מתני' שסמכו אצל בעל הבית - לעשות על פיו ולא נתמנה להן אפוטרופוס לא מאביהן ולא מב"ד אפילו הכי כאפוטרופוס הוא:

ישבע - כשיגדלו היתומין ישבע להן שאין לו בידו כלום משלהן:

לא ישבע - טעמא דהך פלוגתא מפרש בגמרא ובין למר ובין למר מפני תיקון העולם הוא:

גמ' ולא שותפין - אין יכול לתרום על חלק חברו שלא מדעתו:

ולא אריסין - על חלקו של בעל הבית:

אתם ולא התורם את שאינו שלו - הך סיפא טעמא דרישא כלומר אתם ממעט התורם שאינו שלו והני כולהו שאינו שלו נינהו אי נמי זו ואין צריך לומר זו קתני:

להאכיל - יתומים לאלתר חייבים לעשר:

להניח - התבואה באוצר עד שיגדלו למה ליה עשורי לכשיגדלו יעשרום הם:

והתניא - בניחותא:

ומוכרין להם - כלומר לצרכם מנכסיהם:

להאכיל - המעות:

אבל לא להניח - שמא יגנבו אי נמי משום שבח בית אביהן נוי וכבוד הוא להם:

צדקה - אין להם קצבה דהא בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים:

לדון - עם בעל דין של יתומים הבא לעורר על נכסיהם שמא יתחייבו בטענותיהם ולכשיגדלו היתומין ידונו עמו:

לזכות אמאי לא - ידונו עמו אם דנו ונזדכו היתומים אמאי לא הוי דינא:

אלא - ה"ק אין רשאין לדון לחוב על מנת לזכות אם דנו כדי לזכות ונתחייבו אין היתומין נפסדין:

דלמא לא משפיין - לא יהו משוקטות אצלו שמא יצא עליו ערעור:

להוציאן לחרות - אפילו אין היתומין נפסדין שהעבדים באין לפדות עצמן בכסף שנותנין להם אחרים על מנת שאין ליתומין רשות בו אפי' הכי אין רשאין שהרי אין גופן קנוי להן לשחררן:

אבל מוכרין אותם לאחרים - לתקנת היתומין כגון להאכיל או ליקח שדות:

ואחרים מוציאין אותם כו' - ואותם אחרים שהיו רוצין לתת להם הכסף לפדות עצמן הן יקחום ויהיו קנוים להן ואח"כ ישחררום:

אומר אני - כשם שרשאין למוכרן לאחרים כך הם רשאים לקבל הכסף מיד העבד עצמו בתורת מכירה:

מפני שהוא - האפוטרופוס:

כמוכרו לעצמו - לעבד עצמו:

באחרונה - כשיגדלו יחשב עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלום:

נשים - אין דרכן לצאת ולבא ולטרוח:

עבדים - אין נאמנין:

קטנים - אינם בני דעת:

דכל בי שמשי - של ערב שבת:

שמעיה - לשטן דקאמר ווי דאפקיה מביתיה:

לאשתי ביתי - שכל צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר הבית וכן שור עיקרו של שדה:

מאי עבידתה דזבנא - מי מינה אפוטרופוס:

יתומין שסמכו תנן - ואף ע"פ שלא נתמנה חשיב ליה כאפוטרופוס:

הרי הן כהקדש - דכתיב (ויקרא כז) ונתן הכסף וקם לו ולא שייכא בהו משיכה:

משכו - לקוחות מאפוטרופסים:

בארבעה ארבעה - החבית:

לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש - כל הדיוט המוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא משכו הלקוחות אבל אם משך לא יכול לחזור וכל שכן אלו שהן כהקדש דליפוי כח עשאום כהקדש ולא להרעת כח:

המשיכו - מוכרים:

פירי ליתמי - שהיתומים משכו פירות מאחרים ולא נתנו דמים:

אייקר - ורוצין המוכרים לחזור משום דקנין יתומים בכסף:

לא יהא כח הדיוט כו' - וכיון דאי אמשיכו להדיוט לא הדרי השתא כל שכן דלא הדרי:

היינו דרב חנילאי - וניהדרו בהו יתמי:

אייקר - ורוצים המוכרים לחזור:

היינו דרב חנילאי - ולא יחזרו:

תוספות

יהבי יתמי זוזי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. פירוש והיתומין יכולין לחזור בהן וא"ת גבי הקדש כה"ג אינו יכול לחזור כיון דאיכא מי שפרע בהדיוט כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף כט.) גבי פדאוהו במנה ולא הספיק למושכו עד שעמד במאתים וי"ל דהתם קני בכסף מדאורייתא ומשום שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש נמי ליכא כיון דבהדיוט נמי קאי במי שפרע אבל יתמי מן התורה דינם כהדיוט ולא קנו בכסף ולא קיימי אפילו במי שפרע: