מה שהבטחתנו,
מה שהבטחתנו - שתסכים על ידינו, כדכתיב "ואני אברכם" (במדבר ו):
(דברים כו) "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" וגו'.
אמר רב חסדא, אין הכהנים רשאים לכוף קישרי אצבעותיהן
לכוף קשרי אצבעותיהם - שפושטין אצבעותיהם כשמברכין, ולאחר שגמרו, סוגרין אגרוף שלהם, כשאר בני אדם. קשרי אצבע, הם החליות, שכופפים ופושטין בהם:
עד שיחזרו פניהם מן הצבור.
א"ר זירא א"ר חסדא, אין הקורא
אין הקורא - שליח צבור שקורא "כהנים", שיחזירו פניהם לברך:
רשאי לקרות כהנים, עד שיכלה אמן מפי הצבור.
אמן - של ברכת הודאה:
ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה, עד שיכלה דיבור מפי הקורא.
דיבור - כהנים:
ואין הצבור רשאין לענות אמן, עד שתכלה ברכה מפי הכהנים.
ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת, עד שיכלה אמן מפי הצבור.
ואמר רבי זירא אמר רב חסדא, אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור, עד שיתחיל שליח צבור ב"שים שלום".
ואינן רשאין לעקור רגליהם ולילך, עד שיגמור שליח צבור "שים שלום".
לעקור רגליהם - מן הדוכן אלא עומדין כפופין לפני התיבה. יש ללמוד מכאן, סדר נשיאות כפים כך הוא: עוקר רגליו בעבודה ממקומו, ובא לפני התיבה. ומתפלל, "יהי רצון שתהא ברכה" כו' כדלעיל. ומאריך בה, עד שתכלה אמן של הודאה מפי צבור. ושליח צבור קורא, "כהנים", אם שנים הם. ואם יחיד הוא, אינו קורא. והוא מחזיר פניו מאיליו. כדאביי דאמר לעיל, (דף לח) "לא' אין קורא כהנים". וכשכלה דיבור מפי קורא, מברך "אשר קדשנו" כו'. ואח"כ מתחילין בברכה. וכשכלה אמן אחרון מפי צבור, הן מחזירין פניהם, וכופפין קשריהם, אם רוצים. ושליח צבור מתחיל "שים שלום", והכהנים מתפללין, "רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו" כו'. ומאריכין בה, עד שתכלה ברכה מפי שליח צבור, ועוקרין רגליהם, והולכין להם:
וא"ר זירא אמר רב חסדא, אין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא.
ואין הקורא רשאי לקרות בתורה, עד שיכלה אמן מפי הצבור.
עד שיכלה אמן - של ברכת התורה. וכל הני, משום דתרי קלי לא משתמעי:
ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום, עד שיכלה פסוק מפי הקורא.
ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר, עד שיכלה תרגום מפי המתרגם.
אמר רבי תנחום א"ר יהושע בן לוי, המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה.
ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא עד שיגלל ס"ת.
עד שתגלל ס"ת - במטפחותיו, כדי שלא יהו הגוללים טרודים מלשמוע הפטרה מפי המפטיר:
ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור
להפשיט את התיבה בצבור - כל זמן שהצבור בבהכ"נ. שהיה דרכם להביא ס"ת מבית אחר, שמשתמר בו, לבית הכנסת, ופורסין בגדים נאים סביב התיבה, ומניחין אותה בתוכה. וכשיוצאין משם ונוטלין ס"ת להוליכו לבית המשתמר בו, לא יפשיטו הבגדים מן התיבה בפני הצבור, שטורח צבור לעכב שם עם ס"ת, אלא מוליך ס"ת לביתו ומניחו, והעם יוצאים אחריו. ואח"כ הוא בא, ומפשיט את התיבה:
מפני כבוד צבור.
ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, אין הצבור רשאין לצאת, עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו.
ושמואל אמר, עד שיצא.
ולא פליגי.
הא דאיכא פיתחא אחרינא,
איכא פיתחא אחרינא - משנטל ס"ת לצאת דרך פתחו, הרוצה לצאת בפתח אחר, יוצא. ואפי' לא יצא ס"ת. ליכא פיתחא אחרינא, נכון שיצא ס"ת תחילה, ולא יצא האדם בפתח לפני ס"ת:
הא דליכא פיתחא אחרינא.
אמר רבא, בר אהינא אסברה לי,
בר אהינא אסברה לי - חכם ששמו "בר אהינא" אסברה לי. הבינני טעמו של דבר:
(דברים יג) "אחרי ה' אלהיכם תלכו".
בזמן שהכהנים מברכים את העם מה הן אומרים?
העם מה הם אומרים - שיראו מסבירי פנים, ומודים לפניו על ברכותיו, להראות שהן נוחות להן:
אמר ר' זירא אמר רב חסדא,
(תהילים קג) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו'.
ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו.
ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה'".
ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו - שלש מקראות הן, כנגד ג' ברכות:
במוספי דשבתא מה הן אומרים?
במוספי דשבתא - שהוא נשיאת כפים חדש שאינו בחול, צריך לחדש את דברי העם:
אמר רבי אסי,
(תהילים קלד) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' וגו'.
שאו ידיכם קדש וברכו את ה'.
(תהילים קלה) ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה".
ברוך ה' מציון - אינו באותו מזמור. והיינו דקא פריך, "ונימא יברכך ה' מציון?" דכתיב בההוא עניינא:
ולימא נמי, (תהילים קלד) "יברכך ה' מציון", דכתיב בההוא עניינא?
אמר יהודה בריה דר"ש בן פזי, מתוך שהתחיל בברכותיו של הקב"ה, מסיים בברכותיו של הקב"ה.
במנחתא דתעניתא מאי אמרי?
במנחתא דתעניתא - שנושאין בו כפים, מה שאין כן בשאר מנחות משום שכרות. כדאמרינן במסכת תענית בפ' בתרא (דף כו):
אמר רב אחא בר יעקב,
(ירמיהו יד) "אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך".
(ירמיהו יד) "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וגו'.
למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע" וגו'.