דף יד,א גמרא קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו לברכה הוא דכתיב אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא שנאמר (איוב כב) נהר יוצק יסודם אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אריא תא אימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ובטלי שנאמר (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד שנאמר (תהילים לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כתוב אחד אומר (דנייאל ז) לבושיה כתלג חיור ושער [ראשה] כעמר נקא וכתיב (שיר השירים ה) קוצותיו תלתלים שחורות כעורב לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה דאמר מר אין לך נאה בישיבה אלא זקן ואין לך נאה במלחמה אלא בחור כתוב אחד אומר (דנייאל ז) כרסיה שביבין דינור וכתוב אחד אומר (דנייאל ז) עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לא קשיא אחד לו ואחד לדוד כדתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה ת"ש אחד לדין ואחד לצדקה דברי רבי עקיבא אמר לו ר"א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו שנאמר (ישעיהו סו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי
כי אתא רב דימי אמר, שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל, ולא נתקררה דעתו,
עד שאמר להם המקרא הזה (ישעיהו ג, ה) "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד".
שמונה עשרה קללות מאי נינהו?
דכתיב: (ישעיהו ג, א-ד) "כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה, משען, ומשענה, כל משען לחם, וכל משען מים, גבור, ואיש מלחמה, שופט, ונביא, וקוסם, וזקן, שר חמשים, ונשוא פנים, ויועץ, וחכם חרשים, ונבון לחש, ונתתי נערים שריהם, ותעלולים ימשלו בם וגו'".
"משען", אלו בעלי מקרא.
"משענה", אלו בעלי משנה. כגון ר"י בן תימא וחביריו.
פליגו בה רב פפא ורבנן. חד אמר, שש מאות סדרי משנה. וחד אמר, שבע מאות סדרי משנה.
"כל משען לחם", אלו בעלי תלמוד.
שנאמר: (משלי ט, ) "לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי".
"וכל משען מים", אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה.
"גבור", זה בעל שמועות.
"ואיש מלחמה", זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה.
"שופט", זה דיין שדן דין אמת לאמיתו.
"נביא", כמשמעו.
"קוסם", זה מלך.
שנאמר: (משלי טז, ) "קסם על שפתי מלך".
"זקן", זה שראוי לישיבה.
"שר חמשים", אל תקרי "שר חמשים" אלא "שר חומשין", זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה.
דבר אחר, "שר חמשים", כדרבי אבהו.
דאמר רבי אבהו, מכאן, שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה.
"ונשוא פנים" זה שנושאין פנים לדורו בעבורו.
למעלה, כגון רבי חנינא בן דוסא.
למטה, כגון רבי אבהו בי קיסר.
"יועץ", שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים.
"וחכם", זה תלמיד המחכים את רבותיו.
"חרשים", בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין.
"ונבון", זה המבין דבר מתוך דבר.
"לחש", זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש.
"ונתתי נערים שריהם", מאי "ונתתי נערים שריהם"?
א"ר אלעזר, אלו בני אדם שמנוערין מן המצות.
"ותעלולים ימשלו בם", אמר רב [אחא] בר יעקב, תעלי בני תעלי.
ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם, "ירהבו הנער בזקן".
אלו בני אדם שמנוערין מן המצות, ירהבו במי שממולא במצות כרמון.
"והנקלה בנכבד", יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות, וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות.
אמר רב קטינא אפי' בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה.
שנאמר (ישעיהו ג, ו) כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לך קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין כשמלה ישנן תחת ידך (ישעיהו ג) והמכשלה הזאת מאי והמכשלה הזאת דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אא"כ נכשל בהן ישנן תחת ידך (ישעיהו ג) ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם ישא אין ישא אלא לשון שבועה שנאמר (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לא אהיה חובש לא הייתי מחובשי בית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד ודלמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרי ליה אימא לן הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש לא אהיה חובש כלל איני והאמר רבא לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה שנאמר (ירמיהו ה) שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה לא קשיא
קודם שנברא העולם - נגזר עליהם להבראות להיות קודם מתן תורה לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור (תהלים קה) ראויה היתה תורה להינתן לסוף אלף דור וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה. עמד וטרדן ונתנה לסוף כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו:
רבה אמונתך - רבה תהלתך עליהן:
כרסיה - משמע כסא אחד:
כרסון רמיו - שני כסאות הוטלו נתקנו לישב עליהן:
שכינה חול - להושיב אדם בצידו:
כלך מדברותיך - חדל מדבריך עד שתגיע אצל נגעים ואהלות שהן הלכות עמוקות:
קילל ישעיה את ישראל - כלומר נתנבא עליהן י"ח פורעניות:
ירהבו - יתגאו:
שש מאות סדרי משנה - היו בימיהן:
לחם אלו בעלי הש"ס - שיש לסמוך על הוראתן כסמיכת לחם:
בעל שמועות - ששמע הלכות פסוקות מרבותיו ושגורות בפיו:
ראוי לישב בישיבה - וליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה:
כדרבי אבהו - להעמיד לפניו מתורגמן לדרוש ברבים:
למעלה נושאין פנים בעבורו לדורו - שהכל ניזונין בזכותו כגון רבי חנינא בן דוסא כדאמרינן בעלמא (תענית דף כד:): כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני:
למטה - מלכי האומות מכבדין אותן בשבילו כגון ר' אבהו שהיה חשוב בבית המלך כדאמרינן במסכת סנהדרין (דף יד.): דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה כו':
שראוי למסור לו כו' - כגון אב"ד לבו דואג בקרבו:
תעלי - שועלים:
כי יתפש איש באחיו - הכתוב היה מגנן לומר שלא היו יודעין להשיב לשואלים הלכה:
שבני אדם מתכסין בהן - נחבאין שלא ישאלו להן לפי שאין בקיאין בהן:
ישנן תחת ידך - כלומר אתה בקי בהן:
אא"כ נכשל בהם - כשהתלמיד נכשל בשמועתו פעם ראשונה ושניה הוא נותן לב לעמוד על שמועתו:
לא אהיה - איני רגיל להיות:
דלמא - האי נמי לאו משום דאנשי אמנה היו אלא דאי הוה אמר גמירנא הוו אמרי ליה אימא לן והוא לא הוה ידע: