צורת הדף באתר היברובוקס

(במדבר ה) "והעמיד

והעמיד - ולא חגרת:

הכהן את האשה לפני ה' ונתן על כפיה".

ונתן על כפיה - ולא גידמת קטועת ידים:

כך הוא, אם היה חיגר או גידם, לא היה משקה.

מר בר רב אשי אמר, כשם שאילמת לא היתה שותה, דכתיב, (במדבר ה) "ואמרה האשה אמן אמן", כך הוא, אם היה אילם, לא היה משקה:

הדרן עלך ארוסה

כשם שהמים פרק חמישי סוטה

משנה כשם שהמים בודקין אותה, כך המים בודקין אותו.

כשם - כך בודקין אותו. בגמ' מפרש לה:

שנאמר, (במדבר ה) "ובאו", "ובאו".

שנאמר ובאו ובאו - בגמ' מפרש אי וי"ו יתירא דריש, או "ובאו ובאו" יתירי דכתיבי בעניינא:

כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל.

שנאמר, (במדבר ה) "נטמאה", "ונטמאה".

נטמאה ונטמאה - וי"ו יתירא דריש, "אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה":

דברי ר' עקיבא.

א"ר יהושע, כך היה דורש זכריה בן הקצב.

וכך היה ר' זכריה דורש - וי"ו יתירא:

רבי אומר, שני פעמים האמורים בפרשה,

שתי פעמים - "ונסתרה והיא נטמאה" לא ממניינא הוא. דאוקימנא לטומאה ודאית בעד אחד, בפ"ק (לעיל ב). אלא "וקנא את אשתו והיא נטמאה", "והיתה אם נטמאה" ועוד כתיב, "אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה". ובגמרא דריש לה ר"ע, לתרומה. ורבי נמי מודי. והאי דנקט הכא, תרי מינייהו ותו לא? משום דשמעינן לר"ע דדריש בעל ובועל מריבויא דוי"ו יתירא. וקא"ל רבי, בעל ובועל, מנטמאה ונטמאה נפקי, ולא דרשי וו"י:

"נטמאה", "ונטמאה", אחד לבעל ואחד לבועל:

בו ביום דרש ר' עקיבא,

בו ביום דרש - במס' ברכות (דף כח) אמרינן, דכל היכא דתני "בו ביום" הוא יום שהושיבו את ר"א בן עזריה לנשיאות. שנתרבו תלמידים. שנתנו רשות ליכנס לכל. שהיה רבן גמליאל אומר, "כל ת"ח שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד". ורבתה תורה "בו ביום". ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. והא דקתני לה הכא? נראה בעיני, דהך דרשה דנטמאה ונטמאה דלעיל, נמי בו ביום הואי:

(ויקרא יא) "וכלי חרש

כלי חרש - הוא ראשון, שנטמא מן השרץ, והאוכל שבתוכו, שני, שנטמא בכלי:

אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא".

אינו אומר "טמא",

אינו אומר טמא - כל אשר בתוכו טמא, אלא יטמא. למדרש נמי יטמא, שמטמא אחרים:

אלא "יטמא", לטמא אחרים.

למד על ככר שני,

לימד על ככר שני - להכי נקט ככר לפי שהוא מצוי בתנור, שהוא כלי חרש:

שמטמא את השלישי.

שמטמא את השלישי - בתרומה. ואפי' בחולין. דקרא, סתמא כתיב:

א"ר יהושע, מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי?

שהיית אומר, עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי,

עתיד דור אחר - מן העתידין לבא, שיטהר את השלישי אף בתרומה. שאין לו מקרא מן התורה. ואנן הוא דמטמאינן ליה בתרומה מק"ו. כדמפרש בגמרא. ודור אחר פריך ליה לק"ו, כדלקמן בגמרא:

שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא.

והלא ר' עקיבא תלמידך, מביא לו מקרא מן התורה, שהוא טמא.

ור"ע תלמידך מביא מקרא שהוא טמא - אף בחולין:

שנאמר, "כל אשר בתוכו יטמא":

בו ביום דרש ר' עקיבא, (במדבר לה) "ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה" וגו'.

ומקרא אחר אמר, (במדבר לה) "מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב".

אי אפשר לומר אלף אמה, שכבר נאמר אלפים אמה?

ואי אפשר לומר אלפים אמה, שכבר נאמר אלף אמה?

הא כיצד?

אלף אמה מגרש,

מגרש - רחבה פנויה מזריעה ומבתים ומאילנות לנוי העיר להיות לה לאויר, ואלפים לא הוזכרו לתתן ללוים, ולא נאמרו אלא ליציאת תחום שבת:

ואלפים אמה תחום השבת.

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים:

שדות וכרמים - ואלפים סביב נתנו ללוים, מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש, והשאר שדות וכרמים:

בו ביום דרש רבי עקיבא, (שמות טו) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר".

שאין ת"ל "לאמר",

שאין תח"ל לאמר - שאינו דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדבר הדבור למשה לחזור הוא ולאמרו לישראל אבל כאן אין לומר כן:

ומה ת"ל "לאמר"?

מלמד, שהיו ישראל עונין שירה, אחריו של משה, על כל דבר ודבר.

כקוראין את הלל.

כקורא את ההלל - בגמ' מפרש:

לכך נאמר, "לאמר".

רבי נחמיה אומר, כקורין את שמע,

כקורין את שמע - בגמרא מפרש:

ולא כקורין את הלל:

בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס, לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה.

מאהבה - שאוהב את המקום:

שנא', (איוב יג) "הן יקטלני לו אייחל".

ועדיין הדבר שקול,

שקול - משקלו שוה מכריע לכאן ולכאן:

לו אני מצפה, או איני מצפה?

לו אני מייחל או איני מייחל - וה"ק הן יקטלני הלא הוא הורגני לא אייחל לו עוד דיש לא שהוא נדרש כמו לו בלמ"ד וי"ו כדמפרש בגמרא:

ת"ל, (איוב כז) "עד אגוע לא אסיר תומתי ממני".

מלמד, שמאהבה עשה.

אמר רבי יהושע, מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית דורש, כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה.

מיראה - מדאגת הפורענות שלא תבא עליו:

שנאמר, (איוב א) "איש תם וישר ירא אלהים

ירא אלהים - ולא אוהב אלהים:

וסר מרע".

והלא יהושע תלמיד תלמידך

תלמיד תלמידך - תלמידו של ר"ע היה:

למד, שמאהבה עשה:

גמרא "אותו", למאן?

אילימא לבעל?

בעל מאי עביד?

וכי תימא