אידי ואידי כדרכה בעינן אלא שלח רב כהנא משמיה דרבי יוחנן אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה:

מתני' האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה.

מתני' האב זכאי בבתו - בקטנות ובנערות:

זכאי במציאתה. ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.

ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפרקונה וקבורתה רבי יהודה אומר אפי' עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת:

גמ' בכסף מנלן אמר רב יהודה אמר קרא (שמות כא, יא) ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר ומנו אביה.

ואימא לדידה?

השתא אביה מקבל קידושיה דכתיב (דברים כב, טז) את בתי נתתי לאיש הזה איהי שקלא כספא?!

ואימא הני מילי קטנה דלית לה יד, אבל נערה דאית לה יד איהי תקדש נפשה ואיהי תשקול כספא?

אמר קרא: (במדבר ל, יז) "בנעוריה בית אביה", כל שבח נעורים לאביה.

ואלא הא דא"ר הונא אמר רב: מנין שמעשה הבת לאביה? שנאמר: (שמות כא, ז) "וכי ימכור איש את בתו לאמה", מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה.

למה לי? תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה?

אלא ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב.

וכ"ת נילף מינה?

ממונא מאיסורא לא ילפינן.

וכ"ת נילף מקנסא?

ממונא מקנסא לא ילפינן.

וכ"ת נילף מבושת ופגם?

שאני בושת ופגם דאביה נמי שייך ביה.

אלא מסתברא, דכי ממעט רחמנא יציאה דכוותה קא ממעט.

והא לא דמיא הא יציאה להא יציאה? התם גבי אדון נפקא לה מרשותיה לגמרי, יציאה דאב אכתי מחסרא מסירה לחופה?

מהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה. דתנן: נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין לה נדריה:

שטר וביאה:

מנא לן אמר קרא (דברים כד, ב) והיתה לאיש אחר איתקוש הוויות להדדי:

זכאי במציאתה:

רש"י

אידי ואידי כדרכה בעינן - כיון דאמר דברים ככתבן היאך אתה קורא לא מצאתי לה בתולים אלא אם כן אמר בעלתיה כדרכה ומצאתיה בעולה:

בקידושיה בכסף - שכסף קידושיה שלו:

ובשטר - שאם קבל שטר אירוסין עליה הרי זו מקודשת:

בביאה - רשאי למוסרה לביאה לשם קידושין:

ומקבל את גיטה - אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה:

ואינו אוכל פירות בחייה - אם נפלו לה קרקעות בירושה מבית אמה אין אביה אוכל פירותיהן אלא עושין לה סגולה:

בחייה - אלא אם כן מתה והוא יורשה:

יתר עליו הבעל - שהוא זוכה גם בכל השנויים למעלה ואוכל פירות מנכסים שנפלו לה בירושה משניסת לו:

וחייב במזונותיה ובפרקונה - אם נשבית שהוא תנאי ב"ד כדתנן במתני':

בקבורתה - דאמרינן לקמן קבורתה תחת כתובתה שהכניסה לו מבית אביה והוא יורשה במיתתה:

משני חלילין - להספד קלמיל"ש:

גמ' בכסף מנלן - דכסף קידושיה לאביה:

אין כסף - באמה העבריה כתיב ובקידושין פריך האי מבעי ליה לגופיה:

אין כסף לאדון זה - בצאתה מרשותו בסימני נערות כדילפינן בקידושין דביוצאה בסימנים משתעי קרא:

אבל יש כסף לאדון אחר - כשיוצאה מרשותו:

ומנו אב - שאין אדון לבת ישראל אלא אביה חוץ מזה שנמכרה לו:

ואימא לדידה הוי - וקרא כי אתא לאשמועינן אתא שהיא נקנית לבעל בקדושי כסף והכי תדרשיה אין כסף ביציאה זו אבל יש כסף ביציאה אחרת ולעולם דידה הוי:

ואימא הני מילי - דאמרה תורה את בתי נתתי שבידו נתינתה:

קטנה דלית לה יד - לקדש עצמה ואע"ג דגבי מוציא שם רע כתיב וההיא נערה הוה דלמא הכי קאמר את בתי נתתי בקטנותה ועתה נערה:

אלא ההיא בהפרת נדרים כתיב - מסקנא דקושיא היא ולא שינויא הוא:

וכי תימא נילף - כסף קידושיה מקנסה שזיכתה תורה לאב:

מבושת ופגם - דאמרינן באלו נערות (לעיל מ:) שהוא של אב:

שייך בה - בידו ליטול ממון ולביישה בבושת זה למוסרה לביאת קידושין למנוול ולמוכה שחין:

אלא - כי פרכת אימא לדידה הכי תשני מסתברא כי קא ממעט קרא יציאתה מרשות אב בקידושין מתורת יציאתה מרשות אדון בסימנין:

יציאה דכוותה קא ממעט - מה כסף דיציאת אדון אי הוה התם כסף דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי מהוי כפדיון גרעונה דמגרעת עמו ויוצאה והמותר נותנת לו אף כי קאמר נמי יש כסף ביציאה אחרת דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי למהוי ולא לדידה ואי אמרת לדידה הוה לא קא ממעט יציאה דכוותה כך מפורש בשאלתות דרב אחאי גאון ואני שמעתי יציאה דכוותה קא ממעט מה התם נערה אף הכא נערה וקשיא לי אכתי אימא לדידה ובמסכת קדושין פירשתיה בלשון שמועתי ובקושי:

והא לא דמיא - יציאה דקדושין ליציאת אמה העבריה ולא יציאה דכוותה היא:

אכתי מיחסרא מסירה לחופה - ועדיין היא ברשות האב לירושתה ולמעשה ידיה:

נפקא לה מרשותיה - דעד עכשיו היה מיפר לבדו ועתה מיפר בשותפות עם בעלה:

בשטר ובביאה מנלן - דביד אביה לקדשה ולמוסרה על כרחה:

איתקוש הוויות להדדי - מה כסף ברשות אביה אף קידושי שטר וביאה ביד אביה וקידושי שטר וביאה דמקדשת בהו ילפינן בקידושין:

תוספות
ואימא לדידה. תימה היכי מצי למימר שיהא שלה הא אמרינן בפרק קמא דקידושין (דף ד:) ואצטריך למכתב כי יקח ואצטריך למכתב ויצאה חנם דאי כתב רחמנא כי יקח הוי אמינא כספא דידה הוי כתב רחמנא ויצאה חנם ואומר ר"י דהתם לפי מסקנא דשמעתין קאמר דאמר יציאה דכוותה קא ממעט אבל אי לאו היה שום משמעות מויצאה חנם שיהא של אב מייתורא לא הוה אמרינן שיהא שלו:

השתא אביה מקבל קידושיה דכתיב את בתי נתתי וגו'. תימה למאי דסלקא דעתין השתא אמאי איצטריך ויצאה חנם דמקדשה בכסף שמעינן מכי יקח ומאת בתי שמעינן לה דלא הוי לדידה:

ואימא הני מילי קטנה. ואע"ג דקרא בבת עונשין מיירי ה"ק בתי נתתי כשהיתה קטנה וא"ת הא לקטנה לא איצטריך קרא השתא זבוני מזבין לה כסף קידושיה מיבעיא דבכה"ג קאמר בסמוך גבי מעשה ידיה וי"ל דגבי מעשה ידיה קאמר שפיר דכיון שיש לו כח למכור מעשה ידיה לאחר פשיטא שהם שלו אבל מה ענין קידושין אצל מכירה אע"ג דיכול האדון לייעדה בכסף קנייתה היינו משום דגזירת הכתוב הוא דיכול לייעדה בכסף קנייתה אבל שאר קידושין אימא דאין האב זוכה בהן כלום ועי"ל דאמעשה ידיה פשיטא ליה שהם שלו כל זמן שיכול למוכרה דהיינו עד נערות אבל משום דמצי מזבן לה עד נערות לא שמעינן שיהא שלו כסף קידושין שהיא מתקדשת בו לעולם ועוד דאת בתי נתתי אינו מיותר ואיצטריך אפילו לקטנה דאיצטריך לאשמעינן דאב נאמן לאסור את בתו. ולפי המסקנא ע"כ לא אתא אלא להכי והא דדרשינן השתא אביה מקבל קידושיה היינו מפשטיה דקרא:

ממונא מאיסורא לא ילפינן. וא"ת נילף מהפרת נדרים דאביה יכול לקדשה דהיינו איסורא מאיסורא וממילא שמעינן דכספא דאביה הוי כדאמר לעיל השתא אביה מקבל קידושיה איהי שקלה כספא וי"ל דאיסורא דאית ביה ממונא מאיסורא דלית ביה ממונא לא ילפי':

יציאה דכוותה קא ממעט. פי' בקונטרס בלשון שני וכן פירש רבינו חננאל דכוותה היינו מה התם בנערה אף הכא נמי להאי אדון מרבינן כסף בנערה ואין נראה דאכתי תקשי ואימא לדידה אלא פירוש הקונטרס עיקר והשתא כיון דשמעינן מהאי קרא דכספא דאביה הוי סברא הוא דאיהו נמי מקבל דהשתא אביה שקיל כסף קדושיה ואיהי תקדוש נפשה:

לענין הפרת נדרים נפקא לה מרשותו. הכי נמי הוה מצי למימר דלענין אכילת תרומה נפקא לה מרשותו דאם בת כהן לישראל היא אינה אוכלת בתרומה כדאמרינן ביש מותרות (יבמות דף פ'. ושם) אלא ניחא ליה למנקט הפרת נדרים שהפסיד כחו שהיה לו בה להפר נדריה דומיא דיציאת אדון שמפסיד מעשה ידיה:

זכאי במציאתה משום איבה. מדאורייתא ליכא למילף שתהא מציאתה לאביה כמו שקידושיה לאביה דשאני קידושין דלא קטרחא בהו כלל אבל מציאתה דקטרחא להגביה מציאתה וכה"ג עביד צריכותא בריש קידושין (דף ד:) דלא גמרינן מעשה ידיה מקידושיה דלא קא טרחא בהו כלל ואם תאמר נילף מתרוייהו דהשתא ומה הנך דמחמת גופא קא אתו הוי דאב מציאה לכ"ש וי"ל דמה להנך שהאב נפסד על ידיהן דעל ידי קידושין היא מפקעת עצמה ממנו ומעשה ידיה משום דקא מיתזנא מיניה כדאמרינן בריש קידושין (ג"ז שם):