ונתינה
נתינה - מן הגבעונים ואסורין לבא בישראל כדאמרינן ביבמות (דף עח) דוד גזר עליהן:
לישראל,
ובת ישראל לממזר, ולנתין
לא שותות
לא שותות - דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה. והכי תניא בספרי, "'כי תשטה אשתו - בראויה לאישות הכתוב מדבר, פרט לאלמנה לכ"ג וכו'":
ולא נוטלות כתובה.
ולא נוטלת כתובתה - ואע"ג דשאר אלמנה לכ"ג לא קנסוה רבנן כתובה, כדאמרינן בכתובות בפרק אלמנה נזונית (דף ק)? - זו אין לה. דסתירתה גרמה לה ליאסר עליו ואפי' היא ראויה לו - הלכך לאו בת כתובה היא דלא עדיפא מכשרה:
ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה: האומרת טמאה אני.
ושבאו לה עדים שהיא טמאה.
והאומרת איני שותה.
אמר בעלה: איני משקה.
ושבעלה בא עליה בדרך.
נוטלות כתובה, ולא שותות.
אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא עליה בדרך - שהוא גרם לה שלא תשתה, נוטלת כתובתה:
מתו בעליהן עד שלא שתו
מתו בעליהן - של כל סוטות הנסתרות וראויות לשתות ולא הספיקו להשקותן כו':
בש"א: נוטלות כתובה ולא שותות.
ולא שותות - דבעינן והביא האיש את אשתו וגו':
ובה"א: או שותות או לא נוטלות כתובתן.
וב"ה אומרים או שותות או לא נוטלות כתובה - כלומר מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה. ובגמ' מפרש פלוגתייהו:
מעוברת חבירו, ומניקת חבירו,
מעוברת חבירו - שמת והניחה מעוברת ומניקה, או שגירשה והיא מעוברת או מניקה. ואסרוה חכמים לינשא עד שיהא הולד בן ב' שנים. שכך זמן יניקתו. והלך זה ונשאה וקינא לה - לא שותה, שהרי אינה ראויה לו לקיימה:
לא שותות ולא נוטלות כתובה. דברי ר"מ.
וחכ"א: יכול הוא להפרישה
יכול הוא להפרישה - עד כ"ד חדש ולהחזירה - הלכך ראויה לאישות קרינא ביה:
ולהחזירה לאחר זמן.
איילונית,
איילונית - דוכרניתא דלא ילדה. שממעי אמה נבראת כך ואין לה סימני אשה: לא דדים ולא שערות וקולה עבה:
וזקינה,
ושאינה ראויה לילד,
ושאינה ראויה לילד - ששתת כוס עוקרין. ואסורות לקיימה למי שאין לו בנים, שהרי נצטוו ישראל על פריה ורביה:
לא נוטלות כתובה ולא שותות.
ר"א אומר: יכול הוא לישא אשה אחרת, ולפרות ולרבות הימנה.
ושאר כל הנשים - או שותות או לא נוטלות כתובה.
אשת כהן - שותה ומותרת לבעלה.
אשת כהן שונתה ומותרת לבעלה - אם נמצאת נקיה. ובגמ' פריך "פשיטא":
אשת סריס
אשת סריס - כגון שנסתרס לאחר שנשאה, דקדמה שכיבת בעל לבועל:
שותה.
שותה - ובגמ' פריך פשיטא:
ע"י כל עריות מקנין,
ע"י כל העריות מקנין - אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד מכל העריות שבתורה ונסתרה - הוי קינויו קנוי ונאסרת עליו ושותה. ובגמ' פריך "פשיטא?":
חוץ מן הקטן
חוץ מן הקטן - דכתיב ושכב איש אותה:
וממי שאינו איש.
וממי שאינו איש - ובגמ' מפרש לה:
ואלו שב"ד מקנין להן,
ואלו שב"ד מקנין להן - אם רואין אותם מתנהגות בפריצות:
מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין.
לא להשקותה אמרו,
לא להשקותה אמרו - הם לא ישקוה, דבעינן: "והביא האיש את אשתו", ובעלה נמי לא ישקנה בקינוי זה לכשירצה, דבעינן: "וקינא, והביא". ורבי יוסי, לא בעי "וקינא, והביא":
אלא לפוסלה מכתובתה.
ר' יוסי אומר, אף להשקותה, לכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה:
גמרא
מישתא הוא דלא שתייא, הא קנוי מקני לה?
הא קנוי מקני לה - ליאסר עליו מדקתני לא נוטלות כתובה:
מה"מ?
דת"ר: (במדבר ה) "דבר אל בני ישראל ואמרת",
ה"ג דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי - ולא גרס "איש איש", דלדרשא אחרינא דרשינן ליה לקמן (דף כז). אלא ריבויא מ"ואמרת אליהם". וה"נ אמר לקמן בפירקין: "ואמרת רבויא הוא":
לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי.
ומתני' מני רבי יונתן היא.
דתניא: "תחת אישך" - פרט לארוסה.
יכול שאני מוציא אף שומרת יבם,
יכול שאני מוציא כו' - דממשמעות קרא משמע לן ארוסה למעוטי, דלא קרינן בה "תחת אישך", אבל שומרת יבם קרינן בה: "תחת אישך", כדמפרש לקמי' דלא מיחסרא מסירה לחופה:
ת"ל: "איש איש". דברי רבי יאשיה.
ר' יונתן אומר,
ורבי יונתן - משמע ליה מיעוטא קמא לשומרת יבם - אבל ארוסה קרינא בה אישות אי לאו דהדר מעטיה קרא אחרינא כדמפרש לקמן - משום דהוא קידשה ואינה באה לו מכח קדושי אחרים. ועוד שנסקלת על ידו, מה שאין כן בשומרת יבם:
"תחת אישך", פרט לשומרת יבם.
אוציא שומרת יבם, ולא אוציא את ארוסה?
תלמוד לומר, "אשר תשטה אשה תחת אישה" - פרט לארוסה.
מר - אלימא ליה ארוסה,
מר אלימא ליה ארוסה - רבי יונתן חשיבה ליה ארוסה אשה גמורה טפי משומרת יבם:
דקידושי דידיה
דקדושי דידיה - שע"י קידושי עצמו באה לו:
וסוקלין על ידו.
וסוקלין על ידו - אם זינתה נסקלת בשבילו:
ומר - אלימא ליה שומרת יבם, דלא מיחסרא מסירה לחופה.
דלא מחסרא מסירה לחופה - דנקנית ליבם בביאה גרידתא, ואפי' בזנות, להיות כאשתו לכל דבר. כדתנן ביבמות, (דף נג) ומייתי' לה לקמן בפירקא:
ורבי יונתן, האי: "איש, איש" מאי עביד ליה?
מיבעי ליה, לרבות, אשת חרש ואשת שוטה.
לרבות אשת חרש שוטה - שב"ד מקנין להן. וברייתא היא בשילהי פירקין:
ואשת