דכתיב, (דברים טז) "ופנית בבקר והלכת לאהליך".
תנן, "עצרת שחל להיות ערב שבת ב"ש אומרים יום טבוח אחר השבת, וב"ה אומרים אין לה יום טבוח".
מאי לאו אין לה יום טבוח כלל?
לא. שאינה צריכה יום טבוח.
ומאי קמ"ל, דמקרבינן ביומיה.
הא איפליגו בה חדא זימנא?
דתנן, "ב"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות.
וב"ה אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם".
צריכא.
דאי אשמעינן בהא בהא קא אמרי ב"ש משום דאפשר למחר, אבל הכא אימא מודו להו לב"ה.
ואי אשמעינן בהא בהא קאמרי ב"ה משום דלא אפשר למחר, אבל בהא אימא מודו לב"ש.
צריכא.
ת"ש "מי שלא חג שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג ויו"ט הראשון של עצרת, שוב אינו חוגג".
מאי לאו יו"ט של עצרת?
לא, יום טבוח.
אי הכי ניפשוט מינה דחד יום טבוח?
אימא "ימי טבוח"
"ש דתני רבה בר שמואל אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש למנוייו אף עצרת למנוייה מאי לאו גמר מחדש מה חדש יום אחד אף עצרת יום אחד אמר רבא ותסברא אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא מנינן והאמר אביי מצוה למימני יומי דכתיב (ויקרא כג) תספרו חמשים יום ומצוה למימני שבועי דכתיב (דברים טז) שבעה שבועות תספר לך ועוד חג שבועות כתיב דבי ר"א בן יעקב תנא אמר קרא (ויקרא כג) וקראתם (ויקרא כג) ובקצרכם איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו הוי אומר זה חג עצרת אימת אילימא ביו"ט קצירה ביום טוב מי שרי אלא לאו לתשלומין ואע"ג דאיתמר דר"א א"ר אושעיא אצטריך דר"א בן יעקב דאי מדר"א א"ר אושעיא הוה אמינא מה תשלומין של חג המצות אסור בעשיית מלאכה אף תשלומי עצרת נמי אסור בעשיית מלאכה קמשמע לן דר"א בן יעקב ואי מדר"א בן יעקב
ופנית בבקר - שהוא חול המועד דאילו ביו"ט תחומין אסור:
אין לה יום טבוח כלל - אם לא הקריבם ביו"ט עוד אין להן תשלומין:
אבל בהא - בעצרת שחל להיות בערב שבת אימא מודו לב"ה ויקרבו ביו"ט דהא מחר שבת היא ולא קרבי ומתוך שאתה מתייאש מהן אתה בא לפשוע שלא תקריבם עוד:
מנה ימים - שלשים יום:
וקדש חדש - למוספין:
מנה ימים - חמשים יום:
וקדש עצרת - בקרבנותיו:
מה חדש - קדושתו באחד ממנוייו:
אף עצרת - קדושתו באחד ממנוייה:
האמר אביי - במסכת מנחות מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי:
דבי ר"א בן יעקב תנא - מהכא נפקא לן תשלומין לעצרת:
וקראתם בעצם היום הזה - ובחג השבועות כתיב וסמיך ליה ובקצרכם את קציר ארצכם שאתה קורא מקרא קדש וקוצר:
הוי אומר זה עצרת - דהני קראי בעצרת כתיבי:
אלא לתשלומין - לאחר יו"ט קאי וקורא אותן מקרא קדש לענין תשלומין ומותרין במלאכה: