שעמום.
שעמום - לקוי בתמהון לב:
ורבי יאשיה, האי "תחת אישה" מאי עביד ליה?
האי תחת אישה - בתראה האמור בסוף הפרשה: "זאת תורת הקנאות" וגו':
מיבעי ליה, להקיש איש לאשה, ואשה לאיש.
להקיש אשה לאיש - ברייתא היא בשילהי פרקין והתם מפרש למאי הלכתא:
אלא טעמא דכתיבי הני קראי,
הני קראי - דממעטי ארוסה:
הא לאו הכי, הוה אמינא, ארוסה שתיא?
והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא, אתא ואייתי מתניתא בידיה,
(במדבר ה) "מבלעדי אישך", משקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל?
מבלעדי אישך - משמע שבעלה נתן בה את שכבתו קודם לסתירה זו:
אמר רמי בר חמא: משכחת לה,
משכחת לה - דאיצטריך למעוטי ארוסה מקרא אחרינא ולא ממעטא מהתם:
כגון שבא עליה ארוס בבית אביה.
כגון שבא עליה ארוס בבית אביה - בזנות:
דכוותה גבי שומרת יבם - כגון שבא עליה יבם בבית חמיה,
בבית חמיה - לאחר שמת אחיו:
הא שומרת יבם קרית לה!
שומרת יבם קרית לה - דקאמרת דלא תשתה?! הא אשתו מעלייתא היא בביאת זנות?:
אשתו מעלייתא היא?!
דהאמר רב, קנה לכל.
דהא אמר רב - ביבמות, "קנה לכל". דתנן: "הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד", דהיינו בזנות - "קנה". ואמר רב, "קנה" דקתני מתני': קנה לכל. אם כהן הוא - מאכילה בתרומה ויורשה ומיטמא לה ומשקה ופוטרה בגט בלא חליצה:
כשמואל - דאמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה.
כשמואל - הא דאתא קרא למעוטי כשמואל, דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשת יבמה, לקום על שם אחיו בנחלתו, ולפוטרה בגט. דהא דקני לה יבם בביאה כל דהו, מ"יבמה יבא עליה", נפקא לן, דלא כתיב יבמה יקחנה לו לאשה, אלא יבא עליה ולקחה לו לאשה. ואשמעינן דביאתו עליה הן הן ליקוחי האישות שלו. הלכך למידי דאיתמר בהך פרשתא רבינהו קרא נישואין הללו. אבל למידי אחרינא לאו נישואין נינהו. ומה אמור בפרשה פטור חליצה ע"י יבום, ו"יקום על שם אחיו", שיורש את נכסי אחיו, ואין אחיו חולקין עמו:
אי הכי, לימא רב דאמר כרבי יאשיה, ושמואל דאמר כרבי יונתן?
לימא רב - דאמר קנה לכל - כרבי יאשיה, דאמר: שומרת יבם שותה, ואוקימנא בבא עליה:
אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן,
אנא דאמרי אפילו כרבי יונתן כו' - וכל שכן כרבי יאשיה. והא דאיצטריך לרבי יאשיה לרבויי מ"איש איש", לאו דוקא, אלא אסמכתא בעלמא. ועיקר קרא לאשת חרש ושוטה:
מדאיצטריך קרא למעוטה, מכלל, דאשתו מעלייתא היא.