וכמה שיעור סתירה?
כדי טומאה.
כדי טומאה - ומהו, "כדי טומאה"? כדי ביאה. ומהו "כדי ביאה"? כדי העראה, דהיינו נשיקת אבר באותו מקום. וכמה שיעורה? כדי הקפת דקל, שיוכל האדם לילך סביבות הדקל. ולקמן מפרש למה לי למיתני כולהון:
כדי ביאה. כדי העראה. כדי הקפת דקל. דברי רבי ישמעאל.
ר"א אומר, כדי מזיגת הכוס.
כדי מזיגת כוס - למוזגו במים, וסתם כוס רביעית. ולקמן אמרינן כל אחד ואחד מן החכמים הללו, בעצמו שיער, כמה שהוא שוהה בהעראתו:
רבי יהושע אומר, כדי לשתותו.
בן עזאי אומר, כדי לצלות ביצה.
ר"ע אומר, כדי לגומעה.
רבי יהודה בן בתירא אומר, כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו.
ר"א בן ירמיה אומר, כדי לקשור גרדי, נימא.
חנין בן פנחס אומר, כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם.
ליטל קיסם - מבין שיניה:
פלימו אומר, כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר.
אע"פ שאין ראיה לדבר,
ואף ע"פ שאין ראיה - גמורה לדבר. - דקרא, לאו הושטת יד לסל כתב ביה - יש זכר ורמז מקצת. דהוקשה אשה זונה לככר לחם:
זכר לדבר. (משלי ו, כו) "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם".
וכל הני למה לי?
וכל הני למה לי - למיתני ברישא? ליתני, "שיעור סתירה, כדי טומאה, כדי הקפת דקל":
צריכי.
דאי תנא "כדי טומאה", הוה אמינא, כדי טומאתה וארצותה,
דאי תנא כדי טומאה הוה אמינא - בכל שיעור הצריך לבא לידי כך, דהיינו טומאה וארצותה, שיפתה אותה, וידבר על לבה, עד שתתרצה:
קמ"ל, "כדי ביאה".
קמ"ל - דמאי טומאה, ביאה לחודה. דאיכא למימר, קודם הסתירה נתרצית לו:
ואי תנא "כדי ביאה" הוה אמינא כדי גמר ביאה,
קמ"ל, "כדי העראה".
קמ"ל כדי העראה - דקי"ל בפרק הבא על יבמתו (יבמות נד, א ואילך) העראה כגמר ביאה לכל העריות:
ואי אשמעינן "כדי העראה", ה"א כדי העראה וארצותה,
ואי תנא כדי העראה - ולא תנא ברישא "כדי טומאה". הוה אמינא כדי העראה וארצותה. ואפי' תנא, "כדי ביאה כדי העראה", לא הוה מימעיט ארצותה. דאנא אמינא, "העראה" למעוטי גמר ביאה, ומיהו ארצותה בעינן. דהכי הוי משמע, כמה שיעור סתירה? "כדי ביאה". ואנא אמינא, כל צרכי ביאה, דהיינו, ארצותה וגמר ביאה. והדר מפרש, מה היא ביאה? העראה. אכתי ארצותה, לא אימעיט? הילכך תנא ברישא, "כדי טומאה". דמשמע טומאה וארצותה, והדר פריש ומה היא טומאה? כדי ביאה. ועל כרחיך אימעיט, ארצותה. דהא "ביאה" כולה גמר ביאה משמע, לא מיעט אלא ארצותה. והדר תנא, ומה היא ביאה? "העראה". למעוטי, דלא בעינן גמר ביאה. וממילא שמעי' מינה נמי. (דאי) לא תנא "כדי ביאה", אכתי לא הוה ממעטא ארצותה. ד"כדי טומאה" גמר ביאה וארצותה משמע. ו"העראה" דפריש בתרה, לא ממעטא אלא גמר ביאה. הילכך איצטריכו כולהו:
קמ"ל "כדי טומאה".
וכמה כדי [העראה], כדי הקפת דקל.
וכמה - הוא שיעור העראה לחודה? "כדי הקפת דקל". והא ליכא לאקשויי, הואיל וסוף סוף שיעורא כדי הקפת דקל הוא, ליתני, "כמה שיעור סתירה? כדי הקפת דקל"? דאיבעי ליה לתנא לפרושי איסור סתירה משום מאי, או גמר ביאה או העראה? משום הכי תנא, "כדי טומאה, כדי ביאה", כדפרישית:
ורמינהי (במדבר ה, יג) "ונסתרה". וכמה שיעור סתירה, לא שמענו. כשהוא אומר, "והיא נטמאה", הוי אומר, כדי טומאה. כדי ביאה. כדי העראה. כדי חזרת דקל.
כדי חזרת דקל - קס"ד השתא, דהיינו הקפה:
דברי ר"א
רבי יהושע אומר, כדי מזיגת הכוס.
בן עזאי אומר, כדי לשתותו.
ר"ע אומר כדי לצלות ביצה.
רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגומעה.
קס"ד, היינו הקפת דקל, היינו חזרת דקל.
התם א"ר ישמעאל, "כדי הקפת דקל", ופליג ר"א עליה,
הכא אמר ר' אליעזר, "כדי חזרת דקל"?
אמר אביי, הקפה, ברגל.
חזרה, ברוח.
ברוח - שהרוח דוחפתו להענף, והוא חוזר למקומו:
בעי רב אשי, "חזרה ברוח", כי היכי דאזיל והדר אתי, או דילמא, כי היכי דאזיל ואתי, והדר קאי בדוכתיה?
קאי בדוכתיה - נח מניענועו:
תיקו.
התם אמר ר"א, "כדי מזיגת הכוס", הכא, "כדי חזרת דקל"?
אידי ואידי חד שיעורא הוא.
התם א"ר יהושע, "כדי לשתותו", הכא אמר "כדי מזיגת הכוס"?
אימא, כדי למזוג ולשתות.
אימא כדי למזוג ולשתות - והאי "כדי לשתותו" דקאמר לעיל, אמזיגה דקאמר רבי אליעזר, קא מוסיף ר' יהושע ואמר, שתיה נמי בעינן עם המזיגה. ו"כדי מזיגה" דתנא הכא בבתרייתא, מזיגה ושתיה קאמר. דסתם מזיגה, למשתייה מיד הוא. שאחר שמזגו, מתקלקל אם משהה אותו:
ולימא, אידי ואידי חד שיעורא הוא?
א"כ, היינו ר"א?
א"כ היינו רבי אליעזר - דהא ר' אליעזר בקמייתא "כדי מזיגת הכוס" קאמר, וקא פליג ר' יהושע ואמר, "כדי לשתותו". ובבתרייתא (נמי) אמר רבי אליעזר, "חזרת דקל", ואוקימנא דהיינו כדי מזיגה. ואי "מזיגה" דקאמר ר' יהושע בתריה בלא שתיה קאמר, היינו רבי אליעזר:
התם אמר בן עזאי "כדי לצלות ביצה", הכא אמר, "כדי לשתותו"?
הכא אמר כדי לשתותו - לכוס:
אידי ואידי חד שיעורא הוא.
חד שיעורא הוא - וליכא לאקשויי, א"כ היינו ר' יהושע? דבקמייתא אמר, "כדי לשתותו" לכוס, ואמר בן עזאי בתריה כדי לצלות ביצה" דהוא כדי שתיה? לאו קושיא היא. דהא אוקימנא, "כדי לשתותו" דר' יהושע, "כדי למזוג ולשתות". וקאמר ליה בן עזאי "כדי לצלות ביצה", דהוא כדי שתיה לחודה דכוס:
התם אמר רבי עקיבא, "כדי לגומעה", הכא אמר "כדי לצלות ביצה"?
אימא כדי לצלות ביצה ולגומעה.
אימא כדי לצלות ולגומעה - גמיעה דקאמר ר"ע בקמייתא, אצלייה דבן עזאי דלעיל מיניה קא מוסיף לה. ובבתרייתא דקאמר, "כדי לצלות ביצה" לצלות ולגמע קאמר. דסתם צלייה, גמיעה בתרה, שגומעו חם שלא יצטנן:
ולימא אידי ואידי חד שיעורא הוא?
אם כן היינו בן עזאי?
התם, א"ר יהודה בן בתירא, "כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו", הכא אמר "כדי לגומעה"?
לדבריו דרבי עקיבא קאמר,
דקאמר משערין בצליאה ובגמיעה,
אימא שיעור גמיעה לחודה?
כדי לגמע שלש ביצים זו אחר זו, דהיינו צליאה וגמיעה?
לדבריו דר"ע קאמר לה - דאמר לצלות ולגמוע, לדידך, אדקמשערת בצלייה וגמיעה, בחדא (שפיר)? בגמיעה דשלש, דהוא כצליאה וגמיעה בחדא?:
ר"א בן ירמיה אומר, כדי שיקשור גרדי נימא:
בעי רב אשי, דמרחק או דמקרב?
דמרחק - שני ראשי הנימא הנפסקות, מרוחקות זה מזה, דאיכא שהיה טפי:
תיקו:
חנין בן פנחס אומר, כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם:
בעי רב אשי, דמהדק או דלא מהדק?
דמהדק - הקיסם בדוחק בין השינים:
תיקו:
פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר:
בעי רב אשי, דמהדק או דלא מהדק?
דמהדק - הככר בדוחק בתוך הסל:
בחדתא או בעתיקא?
בחדתא או בעתיקא - סל ישן, חלק הוא, ונוח להשתמש מן החדש, שהחדש יוצאין לתוכו ראשי קיסמין של אריגה:
בחמימא או בקרירא?
בקרירא או בחמימא - לחם חם נמעך ונשמט מן היד, וצריך להוציאו בנחת, ושוהה בהוצאתו: