כגון דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. הכא משמע דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מ"מ צריך הוא לומר מעכשיו. וכן משמע בפ"ק דב"מ (דף טז:) דקאמר התם: אמר רבא שדה זו לכשאקחנה תהא קנוייה לך מעכשיו.

וקשה דהא מילתא דרבי מאיר בסמוך, גבי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' דאמר ר"מ מקודשת, ולא קאמר דליבעי למימר מעכשיו. ואמאי צריך לומר בשדה ובעבד טפי מבגר?

וכי תימא דהא דקאמר מקודשת היינו היכא דאמר מעכשיו, ואע"ג דליתיה בברייתא, וכדאשכחן בפ' האשה שנפלו (כתובות דף פב.) גבי משוך פרה זו ולא תהא קנוייה לך עד לאחר ל' יום, ומוקי לה דאמר מעכשיו, ואע"ג דליתיה במילתיה.

הא לא נהירא לומר כן. דמסברא מהני למ"ד אדם מקנה דשלב"ל כדבר שבא לעולם דלא מצינו חלוק בדבר. ובדבר שבא לעולם לא מצרכינן לומר מעכשיו. דהא אמר במתניתין: הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום, לא בא אחר וקידשה - מקודשת, ואע"ג דלא אמר מעכשיו, והדרא קושיא לדוכתיה?

לכך אומר ר"י דלא דמי - דלגבי קידושין היינו טעמא דלא בעי למימר מעכשיו משום דסתם קידושין בכסף, וקנין מעות לא מתבטל, כדאמר לעיל לא בא אחר וקדשה מקודשת ואע"ג דנתאכלו המעות.

אבל הכא גבי שחרור של עבד וגבי שדה, דהתם רוב קניינם בשטר ואם לא אמר מעכשיו,^[1] אם נתקרע השטר בתוך הזמן העבד לא יהא משוחרר וגבי שדה נמי לא יהא קנוי לו. להכי נקט בשדה ובעבד לישנא דמהני בכל ענין אפי' נקרע השטר והיינו כשאמר לו מעכשיו.

והר"ם פירש, דלהכי נקט מעכשיו גבי שדה ועבד לאשמועינן דסבר כר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אע"פ שרוצה שיחול הקנין מעכשיו קנה. דאי לא נקט מעכשיו ה"א דאתיא אפילו כרבנן וצריך לעשות קנין [ושחרור] אחר.^[2].

וא"ת כיון שלא חל הקנין אמאי הזהיר הכתוב שלא להסגיר עבד אל אדוניו הא לא שיחרר ליה? מ"מ כשפודהו או קוניהו - שליחותיה עבדינן^[3] דניחא ליה דליקו בהימנותיה. כדאמרי' בפ"ק דב"מ (דף טו:) גבי גזל שדה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים כו' ומסיק דניחא ליה דליקו בהימנותיה.

אבל גבי קידושין לא שייך למימר הכי . ולכך לא בעי אמר מעכשיו.

ומיהו קשה לפר"י דפירש דמעכשיו מהני אפי' נתקרע הגט, א"כ ל"ל במשוך פרה זו מעכשיו לאחר ל' יום דקא מוקי לה ר' יוחנן אפי' בעומדת באגם דמקום ראוי למשיכה, פירוש ולא מיבעיא בחצירו - הא אפילו ברה"ר קיימא קנה כיון דאמר מעכשיו?

וי"ל דר' יוחנן לטעמיה לעיל בפירקין: (דף ס.) מעכשיו ולאחר ל' יום שיורא הוי - וה"ק מעכשיו יתחילו הקידושין ולא יגמרו אלא עד לאחר ל' יום. וכמו כן אמר גבי מעכשיו דמשיכה. וכיון דלא קנה לגמרי צריך שיהו בשעת גמר המשיכה במקום ראוי למשיכה. ומש"ה מוקי לה ר' יוחנן התם בעומדת באגם דראוי למשיכה, אבל ברה"ר לא.

והא דקאמר הכא דאפי' נקרע השטר מהני הואיל ואמר ליה מעכשיו - אתיא כשמואל דאמר לעיל (דף נט:) תנאה הוי.

וצריך לדקדק אליבא דרבי יוחנן - איך אנו קונין שום דבר לאחר זמן כגון שידוכים ושאר תנאים, דהא אפילו אמר ליה מעכשיו לא מהני לר' יוחנן אם חזר בו או אם הוא קנין סודר, כיון שאין הסודר ביד הקונה בסוף הזמן דהדרא סודרא למריה דה"נ אמר (נדרים דף מח:) גבי ההוא גברא שרצה להקנות נכסים לבריה ע"מ שיהא בר בריה צורבא מרבנן (הוא) וקאמר התם דלא קני מהאי טעמא דאימת קא קני כי הויא בריה צורבא מרבנן וההיא שעתא כבר הדרא סודרא למריה?

ואמר הר"ם דשמא ע"מ מהני אפילו לרבי יוחנן ולא הוי שיורא אלא תנאי. ולכך טוב לומר ע"מ מעכשיו:

ה"ג קונם מה שאני עושה לפיך. ול"ג איני עושה כיון [דבלאו] דמשועבדת לבעלה לא מצית למיסר בקונם:

יפר שמא תעדיף. תימה הלא אינו מיפר אלא דברים שבינו לבינה ועינוי נפש וי"ל דהא נמי דברים שבינו לבינה שלפי שאי אפשר לצמצם ליהנות משלה מה שהיא חייבת לו ואי אפשר שלא יהנה יותר מן הראוי לו ויאסר אף בשאר מעשה ידיה ולכך. צריך להפר:

וידים איתנהו בעולם. והוי כמקדיש דקל לפירותיו דמהני אפילו למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל וה"ה דמצי לשנויי שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו כדמשני בפ' אע"פ (כתובות דף נט.):