צורת הדף באתר היברובוקס

דשמעיה לר' מאיר דקאמר,

דשמעיה לרבי מאיר דאמר כו' - בפ"ק (לעיל דף ח, ב) גבי במדה שאדם מודד:

היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה.

א"ל, "התינח עשירה,

עניה מאי איכא למימר?"

עניה - לא האכילתו מעדנים, למה מביאה מאכל בהמה:

אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה,

אלא היא עשתה מעשה בהמה - שהפקירה עצמו לתשמיש למי שאינה בן זוגה:

כך קרבנה מאכל בהמה:

מתני'

היה מביא

היה מביא - הכהן:

פילי

פילי - כוס של מים:

של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור.

מן הכיור - דכתיב "מים קדשים" (במדבר ה, יז) ואין קדשים אלא שנתקדשו בכלי. הכי תניא בסיפרי:

ר' יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב, כך ממעט במים.

כשם שממעט - רבי יהודה, בכתב המגילה, לקמן במתני', כך ממעט כאן במים:

נכנס להיכל ופנה לימינו.

ומקום היה שם

ומקום היה שם - ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:

אמה על אמה.

וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה.

טבעת קבועה בה - לאחזה בטבעתה, ולהגביהה מבין הרצפה, שהיא כולה באבני שיש:

כשהוא מגביה ונוטל עפר מתחתיה.

ונותן כדי שיראה על המים.

כדי שיראה - צריך ליתן שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:

שנאמר, (במדבר ה, יז) "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, יקח הכהן, ונתן אל המים":

ונתן אל המים - מדלא כתיב, "ונתן במים" אלא "אל המים" משמע שלא יהא נבלע בתוכן:

גמ'

תנא, "פילי של חרס חדשה, דברי רבי ישמעאל".

מאי טעמא דרבי ישמעאל?

מאי טעמא דרבי ישמעאל - דבעי חדשה:

גמר "כלי", "כלי" ממצורע,

גמר ממצורע - "ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש וגו'":

מה להלן חרס חדשה, אף כאן חרס חדשה.

והתם מנלן?

דכתיב, (ויקרא יד, ה) "ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים".

מה "מים חיים", שלא נעשתה בהן מלאכה,

שלא נעשה בהן מלאכה - דהא "חיים" כתיב:

אף כלי, שלא נעשתה בו מלאכה.

אי מה להלן מים חיים אף כאן מים חיים?

לרבי ישמעאל,

לר' ישמעאל - דפרכת הא אליביה:

הכי נמי.

הכי נמי - דבעינן מים חיים לסוטה. דהא מן הכיור הוא נוטל, ושמעינן ליה לר' ישמעאל בעלמא דאמר, "מי כיור מי מעיין הן", דהיינו חיים:

דאמר ר' יוחנן, מי כיור:

רבי ישמעאל אומר, מי מעיין הן.

וחכ"א, משאר מימות הן.

משאר מימות הן - אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה יתן:

איכא למיפרך,

איכא למיפרך - בהא גז"ש דרבי ישמעאל, דגמר כלי כלי ממצורע:

מה למצורע, שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת?

מה למצורע שכן טעון כו' - לפיכך כלי שלו חדש, תאמר בסוטה שאין בה כל אלו:

אמר רבה, אמר קרא, "בכלי חרס", כלי שאמרתי לך כבר.

אמר רבה וכו' בכלי שאמרתי לך כבר - הכי משמע ליה לרבה. מדלא כתיב "ולקח כלי חרש ונתן בו מים", וכתיב "בכלי חרש", משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר, ואמר רחמנא הכא, שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר, קח אותם. ומאי ניהו? דמצורע:

אמר רבא, לא שנו,

לא שנו - רבנן דמתני' דבעו חרס ומכשרי בישן:

אלא שלא נתאכמו פניו,

אלא שלא נתאכמו - הושחרו פניו על ידי האור:

אבל נתאכמו פניו, פסולין.

מאי טעמא?

דומיא דמים,

דומיא דמים - אע"ג דלא גמרי ממצורע, מיהו מינה ובה גמרי, כלי דסוטה ממי סוטה. ונהי דמי סוטה לרבנן לאו חיים נינהו, דמכשרי בשאר מימות.  מיהת לא נשתנו, וכלי נמי בעינן דלא נשתנה:

מה מים שלא נשתנו, אף כלי שלא נשתנה.

בעי רבא, נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש,

החזירן לכבשן - של יוצר, שמצרפים בו את הקדרות של חרס חדשות:

ונתלבנו.

מהו?

מי אמרינן כיון דאידחו, אידחו.

או דילמא, כיון דהדור, הדור.

ת"ש, "רבי אלעזר אומר, עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שהפשיל בהן קופתו לאחוריו,

שהפשיל קופתו לאחוריו - מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה, ש"מ אמלאכה לא קפיד, אשינויא קפיד. ואלו נתעקמו במשאוי:

פסולין".

והא התם הדרי ומפשטי.

והא [התם]דהדרי ומפשטי - וקתני "פסולין", אלמא, כיון דאידחו אידחו:

התם דאיקלוף איקלופי:

דאיקלוף - שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן, דשינויא דלא הדר הוא:

נכנס להיכל ופנה לימינו וכו': מ"ט?

דאמר מר,

דאמר מר - בסדר יומא (דף נח) ובשחיטת קדשים (דף סב), ויליף לה מ"פונים פונים" דשנים עשר בקר, דים שעשה שלמה:

כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין:

מקום היה שם אמה כו': תנו רבנן "'ומן העפר אשר יהיה,

ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן - אי לא היה כתיב "בקרקע", [ה"א בעינן מקרקע המשכן ממש, אבל השתא דכתיב "בקרקע"] משמע דאינו מקפיד אלא שיכניס העפר להיכל:

יכול יתקן מבחוץ ויכניס?

יכול יתקן - יזמין עפר מבחוץ, ויכניס בהיכל, ודיו בכניסתו:

תלמוד לומר, 'בקרקע המשכן'.

ת"ל בקרקע - בקרקעיתו:

אי בקרקע המשכן יכול יחפור בקרדומות?

אי בקרקע - קא דרשינן, ולא כתיב "אשר יהיה", יכול לא מצא שם עפר תיחוח נוח לינטל, יחפור שם בקרדומות? ת"ל "אשר יהיה". ומדלא כתיב "ומקרקע המשכן יקח", ש"מ לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת. הא כיצד יש שם עפר תיחוח הבא משם:

תלמוד לומר 'אשר יהיה'.

הא כיצד?

יש שם, הבא.

אין שם, תן שם".

אין שם תן שם - על הקרקעית, וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים:

תניא אידך,

תניא אידך - פליגא אהך קמייתא, ותנאי היא. כדקתני בה פלוגתא דתנאי. והך דלעיל, מיתוקמא כאיסי בן מנחם:

"ומן העפר אשר יהיה" וגו',

מן העפר אשר יהיה במשכן - מדלא כתיב "מקרקע המשכן יקח", אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל. מלמד שמתקן מבחוץ, ומכניס מבפנים להיכל, ונותן אל המים. וא"צ להניחו בקרקע ההיכל:

מלמד, שהיה מתקן מבחוץ ומכניס.

"בקרקע המשכן"?

בקרקע המשכן איסי בן יהודה וכו' - "בקרקע המשכן", למאי אתא? כיון דילפינן מ"אשר יהיה" דא"צ ליטלו מעל גבי קרקעית:

איסי בן יהודה אומר, להביא קרקע

איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים - ה"ג לה בסיפרי. ולא גרס, "לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים". דשילה משכן הוא, ולא צריך לרבויא , דהוא עיקר הכתוב. ונוב וגבעון, אין משקין בה סוטות. דהא במה הואי, ולא הוה שם ארון, אלא מזבח הנחושת לבדו. ולא קרבה בהן מנחת סוטה, ולא שום חובת יחיד, שאין לה זמן קבוע. כדאמר בשחיטת קדשים (דף קיז) ובמגילה (דף ט). אבל בית עולמים הוצרך לרבות. שלא תאמר משכן נאמר ולא מקדש. בית המקדש שבירושלים קרי ליה בית עולמים. לפי שאין אחר קדושתו היתר במקום אחר. ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר:

 

תוספות

איכא למפרך מה למצורע. הא סוגיא כרב אחא בריה דרבא דאמר בפרק המפלת (נדה כג, א)לרבי ישמעאל כל ג"ש שאינה מופנה כל עיקר למידין ומשיבין ולפי המסקנא דיליף ליה מבכלי לא תיקשה נמי לרב יהודה דאמר אין למידין כל עיקר:

מה מים שלא נעשתה בהם מלאכה. וא"ת כיון דמי כיור הן מי לא עסקינן שקדש ממנו כבר יש לומר אפי' אם קידש בהן שיצק מן הדדין שבו לא היתה מלאכה גבי נטילה דתנן בפ"ק דידים (מ"ג) עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין ואפ"ה קתני (שם מ"ה) מים שנחתום מטבל בהן את הגלוסקין פסולין ושהוא מדיח בהן ידיו כשירין אלמא דלא חשיב מלאכה הדחת ידים אלא הדחת כלים ומי נחתום כדקתני התם:

ומה מים שלא נשתנו. תימא דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשירין במי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשר כדתנן במסכת מקואות פ"ז (מ"ג) דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד תימה לרבי מאי שנא דהכא אמר מה מים שלא נשתנו ובפרק ב' דמסכת ע"ז (דף לז:) לא מסיק הכי גבי בישולי עובדי כוכבים ונראה דהכא נמי אסמכתא בעלמא הוא וליכא אלא פסולא דרבנן:

נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש מהו. תימה מ"ש דקא מבעיא ליה הכא בנראה וחוזר ונראה והא בפ' לולב הגזול (סוכה לג, ב) קא מבעיא לן ולא אפשיט ועוד מאי שנא מהא דאמר בזבחים פ"ב (דף יח:) בגדי כהונה שהיו מקורעין או מטושטשין ועבד עבודתו פסולה ואפי' הכי אם כיבס טשטוש וגיעול שלהן חזרו להתירן כדמייתי ברייתא פרק המזבח מקדש (דף פח.) בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג נתגעלו אין מכבסין אותן לא בנתר ולא באהל ופרכינן הא במים מכבסין אמר אביי ה"ק הוגעו למים מכבסין אותן בנתר אלמא דמכבסין אותן ולא אמר דנדחו. מ"ר:

והא התם הדרי ומפשטי. פרש"י מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינוי קפיד וקשיא לרבי מתוספתא דנגעים פרק אין מצורע ר' אליעזר אומר עץ ארז ואזוב ושני תולעת שנאמר בתורה שלא נעשית בהן מלאכה אלמא דמלאכה פוסלת בהן לר' אליעזר גופיה: