עריות ממש - המפורש באחרי מות והן בכריתות:

שניות - שגזרו חכמים על שניות להן להרחיק מן העבירה כגון אם אמו ואם אביו ושאר עריות השנויות בפרק ב' דיבמות (דף כא.):

כיון דשניות חזיין ליה מדאורייתא - קרינן ביה ולו תהיה לאשה:

אמאי אין לה קנס - בשלמא בעריות איכא למימר כשמעון התימני דלית ליה נערה נערה הנערה אלא שניות קשיא:

שמעון התימני - בריש פירקין דאמר אשה שיש בה הויה:

ר"ש בן מנסיא - דאמר אשה הראויה לקיימה:

רבנן היא - דפליגי אדר"מ בריש פירקין:

ובממאנת סבר לה כר' יהודה - דאמר נערה ממאנת והכי תידוק מינה נערה ממאנת אין לה קנס הא נערה בעלמא יש לה קנס:

עד שתביא שתי שערות - ומשהביאה אינה ממאנת ואפילו לא בעל לאחר מיכן:

רבי יהודה אומר - אם לא בעל לאחר שגדלה ממאנת:

עד שירבה שחור על הלבן - ובנדה מפרש שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה השחור:

אלא ר' יהודה היא - ובממאנת נערה אשמעינן דאין לה קנס ולא תדוק הא קטנה יש לה קנס וגבי אילונית דתנא נמי אין לה קנס משום דבקטנה סבר כר"מ וזו מקטנותה יצאת לבגר:

זו דברי כו' - לקמן בפרקין (דף מ:):

סבר לה כר' מאיר - דקטנה אין לה קנס משום הכי אין קנס באילונית:

ופליג עליה - בממאנת ואמר עד שירבה השחור וכי תנא הממאנת אין לה קנס הא הראויה למאן יש לה קנס בנערה קאמר:

מאי ממאנת הראויה למאן - כלומר כל קטנה קאמר וכולה ר"מ היא:

ויש להן טענת בתולים - להפסידה כתובה:

הא ר"מ - דאמר קטנה אין לה קנס ואילונית מקטנותה יצתה לבגר:

ודקארי לה מאי קארי לה - מי שהשיב תשובה זו בבית המדרש מה עלתה על רוחו ולא סבירא ליה דאיכא לאוקמינהו כר"מ ורבנן:

משום דאית ליה למירמא אחריתא עליה - לא הביאה לבית המדרש אלא לפי שיש להשיב אחרת על זו חרשת ושוטה אחרשת ושוטה:

בוגרת - בתוליה כלים מאיליהן:

הא רבן גמליאל - דאמר בפ"ק (דף יב:) היא אומרת משאירסתני נאנסתי נאמנת הכא נמי אין לה טענת בתולים להפסידה כתובתה דאמרינן אי הוה פקחת לטעון הוה טענה  משאירסתני נאנסתי ומהימנא:

הא רבי יהושע - דאמר לא מפיה אנו חיין הכא יש לה טענת בתולים דאי נמי הוה. טענה קמן לא מהימנינן לה:

נותנין לה לילה הראשון - ובועל כמה בעילות ותלינן כל דמים של אותו הלילה בדם בתולים אלמא. אית לה דם בתולים לבוגרת דאי לא לא הוה בעי למיתב לה אלא בעילת מצוה  וכיון דאית לה בתולים היכא דבעל ולא מצא דם תפסיד כתובתה דהא כנסה בחזקת בתולה ומצאה בעולה: