פניה מוריקות.
פניה מוריקות - הכי תני לקמן, "אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות":
היא כחלה לו עיניה, לפיכך עיניה בולטות.
היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה.
היא הראתה לו באצבע, לפיכך ציפורניה נושרות.
הראתה לו באצבעותיה - רמזה לו לבא אצלה:
היא חגרה לו בצילצול, לפיכך כהן מביא חבל המצרי, וקושר לה למעלה מדדיה.
היא פשטה לו את יריכה, לפיכך יריכה נופלת.
היא קיבלתו על כריסה, לפיכך בטנה צבה.
היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה.
מאכל בהמה - שעורים:
היא השקתהו יין משובח, בכוסות משובחים, לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש.
במקידה של חרש - פחותה ומגונה שבכוסות:
היא עשתה בסתר, (תהילים צא, א) "יושב בסתר עליון" שם בה פנים.
שם בה פנים - פנאי ליפרע ממנה. "ושמתי אני את פני" (ויקרא כ, ה). "ונתתי (את) פני" (שם יז, י). כולן לשון פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן:
שנאמר, (איוב כד, טו) "ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין" וגו'
דבר אחר, היא עשתה בסתר, המקום פירסמה בגלוי.
שנאמר, (משלי כו, כו) "תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל" {וגו}.
תכסה שנאה במשאון - (שנאמר במשאון) המכסה דבר השנוי למקום "במשאון", בחשך. כמו "שואה" (איוב ל, ג) שעושה מעשיו בחושך:
ומאחר דנפקא ליה "מאחת לאחת למצא חשבון",
(ישעיהו ט, ד) "כי כל סאון סואן ברעש",
כי כל סאון - שבא ללמדנו, שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו:
למה לי?
למה לי - מ"אחת לאחת" נפקא:
לכמדה.
לכמדה - שבמדה שמודד, מודדין לו. הפרעון מעין החטא:
ומאחר דנפקא ליה מ"כי כל סאון סואן ברעש",
(ישעיהו כז, ח) "בסאסאה בשלחה תריבנה", למה לי?
לכדרב חיננא בר פפא.
דא"ר חיננא בר פפא, אין הקב"ה נפרע מן האומה, עד שעת שילוחה.
שילוחה - איבודה מן העולם:
שנאמר, "בסאסאה בשלחה" וגו'.
איני?
והאמר רבא, שלשה כוסות האמורות
Start here
במצרים, למה?
ג' כוסות - בחלומו של שר המשקים:
אחת, ששתת בימי משה,
ואחת ששתת בימי פרעה נכה,
בימי פרעה נכה - לבא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים:
ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה"?
עם חברותיה - לימות המשיח. אלמא לא נטרדה במכה ראשונה:
וכי תימא, הנך אזדו, והני אחריני נינהו.
וכי תימא הנך אזדו - הראשונים כלו כולן, ואלו מאומות אחרות היו, שנתישבו בארץ מצרים:
והתניא, אמר רבי יהודה, מנימין גר המצרי היה לי חבר, מתלמידי ר' עקיבא.
אמר מנימין גר המצרי, אני מצרי ראשון,
מצרי ראשון - הוא עצמו נתגייר:
ונשאתי מצרית ראשונה,
אשיא לבני מצרית שניה,
אשיא לבני מצרית שניה - בת מצרית גיורת וגר מצרי, שתהא היא שניה לגירות, כדי שיהא בן בני שלישי, וראוי לישא בת ישראל. דכתיב (דברים כג) 'בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה',. שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה, היה בן בני שני מצד האם. דאמר ביבמות (דף עח) ובקידושין (דף סז) ['בנים אשר יולדו]להם,, הלך אחר פסולן.האלמא עדיין מצרים הם. דאילו שאר אומות מותרין לבא בקהל מיד. מנימין לית ליה הא דאמר בברכות (דף כח) "שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות". והכי נמי קתני בתר דהך מילתא בתוספתא דקדושין, "אמר לו ר"ע מנימין טעית, שכבר עלה סנחריב ובלבל כו'":
כדי שיהא בן בני, מותר לבא בקהל?
אלא, אי איתמר הכי איתמר, א"ר חיננא בר פפא, אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו.
שנאמר, "בסאסאה בשלחה תריבנה" וגו'.
אמימר מתני להא דרב חיננא בר פפא אהא,
אהא - מן המקרא הזה:
מאי דכתיב, (מלאכי ג) "כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם"?
"אני ה' לא שניתי", לא הכיתי לאומה ושניתי לה.
"ואתם בני יעקב לא כליתם".
היינו דכתיב, (דברים לב) "'חצי אכלה בם', חצי כלין והן אינן כלין".
חצי כלים - מכותי כלות:
אמר רב המנונא, אין הקב"ה נפרע מן האדם, עד שתתמלא סאתו.
שנאמר, (איוב כ) "במלאות ספקו, יצר לו" וגו'.
במלאות ספקו - כל רצונו:
יצר לו - תבואנו צרה:
דרש ר' חיננא בר פפא, מאי דכתיב, (תהילים לג) "רננו צדיקים בה', לישרים נאוה תהלה"?
אל תקרי "נאוה תהלה" אלא "נוה תהלה".
אלא נוה תהלה - על עסקי נוה בתים שבנו, יהללוהו:
זה משה ודוד, שלא שלטו שונאיהם במעשיהם.
שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם - להיות נהנים מהם:
דוד, דכתיב, (איכה ב) "טבעו בארץ שעריה".
דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה - לעיל מיניה כתיב, "חשב ה' להשחית חומת בת ציון", ועלה כתיב "טבעו בארץ". ומצודת ציון היא עיר דוד וביתו, כדכתיב בספר שמואל (ב,ה). וכשבאו צרים בימי צדקיהו, טבעו השערים, דלתות השערים, שהיו של נחושת או של זהב, כדי שלא ישאום אויבים. ועצים, לא נשאו אתם:
משה, דאמר מר, משנבנה מקדש ראשון, נגנז, אהל מועד, קרשיו, קרסיו, ובריחיו, ועמודיו, ואדניו.
היכא?
אמר רב חסדא אמר אבימי, תחת מחילות של היכל.
תנו רבנן, סוטה, נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה,
מה שבקשה לא ניתן לה - שאסורה לבועל:
ומה שבידה, נטלוהו ממנה.
ומה שבידה נטלו הימנה - אם שותה מים, מתה. ואם הודתה, נאסרה לבעלה, והפסידה כתובתה:
שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין
תוספות
מנימין גר המצרי וכו'. מקשים מפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) דאמר בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש ואמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו ר"ג אסור אתה א"ל ר' יהושע מותר אתה א"ל ר"ג והלא כתיב לא יבא עמוני ומואבי אמר לו ר"י וכי עמון ומואב במקומם הן יושבין והלא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל העולם כולו א"כ אפילו מנימין היה מותר לבא בקהל ועוד מקשינן אההיא דתפלת השחר דאמר פ"ק דמגילה (דף יב:) זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא אדורדיא שנאמר שאנן מואב מנעוריו וגו' מיהו הכא בשמעתין לא קשיא מידי כמו שפרש"י דמנימין היה טועה וסבור שלא נתבלבלו כדקתני סיפא בתוספתא דפ' בתרא דקדושין אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית הלכה כבר עלה סנחריב ובלבל את האומות לא מצרים במקומם ולא עמונים ומואבים במקומם אלא עמון נושא מצרית ומצרי נושא עמונית ואחד מן אלו מותר בכל משפחות האדמה ואחד מכל משפחות האדמה נושא את אלו והכא הכי פירושא עד כאן ל"פ אלא אם נתבלבלו אי לאו אבל כולי עלמא מודו דישנן בעולם אבל ההיא דמגילה תיקשה ופר"ת דסנחריב אע"פ שבלבל את כל העולם כולו ארץ מצרים לא בלבל כדכתיב (מלכים ב כד) בפרעה נכה ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת אלמא סנחריב לא בלבל והכי תנא בסדר עולם מיום שעלה מלך בבל על ארץ מצרים עוד לא זקפה ראש אבל עמון (ומואב) בלבל דכל הנהו לא אשכחן בהדיא שלא בלבלן כדכתיב (ישעיהו לו) מי בכל אלהי הארצות וגו' ובמצרים אשכחן בהדיא שלא בלבלן אלא שטפן כדאמרי' בסדר עולם כשהלך לתרהקה מלך כוש ועל אותה שעה אמר בתוספתא אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית וכו' וגמרא שלנו לא חש להזכיר לפי שלא היה כיבוש גמור אלא כשטיפת שבנא וסיעתו וגם מואב שטף כדאמרינן בסדר עולם שלש שנים ונקלה כבוד מואב (ישעיהו טז) שסנחריב שטפן אבל כיבוש ובלבול לא הוה ובמואב אשכחן בהדיא דלא בלבל כדכתיב שאנן מואב מנעוריו וכי אמר ירמיה להאי קרא הוה שאנן מכלל דלא בלבל ובמגילה גרסינן זיל גבי מואב דיתיב אדוכתיה ול"ג עמון דעמון לא יתבי אדוכתייהו [ובברכות (דף כח.) אמרינן] וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין ל"ג ומואב וחורבן נבוכדנצר לא חשיב בלבול דכי היה מחריב נבוכדנצר היה מניח דלת הארץ במקומם אבל סנחריב היה מעביר לארץ ומבלבלן והכי אמרינן בפ' בתרא (לקמן מו:) גבי לוז היא לוז שלא בלבלה סנחריב ולא החריבה נבוכדנצר ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור שם ובכ"מ תולה בלבול בסנחריב וחורבן בנבוכדנצר ולפום רהיטא גרס עמון בהדי מואב וליתא כדפרישית ותו לא מידי ע"כ פירושו וקשה לפירושו מן התוספתא דקתני לא מצרים במקומם הם יושבין ויש לנו לשבש כמו כן לפירושו הא דקתני לא מואבים במקומם ואי ל"ג מואבים בתוספתא ועמון במגילה לא קשיא מידי:
לא הכיתי לאומה ושניתי. ה"ה דאהא הוה מצי למיפרך הא דרבא והא דמנימין ותימה מאי הוה מצי לתרץ דלא הוי מצי לתרץ למלך של אומה מדקאמר ואתם בני יעקב דמשמע אכל בני יעקב קאמר ובאומה שלימה מיירי: