ואפי' רבנן לא פליגי עליה דר' אלעזר בר' שמעון,

ה"ג ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא במנחת חוטא של כהנים דבת הקרבה היא - דמקשי חובתו לנדבתו, דלא בעי קמיצה. אבל הא דלאו בת הקרבה היא, דדלמא בתרה דידה אזלינן, ושירים גמורים נינהו, ואפילו רבנן מודו דמתפזרין:

אלא במנחת חוטא של כהנים, דבת הקרבה היא,

אבל בהא אפי' רבנן מודו:

בת ישראל הנשואה וכו': מ"ט?

מאי טעמא - קאמר מתני' מנחת כהנת נאכלת, כשאינה נשואה לכהן? וכשהיא נשואה לכהן, אינה נאכלת, כליל מיהא לא הויא?:

דאמר קרא, (ויקרא ו) "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל".

כהן ולא כהנת:

כהנת מתחללת כהן אין מתחלל: מנלן?

דאמר קרא, (ויקרא כא) "ולא יחלל זרעו בעמיו".

זרעו מתחלל, והוא אינו מתחלל:

לא יחלל זרעו - בכהן הנושא פסולה לכהונה כתיב. ודרשינן בקידושין (דף עז), "לא יחלל", שני חילולין. אחד לה, ואחד לזרעו. שהכהן מחלל את שתיהן. אבל הוא, אין מתחלל:

כהנת מטמאה כו': מ"ט?

אמר קרא, (ויקרא כא) "אמור אל הכהנים בני אהרן".

בני אהרן, ולא בנות אהרן:

בני אהרן - "לנפש לא יטמא", ולא בנות אהרן, באזהרה זו:

כהן אוכל בקדשי קדשים: דכתיב, (ויקרא ו) "כל זכר בבני אהרן יאכלנה":

כל זכר בבני אהרן יאכלנה - במנחה כתיב:

ומה בין איש כו': ת"ר, "איש",

איש - "צרוע הוא":

אין לי אלא איש?

אין לי - שנחלט בטומאת נתקים אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר סמוך לו, "והצרוע אשר בו הנגע". ולא איבעי ליה למכתב, אלא "בגדיו יהיו פרומים, וראשו יהיה פרוע". דהא כתיב לעיל, דבמצורע קמיירי. אלא לרבות צרוע שני, כגון אשה:

אשה מנין?

כשהוא אומר, (ויקרא יג) "והצרוע אשר בו".

הרי כאן שנים.

א"כ מה ת"ל איש?

ה"ג א"כ מה ת"ל איש לענין שלמטה איש פורע ופורם וכו' - מה ת"ל איש? מאחר שסופינו לרבות את האשה:

לענין שלמטה.

לענין שלמטה - לאו למעוטי מטומאה האמורה בפסוק זה בא למעוטי, אלא מענין האמור בפסוק שלאחריו. דכתיב ביה פריעה ופרימה. לומר לך, איש פורע ופורם, ולא אשה:

"איש פורע" וכו':

האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת בנה בנזיר: אמר ר' יוחנן, הלכה היא בנזיר:

הלכה היא בנזיר - הלכה למשה מסיני הוא בהלכות נזיר:

האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה: אמר ר' יוחנן, הלכה היא בנזיר:

האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה: דכתיב, (דברים כב) "את בתי נתתי לאיש הזה":

נתתי לאיש - באביה נתלית נתינתה:

האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה: דכתיב, (שמות כא) "כי ימכור איש את בתו":

האיש נסקל ערום כו': מ"ט?

(ויקרא כד) "ורגמו אותו".

מאי אותו?

ורגמו אותו - אי נימא אותו ולא אותה? והכתיב גבי נערה המאורסה, "והוצאתם את שניהם וסקלתם אותם"? אלא הא דממעט אשה לענין ערום. דנפיק מהאי קרא מיעוטא. ד"אותו" משמע, ולא כסותו. ולהכי נקט ליה להאי משמעותא דערום בלשון זכר גבי איש, למימרא הא אותה בכסותה:

אילימא אותו ולא אותה?

והכתיב, (דברים יז) "והוצאת את האיש ההוא, או את האשה ההיא"?

אלא, אותו בלא כסותו, ולא אותה בלא כסותה:

האיש נתלה ואין כו': מ"ט?

אמר קרא, (דברים כא) "ותלית אותו על עץ".

אותו ולא אותה:

האיש נמכר בגניבתו ואין האשה נמכרת בגניבתה: מ"ט?

אמר קרא, (שמות כב) "ונמכר בגניבתו".

בגניבתו ולא בגניבתה:

נמכר בגניבתו - אם אין לו מה לשלם:

הדרן עלך היה נוטל

ארוסה פרק רביעי סוטה

משנה

ארוסה

ארוסה - שקינא לה ארוס:

ושומרת יבם

ושומרת יבם - שקינא לה יבם:

לא שותות,

לא שותות - דמעטינהו קרא:

ולא נוטלות כתובה.

ולא נוטלות כתובה - שהיא גרמה לאסור עצמה עליו, שנסתרה אחר קינוי. דמקינוי ואיסור, לא אימעיט, כדמפרש בגמרא. ואפילו לית לן דרב המנונא, דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה? נהי דמותרת, מיהו לא בעי למינסב אשה זונה. והיא הפסידה כתובתה:

שנאמר, (במדבר ה) "אשר תשטה אשה תחת אישה".

תחת אישה - ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:

פרט לארוסה, ושומרת יבם.

אלמנה לכהן גדול.

גרושה וחלוצה לכהן הדיוט.

ממזרת