ואיכא דאפיך להו - לרבה ורב יוסף:

ע"י כולן - בשביל כולן:

מוליך במעמד כולן - כולן ילכו עמו:

מנה מהו - אם לא אמר כולכם אבל מנאן א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי מהו מדמננהו לכולהו הנך מנויין איכוון או דלמא כיון דלא אמר להו כולכם המנויין כתבו לא בעינן כולם:

אמרי לה להאי גיסא - מנה כולהו אכולהו קפיד מנה מקצתייהו לא קפיד אלא אמנויין השנים מהני מנויין חתמו למעוטי השאר שלא נמנו אתא ולא לכל הני מנויין איכוין שיחתמו כולם כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו וחדל לו מדעתו הראשונה ואפי' המנויין אינם צריכין לחתום אלא מקצתן:

ואמרי לה להאי גיסא - מנה מקצתן גלי דעתיה דאהני קפיד וצריכין כולן המנויין לחתום מנה כולן כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה ולא שיחתמו כולם:

אתקין רב יהודה בגיטא דכולכם - בגט שאדם אומר במעמד רבים ויש לחוש שמא יאמר לכולכם איכוין ולא יחתמו כולם ונמצא גט בטל התקין שיהו כותבין בו כך אמר לנו פלוני כתבו או כולכון או כל חד מנכון כולכון אחד כותב במעמד כולם או כל חד מנכון אפי' אין חביריו עמו:

אובילו - הוליכו:

ואתי לאיפסולי - שמא לא יהא אחד מהן במעמד כתיבתו או לא יחתמו כולן:

חתומו כל תרין מנכון - ולא לימא (אינש) כולכם:

מתני' מי שאחזו קורדייקוס - שם שֵׁדָה השולטת כששותה יין הרבה מגיתו:

לא אמר כלום - שאין דעתו מיושבת:

נשתתק - לאו אשאחזו קורדייקוס קאי אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי:

הרכין - הטה ויט שמים מתרגמינן וארכין שמיא (תהלים יח):

בודקין אותו - בדברים אחרים שואלין לו דברים שהוא ראוי להשיב עליהן אם ראו דעתו מיושבת שמרמז על תשובת לאו הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו ועל הין הרכנת הין שלשה פעמים לכל אחד כותבין ונותנין אם מרכין על הגט הרכנת הין:

גמ' נכתיה - נשכו כלומר ששתה הימנו והרגיש בו:

רוחא - שד האוחז על ידי כך:

לקמיעא - שמשביעין בה את הרוח בשמו:

סומקא - כחוש:

מרקא - מזוג במים הרבה:

לשמשא בת יומא - חולי שאחזו מחמת חום בו ביום:

כוזא דמיא - ישתה:

סיכורי - הקזת דם בקרן:

סומקא - כחוש:

עתיקתא - מימים רבים:

למציעתא דרישיה - דחולה:

דחליש ליה עלמא - פג לבו:

ולימוד - ישוט כמו נחית בר אמוראי (ב"ב דף עד:):

לשמשא בשרא סומקא כו' - כדאמר:

לתלגא - חולי שאחזו מחמת צינה:

חייא - בלא מזיגת מים:

הוו מצערי ליה - העבדים מפני שהיה חסיד ופרוש ומחמיר עליהן באיסורין:

ילתא - אשת רב נחמן והיא בת הנשיא ואשת אב בית דין וחשובה כדאמרי' בהעור והרוטב (חולין דף קכד.) דרב נחמן חתנא דבי נשיאה הוה:

מסותא - מרחץ:

דמתהפכי - מחמת זיעה אדומה היוצאה ממנו ע"י בשרא שמינא וחמרא חייא:

פשיטי פשיטי - בהרות עגולות:

רב יוסף איעסק - לתלגא בריחים כדי שיחמם ויזיע:

בכשורי - לשאת קורות ומשאות:

אהדמו לי הדמי דחיותא - סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה:

אהדמו - הנתיחו כלומר ערכו הנתחים:

א"ל - ריש גלותא:

אי הכי - דמשום דחשידי הוא:

ליעבדו קמיה שמעיה דמר - כלומר קמיה שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר:

תכא - שולחן:

ריסתנא דחנקא חמתא - אמנשטריישו"ן (אמינישטרישו"ן: מנה, משאת [וראה ברכות מב.]) עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק משום דרב ששת סגי נהור הוה ולא יראנו ויאכל ויחנק:

גששה - מששה והרגיש באותו עצם:

שקל - כל החתיכה וכרכה בסודריה:

תוספות

מתני' מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום. ואפי' אמר כתבו ותנו:

כרכה בסודריה. משום דאשכח ביה טעמא דחיורא הוא דעבד הכי והגמרא לא פירשו עד לבסוף: