ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר - אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי  מסירה או ילכו למדינת הים אלמא עדי מסירה עיקר והכא יש לומר שמא האחד היה חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני הטעה וכי לא ידעינן נימא שודא דדייני לפי מה שהם רואים מי מהם היה רגיל אצלו יותר דשודא עדיפא מחלוקה:

דכולי עלמא כר' אלעזר - דקיימא לן כוותיה בגטין ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה ובהא פליגי:

חולקין - אלמא חלוקה עדיפא:

ר"מ היא - וליכא למימר שודא בחתימתו:

כתב לאחד - השטר ולא מסר לו עד שכתב שטר שני לאחר עליה ומסר לו:

ואי ר"מ כו' - אלא לאו רבי אלעזר ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה וקתני חולקין אלמא חלוקה עדיפא:

תנאי היא - איכא למ"ד שודא עדיף ואיכא למ"ד חלוקה עדיפא:

וחכ"א כו' - בשלהי פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני והלך וביקשו ולא מצאו שמת יחזרו למשלח מת המשלח יחזרו ליורשים כו' עד וחכ"א יחלוקו יורשי משלח ויורשי מי שנשתלחו לו  וכאן אמרו מה שירצה שליש יעשה דהיינו שליח יעשה אלמא שודא עדיפא:

אמיה דרמי בר חמא כו' - ולא נודע למי מסרה תחלה שטר מתנה:

אטו בירושלים יתבינן כו' - וכיון דלא הקפידו בני מקום לכתוב שעות גילו מנהגם שאין הולכים אחר הקודם לבו ביום ושניהם שוים:

אלא מר מאי טעמא עבד הכי - ולא אמר יחלוקו:

שודא דדייני - כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ולי נראה שזה היה חביב לה יותר וקדמה ומסרה לו תחלה:

א"ל אנא נמי - תיהוי דידי שודא דדייני וכיון שפסקתי אני הדין שוב אין לך כח להוציא מידו שהרי יצא מב"ד זכאי בשודא דדייני:

אנא דיינא - על פי ראש גלותא והישיבה:

לאו בתורת הכי אתית לה - לא אמרת טעם שלך משום שודא דדייני אלא משום דקדים בחתימה כרבי מאיר ובזו טעית דהא לאו בירושלים יתבינן:

הנהו תרי שטרי - של מכר שיצאו על שדה אחת: