צורת הדף

יציאה דכוותה קא ממעט. והא לא דמיא האי יציאה להאי יציאה!? התם נפקא לה מרשות אדון לגמרי והכא אכתי מיחסרא מסירה לחופה! בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה, דתנן ^אנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה.

והאי (שמות כא, יא) "ויצאה חנם" להכי הוא דאתא? הא מבעי ליה לכדתניא דתניא "ויצאה חנם"-- אלו ימי בגרות^[1]. "אין כסף"-- אלו ימי נערות. אמר רבינא אם כן לימא קרא "אן כסף", מאי "אין כסף"? אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר. ומאן ניהו? אב. וממאי דדרשינן הכי? דתניא (ויקרא כב, יג) "וזרע אין לה"-- אין לי אלא זרעה. זרע זרעה מנין? ת"ל "זרע אין לה"-- ^געיין לה. ואין לי אלא זרע כשר. זרע פסול מנין? ת"ל "זרע אין לה"-- ^דעיין לה. והא אפיקתיה לזרע זרעה? זרע זרעה לא איצטריך קרא, דבני בנים הרי הן כבנים, כי איצטריך קרא לזרע פסול. ותנא גופיה מנליה דדריש הכי? אמרי כתיב (במדבר כב, יד) "מאן בלעם" (דברים כה, ז) ו"מאן יבמי" דלא כתיב בהו יו"ד, והכא כתיב ביה יו"ד, שמע מינה לדרשא הוא דאתא.   ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה; דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה, הוה אמינא משום דלא טרחא בהו, אבל מעשה ידיה דקא טרחא בהו, אימא דידה הוו. ואי אשמעינן מעשה ידיה --דקא מתזנא מיניה--, אבל קידושיה דמעלמא קאתי לה, אימא דידה הוו, צריכא:

גופא: "ויצאה חנם" אלו ימי בגרות "אין כסף" אלו ימי נערות. ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות? אמר רבה בא זה ולמד על זה, מידי דהוה א"תושב ושכיר" דתניא ^ה"תושב"-- זה קנוי קנין עולם. "שכיר"-- זה קנוי קנין שנים. יאמר "תושב" ולא יאמר "שכיר" ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כ"ש?! אילו כן הייתי אומר "תושב" זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל. בא שכיר ולימד על תושב שאע"פ שקנוי קנין עולם -- אינו אוכל. א"ל אביי מי דמי! התם תרי גופי נינהו, דכי נמי כתב רחמנא "תושב נרצע לא יאכל" והדר כתב אידך, הוה שכיר מילתא דאתיא בק"ו, ומילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. אלא הכא חד גופא היא, כי נפקא לה בנערות, בגרות מאי בעיא גביה!? אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לבגר דאילונית. סד"א בנערות תיפוק, בבגרות לא תיפוק, ^וקמ"ל. מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק"ו הוא?! ומה סימנין --שאין מוציאין מרשות אב-- מוציאין מרשות אדון, בגרות --שמוציאה מרשות אב-- אינו דין שמוציאה מרשות אדון?! אלא אמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא ^זלעיקר זבינא דאילונית. סד"א דאתיא סימני נערות הוי זבינא, דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה זבינא^[2],

 רש"י

יציאה דכוותה קא ממעט - יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה קא ממעט מדין אמה ולמימר דיש כסף בה ומה יציאת אמה העבריה אין כסף לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא אף מיעוט דיש כסף דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב:

והא לא דמיא - יציאת אירוסין ליציאת אמה והיכי קאמרת דיציאת אירוסין אתי למעוטי הא לאו דכוותה היא דאכתי לא נפקא מרשותיה דאב למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס לחופה:

בהפרת נדרים מיהא נפקא ליה מרשותיה - שאינו יכול להפר לבדו:

ויצאה חנם - ולא פירש מתי תצא:

אלו ימי בגרות - שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת:

אין כסף - אלא דבר אחר מוציאה אלו ימי נערות ולקמיה פריך מכי נפקא לה בנערות בגרות מאי עבידתיה:

אן כסף - בלא יו"ד כדכתיב מאן יבמי:

מנלן דדרשינן - יו"ד דאין כי האי גוונא באנפי נפשיה:

זרע אין לה אין לי - שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה אלא זרעה מישראל:

זרע זרעה מנין ת"ל אין לה עיין עליה - שאם מת בנה ויש לו בן אף הוא מעכבה:

זרע פסול - כגון ממזר:

בני בנים הרי הם כבנים - נפקא לן במסכת יבמות בפ' הבא על יבמתו (דף סב:):

ותנא גופיה מנא ליה - דמשמע ליה אן בלא יו"ד:

מאן בלעם - אין בדעתו לילך עמנו:

ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה - כדיליף לעיל מאת בתו לאמה:

דקא מתזנא מיניה - ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא:

דמעלמא קא אתי לה - ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם:

בא זה ולימד על זה - מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו הוצרך לכתוב שניהם. דאי כתב חד הוה אמינא בגרות הוא דאשמועינן קרא אבל נערות לא מפיק לה בא חבירו ולמד עליו על כרחך חד מינייהו לנערות אתא:

מידי דהוה אתושב ושכיר - דכתיב גבי תרומה למידרש הכי:

תושב - האמור אצל תרומה תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:

זה קנוי קנין עולם - עבד עברי הנרצע ביד כהן ואעפ"כ אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה:

קנין שנים - שלא הגיע לו עדיין שש שנים:

בא שכיר ולימד על תושב - דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא ומאחר שנכתבו שניהם משמעותא דנרצע מתושב אתיא שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים:

התם תרי גופי נינהו - נרצע ושאינו נרצע שני גופים הם ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן:

דכי נמי כתב רחמנא כו' - כלומר ואפילו פירש הכתוב נרצע לא יאכל וחזר ופירש על שאינו נרצע ואע"פ שלא הוצרך לכותבו הייתי יכול לתרץ ולומר אע"ג דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא לפיכך כשכתבו התם י"ל בא זה ולימד על זה ואין לנו להקשות יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר:

אבל הכא - דאפקה קרא מרשותיה בנערותה לא משכחת לה אמה יוצאה בבגרות והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי לכתוב נערות בהדיא ותו לא:

אילונית - אין לה סימני נערות ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה:

שאין מוציאין מרשות אב - כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה:

בגרות שמוציאה מרשות אב - דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות דכתיב (דברים כב) לאבי הנערה:

אינו דין כו' - ולקמן פריך הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:

לא נצרכה - קרא דבגרות אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות:

תוספות

יציאה דכוותה קא ממעט. פי' ר"ח יציאת אמה העבריה מאדון שהוא עת נעורים אף כאן נערה מיהו סוגיא לא משמע כלל שהוא צריך ללמוד דביום נערות מיירי אלא מנלן דכסף דאביה הוי ונראה לפרש יציאה דכוותה כגון ברשות אדון אם היה שם כסף אז היה נותן לאדון שיצאה ממנו כמו כן כאן שיש כסף ביציאתה מרשות אב דאביה הוי וכן משמע לשון הקושיא:

זרע פסול מנין. אומר ר"י זרע זרעה פסול קאמר דהא כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה ולא תאכל עוד בתרומה הילכך ליכא לפרש זרע פסול ממש אלא זרע זרעה:

בא זה ולימד על זה. פירוש אי לא כתב אלא חד הוי מוקמי ליה בנראה יותר דהיינו בגרות וא"ת ולמה לי ויצאה חנם ללמוד על אין כסף הא ע"כ לא הוה מצינן לאוקמי אין כסף בבגרות אלא בנערות דהא מיניה דרשינן לעיל אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב אם כן ע"כ האי קרא איירי בנערות דאילו בבגרות אין האב זכאי בקדושין דכיון שבגרה אין לאביה רשות בה ואומר הר"ם דאי לאו ויצאה חנם הוה מוקמינן אין כסף ויתורא דיו"ד דאמר רבינא חד לנערות וחד לבגרות ודרשה דאין כסף לאדון זה לא הוה דרשינן להכי איצטריך ויצאה חנם:

בגרות שמוציאה מרשות האב כו'. וא"ת מיתת האב תוכיח שמוציאה מרשות האב ואינה מוציאה מרשות אדון אף אני אביא ויש לומר דאיכא למפרך מה למיתת האב שכן לא נשתנה הגוף תאמר בבגרות שנשתנה הגוף:

ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות. וא"ת ברישא הוה ליה למנקט אלו ימי נערות והדר ימי בגרות וי"ל משום דאין כסף צריך לאוקמיה לימי נערות כדאמר לעיל אבל יש כסף לאדון אחר דהיינו ימי נערות דאין האב זכאי בקדושי בתו בוגרת:

דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה זבינא. וא"ת ובקטנות איך נדע שלא תביא סימני נערות דסימני אילונית היינו כשהיא בת עשרים ולא הביאה שערות כדאיתא פרק הערל (יבמות דף פ:) ואע"פ שיש סימני אילונית שאפשר להכיר בקטנות כגון סימן דקולה עבה ואין שיפולי מעיה כנשים הא אמרינן (שם) גבי סריס עד שיהא בו כולן ומסתמא הוא הדין באילונית וי"ל דהכי קאמר לא הוי זבינה זבינא וצריך האדון להחזיר מעשיה והאב יחזיר הכסף וגם אין שייך בה דין ייעוד אם יעדה: