הא דטעו הא דלא טעו.

הא דטעו - הא דפיחת שתות או הותיר:

אי דלא טעו מאי יכולים למחות יכולים למחות ברוחות:

ברוחות - מי שנפל לו חלק בדרום אומר נוח לי חלק בצפון שהיתה לו שם שדה סמוכה לה שנפלה לו מאמו:

אמר רב נחמן: האחין שחלקו הרי הן כלקוחות.

הרי הן כלקוחות כו' - כך דינן של לקוחות קצוב בפרק הזהב (ב"מ דף מט:):

פחות משתות - נקנה מקח.

יתר על שתות - בטל מקח.

שתות - קנה ומחזיר אונאה.

אמר רבא: הא דאמרן פחות משתות נקנה מקח - לא אמרן אלא דלא שויה שליח. אבל שויה שליח אמר: לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. 

והא דאמרן יתר משתות בטל מקח - לא אמרן אלא דלא אמר ניפליגן בשומא דבי דינא אבל אמר נפלוג בשומא דבי דינא מכרן קיים.

ה"ג והא דאמרן יתר על שתות בטל מקח לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג בשומא דבי דינא. הא דאמר יתר על שתות בטלה חלוקה לגמרי לא אמרן אלא שלא התנו מתחילה להיות שומת הנכסים בשלשה שהן ב"ד אבל קבלו עליהם להיות חלוקתם כדין שום הדיינין אפי' יותר על שתות מכרן קיים דקי"ל כרשב"ג דאמר מכרן קיים במסכת כתובות פרק אלמנה ניזונית (ד' צט:) ולא ס"ל לרבא הא דאמר רב נחמן לעיל הלכה כדברי חכמים:

דתנן: שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל. רשב"ג אומר: מכרן קיים. 

והא דאמרן שתות קנה ומחזיר אונאה - לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות.

והא דאמרן שתות צריך להחזיר אונאה לא אמרו אלא במטלטלי - דאונאה כתיבה בהן או קנה מיד עמיתך אל תונו דבר הנקנה מיד ליד:

ובמקרקעי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא אבל פלוג במשחתא לא. כדרבה.

בעילויא - שלא חלקום בחבל ליטול כל אחד ברעה וביפה אלא העלום בדמים ונטל זה ברעה כפי דמים וזה ביפה כפי דמים:

דאמר רבה: כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה נמי חוזר.

חוזר - שאין זה כשאר אונאות דקי"ל בהזהב (ב"מ דף מט:) פחות משתות מחיל אינש דהתם אין כל אדם יכול לצמצם הדמים אבל טועה במדה טעות הוא ואדעתא דהכי לא עביד:

והא דתנן: השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. 

^זשילח ביד פיקח - פיקח חייב.

ואמאי נימא שלוחו של אדם כמותו?

נימא שלוחו של אדם כמותו - יתחייב שולחו ולא השליח:

שאני התם: דאין שליח לדבר עבירה.

אין שליח - חשוב שליח לדבר עבירה שיתחייב שולחו אלא הרי הוא כעושה מאיליו:

דאמרינן דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים.

והדתניא: שליח שלא עשה שליחותו - שליח מעל.

שליח שלא עשה שליחותו - גבי הקדש קאי שהיו אצלו מעות הקדש וטעה כסבור שהן של חולין ומסרו לשליח ליקח בהן חלוק וקנה בהן טלית שליח מעל ולא השולחו שבדבר זה אינו שלוחו:

עשה שליחותו - בעל הבית מעל.

אבל אם עשה שליחותו בעל הבית מעל - ומביא קרבן מעילה:

כי עשה שליחותו דבעל הבית בעל הבית מיהא מעל - אמאי? נימא אין שליח לדבר עבירה?

שאני מעילה, דילפא חטא חטא מתרומה.

חטא חטא מתרומה - לרוב דברים היא למודה מתרומה במסכת מעילה (דף יח:) כתיב הכא וחטאה בשגגה מקדשי ה' וכתיב בתרומה באוכלה בשוגג ולא ישאו עליו חטא:

מה תרומה משוי שליח אף מעילה משוי שליח.

משוי שליח - להרמתה:

ונילף מינה?

ונילף מינה - לכל דבר עבירה דיש שליח:

משום דהוי מעילה ושליחות יד שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.

שליחות יד - בפקדון:

מעילה - הא דאמרן.

שליחות יד מאי היא?

דתניא: (שמות כב, ח) על כל דבר פשע

על כל דבר פשע - בתר אם לא שלח ידו כתיב:

בש"א לחייב על המחשבה כמעשה. ובה"א אינו חייב עד שישלח בו יד. שנאמר: אם לא שלח ידו וגו'.

לחייב על המחשבה - או על הדיבור שאם אמר או חשב לשלוח יד בפקדון הרי הוא ברשותו מאותה שעה ואילך להתחייב בכל אונסין שיעלו בו אפילו הוי שומר חנם שלא היה חייב עד עכשיו אלא בפשיעה:

אמרו ב"ש לב"ה והלא נאמר על כל דבר פשע?

אמרו להם ב"ה לב"ש: והלא נאמר (שמות כב, י) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו?

אמרו ב"ש לב"ה א"כ על כל דבר פשע למה לי?

שיכול אין לי אלא הוא, אמר לעבדו ולשלוחו מנין - ת"ל על כל דבר פשע.

הניחא לב"ה, אלא לב"ש דמוקמי ליה להאי קרא במחשבה כמעשה