אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים - בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה, לקיים מה שנאמר: (הושע ד, ב) ודמים בדמים נגעו.
אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק. אמר: מאי האי?
אמרו ליה: דם זבחים דאשתפוך.
אייתי דמי ולא אידמו.
אמר להו: אי אמריתו לי - מוטב. ואי לאו - מסריקנא לבשרייכו במסרקי דפרזלי.
אמרי ליה: מאי נימא לך - נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא, קמינן עילויה וקטלינן ליה. והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה.
אמר להו: אנא מפייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטל עילויה - ולא נח.
בחורים ובתולות קטל עילויה - ולא נח.
אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה - ולא נח.
א"ל: זכריה זכריה, טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאבדינהו לכולהו.
כדאמר ליה הכי - נח.
בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה. אמר: ומה אם על נפש אחת כך, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה.
ערק, אזל שדר שטר פרטתא בביתיה, ואגייר.
תנא: נעמן - גר תושב היה.
נבוזראדן - גר צדק היה.
מבני בניו של המן - למדו תורה בבני ברק.
מבני בניו של סיסרא - למדו תינוקות בירושלים.
מבני בניו של סנחריב - למדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון.
היינו דכתיב: (יחזקאל כד, ח) נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות.
(בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו - "הקול" זה אדריינוס קיסר, שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים.
"קול יעקב" - זה אספסיינוס קיסר, שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא. ואמרי לה: ארבעת אלפים רבוא.
"והידים ידי עשו" - זו מלכות הרשעה, שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.
דבר אחר. "הקול קול יעקב" - אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב.
"והידים ידי עשו" - אין לך מלחמה שנוצחת, שאין בה מזרעו של עשו.
והיינו דא"ר אלעזר: (איוב ה, כא) בשוט לשון תחבא - בחירחורי לשון - תחבא.
אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: (תהלים קלז, א) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון? - מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני.
חורבן בית ראשון - שנאמר: על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.
בית שני - דכתיב: (תהלים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, האומרים ערו ערו עד היסוד בה.
אמר רב יהודה אמר שמואל. ואיתימא רבי אמי. ואמרי לה במתניתא תנא: מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון. הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים. אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא?
דרש להן הגדול שבהן: (תהלים סח, כג) אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים. "מבשן אשיב" - מבין שיני אריה אשיב. "ממצולות ים" - אלו שטובעין בים.
כיון ששמעו ילדות כך - קפצו כולן ונפלו לתוך הים.
נשאו ילדים ק"ו בעצמן, ואמרו: מה הללו שדרכן לכך - כך אנו שאין דרכנו לכך, על אחת כמה וכמה. אף הם קפצו לתוך הים.
ועליהם הכתוב אומר: (תהלים מד, כג) כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה.
ורב יהודה אמר: זו אשה ושבעה בניה.
אתיוהו קמא לקמיה דקיסר. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.
אמר להו: כתוב בתורה: (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך.
אפקוהו וקטלוהו, ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר.
אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.
אמר להו: כתוב בתורה: (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך.
אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.
אמר להו: כתוב בתורה: (שמות כב, יט) זובח לאלהים יחרם.
אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך.
אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.
אמר להו: כתוב בתורה: (שמות לד, יד) לא תשתחוה לאל אחר.
אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך.
אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.
אמר להו: כתוב בתורה: (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך.
אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.
אמר להו: כתוב בתורה: (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.
אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך.
אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים.
אמר להו: כתוב בתורה (דברים כו, יז) את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום - כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.
א"ל קיסר: אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה, כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא.
א"ל: חבל עלך קיסר, חבל עלך קיסר. על כבוד עצמך כך על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה.
אפקוהו למיקטליה, אמרה להו אימיה: יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא.
אמרה לו: בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות.
אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה.
יצתה בת קול ואמרה: (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה.
ר' יהושע בן לוי אמר: זו מילה שניתנה בשמיני.
ר' שמעון בן לקיש אמר: אלו ת"ח שמראין הלכות שחיטה בעצמן.
דאמר רבא: כל מילי ליחזי איניש בנפשיה בר משחיטה ודבר אחר.
רב נחמן בר יצחק אמר: אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה.
כדר' שמעון בן לקיש. דאמר ר"ש בן לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם. שנאמר: (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו'.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: ארבעים סאה
רש"י
של זכריה - בן יהוידע הכהן שהרגוהו שרי יהודה במצות יואש כשהשתחוו לו ליואש ועשאוהו אלוה והרגוהו בעזרה (דברי הימים ב כד):
שטר פירטתא - שטר צוואה שפרט מה תהא על נכסיו:
גר תושב היה - שלא קיבל עליו שאר מצות אלא ע"ז שנאמר כי לא יעשה עוד עבדך וגו' (מלכים ב ה):
היינו דכתיב - אדמיה דזכריה:
על צחית סלע - על חלקת אבן חלקה שלא יבלע בארץ כך היה דמו של זכריה על הרצפה ולא נבלע:
צחיח - שעיעות כתרגומו:
הקול - קול צוחה ובכי עולה מיעקב ראה יצחק בנבואה מפלה זו של ביתר:
והיינו דאמר רבי אלעזר - הא דאמרינן לעיל שעל ידי לשון הרע חרב הבית ונהרגו כמה רבבות:
בחירחורי לשון - במריבת לשון כמו אל תתחר (תהלים לז):
שוט לשון - שבט מכה:
לקלון - ילדים למשכב זכור וילדות לפלגשים:
בשן - בין שן נוטריקון:
שדרכן לכך - לתשמיש ואין קלונן מרובה כקלון שלנו:
זו אשה - הורגנו כל היום:
האמרת - ייחדת:
גושפנקא - חותמי שצורתי טבועה בו כדי שתהא נראה משתחוה לה:
הרמנא דמלכא - שולטנות המלך קבל עליו לעשות:
זו מילה - הורגנו כל היום דזימנין דמיית:
בר משחיטה - שמא יתחבנו בגרונו:
דבר אחר - צרעת ומראות נגעים מפני שמסוכן לקפוץ עליו:
תוספות
זה אדריינוס. קיסר. שהרג באלכסנדריא. והא דאמרי' בהחליל (סוכה נא:) דאלכסנדרוס מוקדון הרגם והחריבה שמא פעמים נתיישבה:
קפצו כולן ונפלו לתוך הים. והא דאמר במס' ע"ז (דף יח.) מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל בעצמו הכא יראים היו מיסורין כדאמרינן (כתובות דף לג:) אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא ועוד דע"כ היו מענין אותן ולא היו הורגים אותן.:
אתיוהו לקמיה. שיתא קראי מייתי ובשביעי לא מייתי ובמדרש אמר דקמא אמר אנכי והשני לא יהיה לך: