הכא נמי - מדלא כתב ואוסיפית לה מאה אמאתים קמאי אלא כתב זמן שני לכל השלש מאות ולא בלשון מוסיף על השטר הראשון ש"מ אחילתיה לשעבודא קמא ואם באת לגבות  שטר השני תגבה מזמן שני אבל גבי תוספת המוסיף בכל כתובות על מנה מאתים כותבין בו ואוסיפית לה על מאי דתקון רבנן הלכך לא אחילתיה לשעבודא קמא וכדקאי קאי:

אמר מר - אדרב הונא קאי דאמר אם באת לגבות מאתים כו':

שני שטרות - של שדה אחת של מכר או מתנה וכתבן ראובן לשמעון אחד בניסן ואחד בסיון:

ביטל שני את הראשון - ואם כתב לו אחריות וטרפוה ממנו אין גובה אלא מזמן שני וה"נ נימא ראשון בטיל ליה דאחליה לשעבודיה קמא:

דאי מוסיף בה דיקלא - בשטר בתרא:

לתוספת כתביה - ולא לבטולי לקמא אלא דאי מזמן שני אתי למגבי ליקני עיקר ותוספת ואי ניחא ליה בקמא משום דקדים לא ליקני תוספת:

וה"נ הא אוסיף לה - דכתב לה שלש מאות:

ליפות כחו כתביה - ואי נמי לא אוסיף ביה לא ביטל את הראשון אלא דלא ליתו בני מצרא לערעורי עליה דקיימא לן מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא:

דינא דבעל חוב - דאי אתי ב"ח וטריף ליה מיניה קבל עליו אחריות בשטר השני דנהדר וניגבי מיניה מעות הכתובים כאן:

מאי טעמא - ביטל:

אודי ליה - בעל השטר שהראשון מזויף היה ונתרצה על האחר לגבות מזמן שני:

אורועי סהדי - החתומים בראשון לרפרם פסולים לרב אחא כשרים:

ולשלומי פירי - שאכל לוקח בין זמן ראשון לזמן שני לרפרם משלם:

ולטסקא - לפרוע מס הקרקע למלך מזמן ראשון לזמן שני לרפרם על המוכר לפרוע לרב אחא על הלוקח לפרוע:

מאי הוי עלה דכתובה - מאימת גביא:

מתני' וזינתה - באירוסין והיא נערה:

הרי זו בחנק - ואפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים דבחזקת בתולה היא דכי כתיבא סקילה בנערה המאורסה בישראל כתיבא דכתיב כי עשתה נבלה בישראל:

אין לה לא פתח בית אביה - א"צ להוציאה אל פתח בית אביה:

ולא מאה סלע - אם נמצא בעל שקרן ועדיו זוממין דכולה פרשה בישראל כתיבא:

הרי זו בסקילה - בגמרא יליף לה:

הרי היא כבת ישראל לכל דבריה - ויש לה פתח בית אב ומאה סלעים:

יש לה אב ואין לה פתח בית אב - כגון שאין לו בית ובישראלית קמיירי: