל שאר נשים - מניחין.
ר' אלעזר אמר: אפילו שאר הנשים.
דכתיב (במדבר כ): ותמת שם מרים ותקבר שם - סמוך למיתה קבורה.
ואמר ר' אלעזר: אף מרים בנשיקה מתה.
אתיא: שם שם - ממשה.
ומפני מה לא נאמר בה: על פי ה'?
מפני שגנאי הדבר לאומרו.
א"ר אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה?
לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת.
א"ר אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה?
מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת.
ת"ר מת פתאום -
מת פתאום - שלא חלה:
זו היא מיתה חטופה.
חלה יום אחד ומת - זו היא מיתה דחופה.
ר' חנניא בן גמליאל אומר: זו היא מיתת מגפה.
שנאמר (יחזקאל כד): בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה.
וכתיב (יחזקאל כד): ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב.
שני ימים ומת - זו היא מיתה דחויה.
ג' - גערה.
ארבעה - נזיפה.
חמשה - זו היא מיתת כל אדם.
א"ר חנין מאי קרא (דברים לא): הן קרבו ימיך למות:
הן - חד, קרבו - תרי, ימיך - תרי, הא חמשה.
הן - חד, שכן בלשון יוני קורין לאחת הן.
מת בחמשים שנה -
מחמשים שנה - ולמעלה:
זו היא מיתת כרת.
חמשים ושתים שנה - זו היא מיתתו של שמואל הרמתי.
ששים - זו היא מיתה בידי שמים.
אמר מר זוטרא: מאי קרא?
דכתיב (איוב ה): תבא בכלח אלי קבר - בכלח בגימטריא שיתין הוו.
שבעים - שיבה.
שמונים - גבורות.
דכתיב (תהילים צ): ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה.
אמר רבה: מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת, והאי דלא חשיב להו
והאי דלא חשיב ליה - בהדי כרת:
משום כבודו של שמואל הרמתי.
רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן.
אמר: נפקי לי מכרת.
אמר ליה אביי: נהי דנפק ליה מר מכרת דשני מכרת דיומי
כרת דיומי - שמא ימות מיתה חטופה:
מי נפיק מר?
כרת דיומי - שמא ימות מיתה חטופה:
א"ל: נקוט לך מיהא פלגא בידך.
פלגא - דמכרת דשני מיהא פלטי לי:
רב הונא נח נפשיה פתאום - הוו קא דייגי רבנן.
תנא להו זוגא דמהדייב: לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות, אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה.
אמר רבא: חיי בני ומזוני - לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא.
דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו - מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא.
רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין. רבה חיה ארבעין.
בי רב חסדא שיתין הלולי. בי רבה שיתין תיכלי.
בי רב חסדא סמידא לכלבי. ולא מתבעי.
בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח.
ואמר רבא: הני תלת מילי בעאי קמי שמיא. תרתי יהבו לי חדא לא יהבו לי.
חוכמתיה דרב הונא. ועותריה דרב חסדא, ויהבו לי. ענותנותיה דרבה בר רב הונא - לא יהבו לי.
רב שעורים אחוה דרבא, הוה יתיב קמיה דרבא: חזייה דהוה קא מנמנם.
מנמנם - גוסס:
א"ל:
א"ל - רבא לרב שעורים:
לימא ליה מר
לימא מר - למלאך המות דלא לצעורי:
דלא לצערן.
א"ל: מר לאו שושביניה הוא.
שושביניה - דמלאך המות:
א"ל: כיון דאימסר מזלא
דאימסר מזליה - איתרע מזליה:
לא אשגח בי.
א"ל: ליתחזי לי מר.
ליתחזי לי מר - בתר מיתה:
איתחזי ליה.
א"ל: הוה ליה למר צערא?
א"ל: כי ריבדא דכוסילתא.
רבא הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם.
א"ל: לימא ליה מר דלא לצערן.
א"ל: מר לאו אדם חשוב הוא?
מר לאו אדם חשוב - לימא ליה מר:
א"ל: מאן חשיב, מאן ספין, מאן רקיע?
ספין רקיע - מתוקן למיבעי מיניה:
א"ל: ליתחזי לי מר.
איתחזי ליה.
א"ל: ה"ל למר צערא?
א"ל: כמישחל בניתא מחלבא.
ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית - לא בעינא דנפיש ביעתותיה.
ביעתותיה. דמלאך המות:
רבי אלעזר הוה קאכיל תרומה. איתחזי ליה.
א"ל: תרומה קא אכילנא, ולאו קודש איקרי?
חלפא ליה שעתא.
רב ששת איתחזי ליה בשוקא.
אמר ליה: בשוקא כבהמה? איתא לגבי ביתא.
רב אשי איתחזי ליה בשוקא.
א"ל איתרח לי תלתין יומין ואהדרי לתלמודאי, דאמריתו: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.
ביום תלתין אתא.
אמר ליה: מאי כולי האי קא דחקא רגליה דבר נתן,
רגליה דבר נתן - למיהוי נשיא:
ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא.
רב חסדא לא הוה יכיל ליה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא.
סליק יתיב בארזא דבי רב, פקע ארזא ושתק ויכיל ליה.
ר' חייא לא הוה מצי למיקרבא ליה. יומא חד אידמי ליה כעניא, אתא טריף אבבא.
א"ל: אפיק לי ריפתא.
אפיקו ליה.
א"ל: ולאו קא מרחם מר אעניא אההוא גברא אמאי לא קא מרחם מר.
אמאי לא מרחם - דמתפקדנא למייתי ליה למר בההוא עלמא:
גלי ליה, אחוי ליה שוטא דנורא,
אחוי ליה שוטא דנורא - וידע דהוא מלאך המות:
אמצי ליה נפשיה: