מונחין בארון.
וכן הוא אומר, (במדבר לא) "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס".
"אותם" אלו סנהדרין.
"פינחס", זה משוח מלחמה.
"וכלי הקודש", זה ארון, ולוחות שבו.
"וחצוצרות התרועה", אלו השופרות.
תנא, לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו.
שנאמר, (בראשית לז) "והמדנים מכרו אותו אל מצרים" וגו'.
למימרא דפינחס מיוסף אתי?
והא כתיב, (שמות ו) "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה".
מאי לאו, דאתי מיתרו, שפיטם עגלים לעבודה זרה?
לא, מיוסף, שפיטפט ביצרו.
שפיטפט - זילזל וכבש אותו ולא חשבו:
והלא שבטים מבזין אותו, "ראיתם בן פוטי זה, בן, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, יהרוג נשיא מישראל?!
והלא שבטים מבזים אותו - כדאמרינן באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פב), לפיכך הוצרך ליחסו שם "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן":
אלא, אי אבוה דאימיה מיוסף, אימיה דאימיה מיתרו.
ואי אימיה דאימיה מיוסף, אבוה דאימיה מיתרו.
דיקא נמי, דכתיב, "מבנות פוטיאל", תרי משמע.
תרי פוטי - מדלא כתיב פוטאל:
שמע מינה:
משנה (דברים כ) "ודברו השוטרים אל העם לאמר, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו" וגו'.
אחד הבונה בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות.
בית האוצרות - לאוצר יין שמן ותבואה:
אחד הבונה, ואחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שנתן לו מתנה.
ואחד הלוקח - בית בנוי, שהרי אצלו הוא חדש.
ובגמרא מרבינן ליה מקרא:
(דברים כ) "ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו" וגו'.
חיללו - בשנת הרביעית לנטיעתו. שחלל את הפירות במעות, כדרך מעשר שני, ומעלה את המעות לירושלים, ואוכלן. כדכתיב (ויקרא יט) "קדש הלולים". וגמר, קדש קדש ממעשר:
אחד הנוטע כרם, ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל, חמשה אילני מאכל - דבהכי הוי כרם. שתים כנגד שתים, ואחת יוצאה זנב, כזה :
ואפילו מחמשת המינין.
ואפילו מה' מינין - מצטרפין:
אחד הנוטע, ואחד המבריך, ואחד המרכיב,
ואחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שנתן לו מתנה.
(דברים כ) "ומי האיש אשר ארש אשה" וגו'.
אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה, אפי' שומרת יבם,
ואפי' שמע שמת אחיו במלחמה, חוזר ובא לו.
כל אלו ואלו, שומעין דברי כהן מערכי מלחמה, וחוזרין, ומספקין מים ומזון, ומתקנין את הדרכים.
ה"ג כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין - כמו שומעין דברי מערכי מלחמה של כהן. כלומר שהכהן אומר להן:
ואלו שאינן חוזרין: הבונה בית שער אכסדרה, ומרפסת.
הנוטע ארבע אילני מאכל, וחמשה אילני סרק.
סרק - כגון ארזים ושקמים שאינן עץ פרי:
המחזיר את גרושתו,
והמחזיר גרושתו - ואירסה, אינו חוזר, שאינה חדשה לו, וקרא אאשה חדשה קפיד. כדכתיב, "כי יקח איש אשה חדשה" (דברים כד):
אלמנה לכהן גדול,
אלמנה - ואירסה כהן גדול, אינו חוזר בשבילה. דאימעוט, מ"ולא לקחה", מדלא כתיב ולא לקח:
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט,
ממזרת ונתינה לישראל,
בת ישראל לממזר ולנתין, לא היה חוזר.
רבי יהודה אומר, אף הבונה בית על מכונו,
על מכונו - סתרו ובנאו במדה ראשונה, אינו חוזר. דלאו חדש הוא, הואיל ולא חידש להוסיף עליו. ואפילו אצלו אינו חדש. וגרע מהלוקח והיורש:
לא היה חוזר.
ר' אליעזר אומר, אף הבונה בית לבינים בשרון, לא היה חוזר.
אף הבונה בית לבינים בשרון - מקום הוא ששמו שרון, ואין הקרקע יפה ללבינים, ולא הוי דבר קיימא, שפעמיים צריך לחדשה בשבע שנים:
אלו שאין זזין ממקומן:
ואלו שאין זזין ממקומן - דהנך דלעיל הולכין עד לספר, ושם שומעין דברי כהן, וחוזרין מן המערכה לארץ ישראל, ואינם חוזרין לבתיהם, אלא עוסקין בסיפוק מים ומזון להולכי מלחמה. ואלו, אין זזין ממקומן, אפילו ללכת עד הספר ולשוב ע"פ כהן:
בנה בית וחנכו.
הבונה בית וחנכו - ולא דר בו עדיין שנה:
נטע כרם וחללו.
וכן הנוטע כרם וחיללו - ועדיין לא עברה שנת רביעית עליו שלימה:
הנושא את ארוסתו.
הכונס את יבמתו.
שנא', (דברים כד) "נקי יהיה לביתו שנה אחת".
נקי יהיה לביתו - בשביל ביתו:
"לביתו", זה ביתו.
"יהיה", זה כרמו.
יהיה - רבויא הוא, הוסיף לך הויה אחרת להיות כזו:
"ושמח את אשתו", זו אשתו.
"אשר לקח", להביא את יבמתו.
אין מספיקין מים ומזון. ואין מתקנין את הדרכים:
גמרא
תנו רבנן, "ודברו השוטרים",
יכול דברים של עצמן?
יכול דברים של עצמן - יכול שהדברים הללו שהם אומרים "מי האיש אשר בנה" וגו' של עצמן הן, ולא היה כהן אומרן, אלא השוטרים:
כשהוא אומר, (דברים כ) "ויספו השוטרים",
ת"ל ויספו השוטרים - לדבר אל העם ואמרו מי האיש וגו' "ויספו" משמע, שדבר זה הם מוסיפים משלהם:
הרי דברים של עצמן אמור.
הרי דברים של עצמן אמור - שהדבר זה לבדו הן מוסיפין על של כהן. מדעד השתא גבי נטע וגבי אירס אשה לא כתיב, "ויספו", והכא כתיב "ויספו", ש"מ עד הנה דברי כהן, ואת זו הן מוסיפין:
הא מה אני מקיים ודברו השוטרים - בבנה ונטע ואירס:
בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר.
בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר - שהכהן אומר' והשוטרים משמיעין אותן:
הא כיצד?
כהן מדבר, ושוטר משמיע.
תני חדא, כהן מדבר, ושוטר משמיע.
ותניא אידך, כהן מדבר וכהן משמיע.
ותניא אידך, שוטר מדבר ושוטר משמיע.
אמר אביי, הא כיצד?
מ"ונגש" ועד "ודברו", כהן מדבר וכהן משמיע.
מונגש עד ודברו - דהיינו, "שמע ישראל ואתם קרבים וגו' עד להושיע אתכם":
מ"ודברו" עד "ויספו", כהן מדבר, ושוטר משמיע.
מ"ויספו" ואילך, שוטר מדבר ושוטר משמיע:
מי האיש אשר בנה בית חדש כו': תנו רבנן, "אשר בנה",
אין לי אלא "אשר בנה".
לקח, וירש, וניתן לו במתנה, מנין?
ת"ל, "מי האיש, אשר בנה בית".
מי האיש - ריבויא הוא, דמצי למיכתב "מי אשר בנה", ומדלא כתיב "אשר בית בנה", דרוש ביה בנה מ"מ. והאי דכתיב "בית"? למעוטי בית שער אכסדרה ומרפסת, שהם עשוים לדריסת רגל ולא ראוים לדור בהם:
אין לי אלא "בית", מנין לרבות, בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות?
ת"ל, "אשר בנה", מכל מקום.
יכול, שאני מרבה, אף הבונה בית שער אכסדרה, ומרפסת?
בית שער - בית כניסת שער החצר להסתופף שם שומר הפתח:
תלמוד לומר, "בית".
מה בית הראוי לדירה, אף כל הראוי לדירה.
ר' אליעזר בן יעקב אומר, "בית", כמשמעו.
לא חנך, "ולא חנכו", פרט לגזלן.
ולא חנכו - מדלא כתיב חנך, הוי מיעוטא, חנכו לזה ולא לאחר, פרט לגוזל בית:
לימא, דלא כרבי יוסי הגלילי?
כרבי יוסי הגלילי - דמתני':
דאי רבי יוסי הגלילי, הא אמר, "ורך הלבב", זה המתיירא
____________________________________
אין תוספוס לעמוד זה