דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא.

הכא, טעמא מאי, משום, (יחזקאל כג) "ונוסרו כל הנשים",

הכא טעמא מאי - אמרי רבנן שמצוה לביישה, ואפילו היא טהורה, משום "ונוסרו כל הנשים", שלא יביאו עצמן לידי חשד, ותהיינה צנועות:

התם, אין לך ייסור גדול מזה. .

התם - שהיא נסקלת, אין לך יסור גדול מזה לאחרות:

וכי תימא לעביד בה תרתי?

תרתי - מיתה ובושה:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אמר קרא, (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך", ברור לו מיתה יפה.

לימא דרב נחמן תנאי היא?

לא. דכולי עלמא אית להו דרב נחמן, והכא בהא קמיפלגי.

מר סבר, בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה.

מר סבר בזיונא עדיף ליה - חשוב על האדם, ושנוי לו, טפי מצערא דגופיה. הילכך, "מיתה יפה" היא לו, ליסקל לבוש. ואע"פ שצערו נמשך, שאינו ממהר למות. ולא ליסקל ערום, ויתבזה. ורבי יהודה סבר, צערא דגופא עדיף ליה, וזו היא מיתה יפה לו, ליסקל ערום, ואע"פ שמתבזה. ולא יסקל בלבושו, וימשך צערו:

ומר סבר, צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה:

היתה מכוסה לבנים וכו': תנא, אם היו שחורים נאים לה, מכסין אותה בגדים מכוערים:

היו עליה כלי זהב וכו': פשיטא? השתא נוולי מנוויל לה, הני מיבעיא?

מהו דתימא, בהני אית לה בזיון טפי,

בהני אית לה בזיון טפי - שהיא ערומה עד לבה, וראשה פרוע, ויתן עליה תכשיטי זהב, גנאי הוא לה. שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום, מנעלו ברגליו. ואמרי' "שליח ערטיל וסיים מסאני". שליח מופשט, כדמתרגמינן "ופשט, וישלח", "ערטיל", ערום:

כדאמרי אינשי, "שליח ערטיל וסיים מסאני" קמ"ל:

 

ואחר כך מביא חבל וכו': בעאמיניה רבי אבא מרב הונא, חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה?

משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא, ובצלצול קטן נמי סגי.

או דילמא, משום דאמר מר, "היא חגרה לו בצלצול,

היא חגרה לו - חגרה את עצמה בצלצול נאה להתנאות בפניו.

צילצול בנדי"ל בלע"ז:

לפיכך כהן מביא חבל המצרי, וקושר לה למעלה מדדיה" מעכב?

א"ל, תניתוה,

תניתוה - דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו:

"ואח"כ מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה, כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה":

 

וכל הרוצה לראות בה יראהוכו': הא גופא קשיא, אמרת "כל הרוצה לראות בה, רואה" אלמא,לא שנא גברי ולא שנא נשי.

והדר תני, "כל הנשים מותרות לראותה",נשים אין, אנשים לא?

אמר אביי, תרגמה, אנשים.

תרגמה - לרישא דקתני "כל הרוצה" - א'נשים:

תרגמה - פרש אותה:

אמר ליה רבא, והא "כל הרוצה לראות בה רואה" קתני?

אלא אמר רבא, "כל הרוצה לראות בה רואה", לא שנא גברי ולא שנא נשי.

ונשים, חייבות לראותה.

שנאמר: (יחזקאל כג, מח) "ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה":

משנה

במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.

היא קשטה את עצמה לעבירה, המקום נוולה.

היא גלתה את עצמה לעבירה, המקום גלה עליה.

בירך התחילה בעבירה תחילה, ואחר כך הבטן,

ירך התחיל בעבירה תחילה - בדרך תשמיש, הירך נהנה תחילה בקירוב בשר, לפיכך תלקה ירך תחילה, לקלל אותה. דכתיב "בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה". (במדבר ה, כא):

לפיכך, תלקה הירך תחילה, ואחר כך הבטן. ושאר כל הגוף לא פלט:

גמרא

אמר רב יוסף, אף על גב דמדה בטילה,

ואע"ג דמדה - עצמה בטילה, שפסקו ארבע מיתות בית דין:

במדה לא בטיל.

במדה לא בטיל - שמודדין להם לעוברי עבירה, במדה שמתחייבים בה, ומתים בדוגמת אותה מיתה:

דאמר רב יוסף,

דאמר רב יוסף - הגמרא קאמר, "דאמר רב יוסף נמי בעלמא, וכן תני כו'":

וכן תני ר' חייא:

מיום שחרב בהמ"ק, אע"פ שבטלה סנהדרי, ארבע מיתות לא בטלו.

והא בטלו?

אלא דין ארבע מיתות לא בטלו.

דין ארבע מיתות - דין שמים שהיא דוגמתו:

מי שנתחייב סקילה, או נופל מן הגג,

נופל מן הגג - דומיא דסקילה. דתנן (סנהדרין דף מה) "בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים בא ודחפו כו'":

או חיה דורסתו.

חיה דורסתו - ארי דורסו בצפרניו, ומפילו לארץ. וגם זה דומה לנסקל:

מי שנתחייב שריפה, או נופל בדליקה, או נחש מכישו.

נחש מכישו - והארס שורפו:

מי שנתחייב הריגה, או נמסר למלכות

נמסר למלכות - ומיתת מלכות, מתיזין את ראשו בסייף. והרג נמי סייף הוא. כדאמרינן בסנהדרין (דף נב):

או ליסטין באין עליו.

מי שנתחייב חניקה, או טובע בנהר, או מת בסרונכי.

סרונכי - בומנל"ט והוא חולי בגרונו:

תניא, היה רבי אומר, מנין שבמדה שאדם מודד, בה מודדין לו?

שנאמר, (ישעיהו כז, ח) "בסאסאה בשלחה תריבנה".

בסאסאה - בתוך אותה סאה עצמה, כשאתה מ"שלחה" לאבדון, "תריבנה":

אין לי אלא סאה,

ואין לי אלא סאה - עבירה גדולה:

מנין לרבות תרקב?

תרקב - חצי סאה, "תרי וקב", דהיינו ג' קבין:

וחצי תרקב, קב, וחצי קב, רובע,וחצי רובע,

תומן, ועוכלא,

תומן ועוכלא - משקלות קטנים הן. ושיעורן בבבא בתרא בהמוכר את הספינה (דף צ):

מנין?

תלמוד לומר, (ישעיהו ט, ד) "כי כל סאון סואן ברעש".

ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול?

ומנין שכל פרוטה ופרוטה וכו' - ואע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה - לא ויתרו לו עליהם, אלא מצטרפין לו אותן לחשבון:

תלמוד לומר, (קהלת ז, כז) "אחת לאחת למצוא חשבון".

וכן מצינו בסוטה, שבמדה שמדדה בה, מדדולה.

היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו,

ליראות לו - פרסה לו - כנגדו: [הגהות הב"ח: ליראות לו שפרסה כנגדו]

לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור, ומראה קלונה לכל.

היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה,

לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה,

כפה - צעיף:

ומניחו תחת רגליה.

היא קשטה לו פניה, לפיכך

 

תוספות

ואחר כך מביא חבל המצרי. בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא:

תנינא ואחר כך מביא חבל המצרי. ולא ידענא מאי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמשמע דחבל מצרי בעינן ממש ועל כרחך לכתחילה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל המצרי או שום קשירה בתורה ולמה היה לו לעכב מיהו המדקדק בפירוש רש"י לא קשיא מידי דעיקר הבאתו קמבעיא ליה אי משום מדה במדה דוקא חבל או משום שמיטת בגדים הואיל וצריך לקשור צלצול לקשור חבל כדי ליפרע ממנה מיהו היכא דליכא חבל המצרי ואיכא צלצול לא מהדרנא יותר מדאי בתר חבל:

מיום שחרב בהמ"ק וכו'. וה"ה דבזמן הבית נהגו דין ד' מיתות מי שנתחייב בהן בלא עדים והתראה שלא לדונו בסנהדרין כדאמר בפ' אחד דיני ממונות (דף לז:) מעשה ברבי שמעון בן שטח שהיה בזמן הבית דתניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי וכו' עד שהשיכו נחש ומקשינן והאי בר נחש הוא והתני רבי חייא וכו' אלא האי דנקט מיום שחרב בית המקדש מלתא דפסיקא נקט דבטלו ארבע מיתות לגמרי:

מי שנתחייב סקילה. מקשי' מפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פג:) דרבי אלעזר ברבי שמעון הוה תפיס גנבי יומא חד פגע בההוא כובס אמר להו תפסוהו ותפסוהו (זקפוהו) וזקפוהו וקא בכי אמר לו רבי אל ירע לך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביוה"כ וזה שנתלה נחנק ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא אבל לפרש"י לא קשיא מידי דפירש התם משום הכי נתלה משום דכל הנסקלין נתלין ויש לומר דלאו דוקא נקט נופל מן הגג או חיה דורסתו אלא מעין מיתה שנתחייב בה יהרג ויש מפרשים דבנו בעל תחילה דהויא לה בעולה דמיתתו הויא בחנק אבל קשיא לרבי מהא דאמר בפרק אלו הן הגולין (מכות י:) דרש ריש לקיש והאלהים אנה לידו זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה ונופל והורגו והא לאו בר סקילה הוא ותירץ אע"ג דלאו בר סקילה מיהו מדה במדה היא דזורק על חבירו דרך ירידה הוא כדכתיב (במדבר לה) ויפל עליו וימות ואלו מתים דרך ירידה ואם הרגו בסייף הקדוש ב"ה נפרע מהם בענין אחר: