והזה לאחריו.
והזה לאחריו - ואף שם היו כלים הצריכין הזאה:
לאחריו, והזה לפניו,
הזאתו פסולה.
הזאתו פסולה - דבעינן כוונה לטהרה. כדכתיב (במדבר יט) "והזה הטהור על הטמא", שיהא מתכוין לו:
לפניו, והזה על צדדין שבפניו, הזאתו כשרה.
על הצדדין שבפניו - צדדין שיש ממנו ולהלן, ולא צדדין שישנו ממנו ולאחור. והכי נמי, העומדין בצדדין של כהן, הימנו ולהלן, בכלל ברכה הן, דכלפניו דמי. אבל של אחר הימנו, אע"פ שאינן אחריהן ממש, כלאחריו דמי:
אמר רבא בר רב הונא, כיון שנפתח ספר תורה, אסור לספר אפילו בדבר הלכה.
שנאמר, (נחמיה ח) "ובפתחו
ובפתחו - וכשהתחיל ובעזרא כתיב:
עמדו כל העם".
עמדו - שתקו:
ואין עמידה אלא שתיקה.
שנא', (איוב לב) "והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד".
ר' זירא אמר רב חסדא מהכא, (נחמיה ח) "ואזני כל העם אל ספר התורה".
ואמר ר' יהושע בן לוי, כל כהן שלא נטל ידיו, לא ישא את כפיו.
שלא נטל ידיו - לפני עלותו לדוכן:
שנאמר, (תהילים קלד) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'".
שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע, במה הארכת ימים?
במה הארכת ימים - איזה זכות בידך שהארכת ימים:
אמר להן, מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא.
קפנדריא - לקצר דרכו דרך בהכ"נ, ליכנס בפתח זה ולצאת כנגדו. ולשון קפנדריא מפרש בברכות (דף סב) "אדמקיפנא אדרי, איעול בהא". עד שאני מקיף סביב השורות הללו, אכנס בזה ואקצר דרכי. ו"דרי", שורות בתים:
ולא פסעתי על ראשי עם קודש.
ולא פסעתי על ראשי עם קודש - שהיו יושבים התלמידין בבית המדרש על גבי קרקע, והמהלך ביניהם כשהן יושבין ונכנס לישב במקומו, מרחיב פסיעותיו בעל כרחו, והוא לשון מפסע. ונראה כמפסע על ראשיהם. לפיכך צריך להקדים, או ישב לו מבחוץ:
ולא נשאתי כפי
ולא נשאתי כפי לברך - שכהן היה:
בלא ברכה.
בלא ברכה - ברכה דמפרש ואזיל מאי מברך:
מאי מברך?
אמר רבי זירא אמר רב חסדא, "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה".
כי עקר כרעיה, מאי אמר?
וכי עקר כרעיה - בעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה, מאי אמר:
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון".
וכי מהדר אפיה מציבורא מאי אמר?
וכי מהדר אפיה מציבורא - כשגומר ברכותיו, מחזיר פניו לצד התיבה, עד שיגמור שליח צבור, "המברך את עמו ישראל בשלום":
אדבריה רב חסדא לרב עוקבא, ודרש, "רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו