צורת הדף באתר היברובוקס

לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים,

לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים - כלומר לא כדרך שסדורים בחומש הפקודים, הוא ספר וידבר, שנסדרו בראשו, "אלה שמות האנשים אשר יעמדו" וגו' (במדבר א, ה-טו):

חלוקין באבני אפוד,

אלא כדרך שחלוקין בחומש שני.

בחומש שני - בתחילת ואלה שמות, ראובן שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון באחד מהן. בשני, בנימין דן ונפתלי גד ואשר ויוסף:

כיצד?

בני לאה, כסידרן.

בני רחל, אחד מכאן, ואחד מכאן.

ובני שפחות, באמצע.

ואלא מאי אני מקיים, "כתולדותם"?

א"כ מה ת"ל כתולדותם - הואיל ולא כדרך לידתן נסדרו:

כשמותן שקרא להן אביהן, ולא כשמות שקרא להן משה.

"ראובן" ולא "ראובני", "שמעון" ולא "שמעוני", "דן" ולא "הדני", "גד" ולא "הגדי"?

תיובתא דרב כהנא תיובתא.

תיובתא דרב כהנא - דלכולי עלמא אין זה סדר הר גריזים והר עיבל? דאילו סדר הר גריזים, שמעון ולוי ויהודה יששכר ויוסף ובנימין. ודהר עיבל, ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי:

ואלא מאי "והחציו"?

תנא, חציו של מול הר גריזים, מרובה מחציו של הר עיבל.

מרובה מחציו כו' - והיינו דקאמר, "והחציו אל מול הר עיבל", "החציו", ממועט שבחציו:

מפני שלוי למטה.

מפני שלוי למטה - זקני כהונה ולויה היו עם הארון בין שני ההרים, כדלקמן:

אדרבה?

מפני שלוי למטה, בצרי להו?

כל שכן דבצרי להו - חציו של הר גריזים, שהרי שבט לוי מהן היה:

הכי קאמר, אף על פי שלוי למטה, בני יוסף עמהם.

אלא הכי קאמר אע"פ ששבט לוי למטה - אפ"ה חציו של הר גריזים מרובה, מפני שיוסף עמהן, ומרובין היו:

שנאמר, (יהושוע יז) "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב?

וידברו בני יוסף וגו' - סופו דקרא, "ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'":

ויאמר אליהם יהושע, אם עם רב אתה, עלה לך היערה".

אמר להן, לכו והחבאו עצמכם ביערים. שלא תשלוט בכם עין הרע.

אמרו ליה, זרעיה דיוסף, לא שלטא ביה עינא בישא.

דכתיב, (בראשית מט) "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין".

ואמר ר' אבהו, אל תהי קורא "עלי עין" אלא "עולי עין".

עולי עין - עולין על העין, ואין העין עולה עליהם:

רבי יוסי בר' חנינא אמר מהכא, (בראשית מח) "וידגו לרוב בקרב הארץ".

וידגו לרוב - כן ברכן יעקב למנשה ואפרים:

מה דגים שבים מים מכסין עליהן, ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן.

הני, חמשים אותיות! חמשים נכי חדא הויין?!

בציר חדא הוו - אאבן השניה קאי:

א"ר יצחק, יוסף הוסיפו לו אות אחת.

שנאמר, (תהילים פא) "עדות ביהוסף שמו, בצאתו על ארץ מצרים".

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק, "כתולדותם" בעינן?

כתולדותם בעינן - "כשמות אשר קרא להם אביהם":

אלא כל התורה כולה, "בנימן" כתיב, והכא "בנימין" שלם.

כדכתיב, (בראשית לה) "ואביו קרא לו בנימין".

אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא, יוסף שקידש שם שמים בסתר,

בסתר - שנתייחד עם הערוה, והעמיד על עצמו, וכבש את יצרו:

הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה,

יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא,

יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא - על הים, כדלקמן:

נקרא כולו על שמו של הקב"ה.

נקרא כולו - שם בן ארבעה אותיות כלול בשמו של יהודה:

יוסף מאי היא?

דכתיב, (בראשית לט) "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו".

א"ר יוחנן, מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו.

לדבר עבירה - והאי מלאכתו תשמיש:

"ויבא הביתה לעשות מלאכתו".

רב ושמואל, חד אמר, "לעשות מלאכתו", ממש.

מלאכתו ממש - מלאכה:

וחד אמר, לעשות צרכיו נכנס^[1].

צרכיו - תשמיש:

"ואין איש מאנשי הבית" וגו'.

אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע' לא היה בו איש?

תנא דבי ר' ישמעאל, אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודה זרה שלהם.

והיא אמרה להן, חולה היא.

אמרה, אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה^[2].

(בראשית לט) "ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו'.

באותה שעה באתה דיוקנו של אביו, ונראתה לו בחלון.

אמר לו, יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות?

דכתיב, (משלי כט) "ורועה זונות יאבד הון".

יאבד הון - שם טוב, שהוא יקר מכל הון:

מיד, (בראשית מט) "ותשב באיתן קשתו".

קשתו - שכבת זרעו, על שם שיורה כחץ:

א"ר יוחנן משום ר' מאיר, ששבה קשתו לאיתנו.

"ויפוזו זרועי ידיו".

ויפוזו - לשון "ויפוצו". שהזיי"ן והצד"י מתחלפין, כמו, "זעקת", צעקת:

נעץ ידיו בקרקע,

שנעץ אצבעותיו בקרקע - ונסמך עליהן. כדי שיתייסר, ויטרד בצערו, ויעבור תוקף יצרו:

ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו^[3].

"מידי אביר יעקב".

מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד?

אלא "אביר יעקב".

"משם רועה אבן ישראל".

משם זכה, ונעשה רועה.

מידי אבירותיו של יעקב - משם זכה, להיות רועה. ומשם זכה, להיות באבן מאבני ישראל:

שנאמר, (תהילים פ) "רועה ישראל האזינה,

רועה ישראל האזינה - כלפי שכינה נאמר:

נוהג כצאן יוסף".

נוהג כצאן יוסף - קרי כצאן יוסף המנהיגים כצאנו של יוסף. אלמא מיקרו ישראל צאנו של יוסף, והוא הרועה:

תניא, היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו.

שנאמר, (בראשית לז) "אלה תולדות יעקב יוסף",

אלה תולדות יעקב יוסף - תולדות שיצאו מיעקב, כנגדן ראוי לצאת מיוסף:

אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו.

ואעפ"כ, יצאו מבנימין אחיו.

ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו - אותן עשרה שפיחתו מיוסף בעשר אצבעותיו:

וכולן נקראו על שמו.

שנאמר, (בראשית מו) "ובני בנימין בלע ובכר ואשבל" וגו'.

"בלע", שנבלע בין האומות.

ו"בכר", בכור לאמו היה.

ו"אשבל", ששבאו אל.

"גרא", שגר באכסניות.

שגר באכסניא - בארץ נכריה:

ו"נעמן", שנעים ביותר.

"אחי", ו"ראש", אחי הוא, וראשי הוא.

"מופים"

מופים - מפורש במדרש רבי תנחומא, שהיה פיו כפי יעקב אבינו, בהלכות שקיבל משם ועבר:

ו"חופים", הוא לא ראה בחופתי, ואני לא ראיתי בחופתו.

ו"ארד", שירד לבין אומות העולם^[4].

א"ד, ו"ארד", שפניו דומין לוורד.

א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף, (בראשית מא) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" וגו'.

אמרו איצטגניני פרעה,

אצטגנינות - חכמים וחוזים בכוכבים, ויודעים בחכמת המזלות:

עבד שלקחו רבו בעשרים כסף, תמשילהו עלינו?

אמר להן, גנוני מלכות אני רואה בו.

גנוני מלכות - גווני מלכות, בחכמה גבורה ויופי:

אמרו לו, א"כ יהא יודע בשבעים לשון.

בא גבריאל, ולימדו שבעים לשון.

לא הוה קגמר.

הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה, ולמד.

שנאמר, (תהילים פא) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים".

עדות ביהוסף שמו - סיפיה דקרא, "שפת לא ידעתי אשמע":

ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה, אהדר ליה.

אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר.

א"ל, אגמרי.

אגמריה.

ולא גמר.

אמר ליה, אישתבע לי דלא מגלית.

אישתבע לו^[5].

כי א"ל, (בראשית נ) "אבי השביעני לאמור".

א"ל, זיל איתשיל אשבועתך.

איתשיל אשבועתך - השאל לחכמים שיתירוה לך:

ואע"ג דלא ניחא ליה, א"ל, "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך".

יהודה מאי היא?

דתניא, היה ר"מ אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה.

זה אומר אני יורד תחלה לים, וזה אומר אני יורד תחלה לים.

קפץ