גמ' היינו רגל היינו בהמה - מאי רגל ומאי בהמה דתני תרתי במתני' הא חדא היא ואמאי הדר תני הבהמה מועדת:

תנא אבות - רגל ממש שדרסה ברגליה וסיפא קתני תולדות הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה דתולדות דרגל הן דהזיקה מצוי ואין כוונתה להזיק:

מאי אבות ומאי תולדות איכא - (והא) ליכא למימר דהאי דתנא בהמה מועדת לאכול פירות וירקות הוי להו תולדה דהיינו שן ממש ותולדה דשן היינו נתחככה בכותל להנאתה:

הוה קמהדר ליה - רבא לרבינא:

בבדיחותא - בשחוק:

וא"ל אנא שנאי חדא - רישא ואת שני סיפא:

וטעמא מאי - אסיפא קאי:

בעירה - היינו תרגום של בהמה:

קמ"ל - מתני' דאשן דחיה נמי מיחייב:

דחיה בכלל בהמה - דכתיב (דברים יד) זאת הבהמה אשר תאכלו ומפרש בתריה איל צבי ויחמור:

אי הכי הא - שן בהמה מבעי ליה למיתני ברישא והדר שן חיה:

רישא נמי ליתני - בהמה דהוי תולדה ברישא דלא כתיבא:

אידי ואידי - שן דחיה ושן דבהמה:

הכא - גבי רגל:

שביק אב ותני תולדה - בתמיה:

דסליק מרגל - בפ"ק (דף טו:) תנן הרגל מועדת ולא תנן הבהמה:

אוכף - שול"א בלע"ז:

שליף - משאוי שבאמתחת ובמרצופין:

התיז - דהוה צרורות:

סומכוס - לית ליה הלכתא דחצי נזק צרורות אלא נזק שלם ס"ל:

נובר - בחוטמו ובלע"ז פורי"ר:

צרורות כי אורחייהו - כלומר אע"ג דאורחייהו להתיז צרורות משלם חצי נזק כדמפרש לקמיה דהלכתא גמירי לה וכן חזיר הנובר ומתיז צרורות בחוטמו הוי נמי כצרורות דרגל דכל מה שהוא כחו ולא גופו קרי צרורות:

בכנפיהם - שנגעו בכנפיהם בכלי:

רוח שבכנפיהם - היינו צרורות דכחו הוא:

מהדסין - מרקדין:

ונקרו - בחרטום שלהם שקורין בי"ק:

העלו עפר - מן הארץ לעיסה:

חצי נזק נמי לא - דלא אשכחן חצי נזק אלא במשונה אבל במידי דאורחיה לא:

שבזב טמא - משמע נגיעה ממש:

שבזב טהור - כגון שזרק חפץ על אדם הוי טהור ובנזקין כעין צרורות חצי נזק:

צרורות אתא לאשמועינן - בתמיה:

עגלה מושכת בקרון - אתא לאשמועינן דבזב טמא אם הלכה קרון שהזב עליה על גבי כלים טמאים משום מדרס הזב ובנזקין נמי עגלה שמשכה בקרון ע"ג כלים כגופה הוי ולא כצרורות ואם התיז צרורות מתחת הקרון דבזב טהור בנזקין נמי צרורות נינהו:

בפרומביא - רסן:

זוג - אישקליטא:

מחטטין - מנקרין בחרטומיהן:

בתר מעיקרא - שדחפתו ובגופה תבר מנא:

ושברו במקל - קודם שנח:

פטור - המשברו וחייב הזורק אלמא בתר מעיקרא אזלינן והואיל וסופו לישבר לכשינוח כמי ששברו הוא דמי:

הידוס - רקידת התרנגולים:

הידוס ס"ד - אמאי לא ליהוו מועד הא אורחיה הוא:

הידוס והתיז - שגלגל הכלי ברקידתו למקום אחר ונשבר מ"ד מועד לנזק שלם סבר בתר מעיקרו אזלינן:

תוספות

סד"א ושלח את בעירה כתיב. אע"ג דכבר אשמועינן ברישא דאפי' תרנגולין מועדין מ"מ ניחא ליה לאשמועינן גבי שן וקשה קצת אמאי לא תנא נמי תולדה בשן כמו ברגל:

קמ"ל דחיה בכלל בהמה. לא מההיא דרשה דבהמה המקשה (חולין דף עא.) קאמר הכא דחיה בכלל בהמה דהא הכא אפילו עוף נמי הוי בכלל בהמה כדקתני התרנגולת מועדת אלא ילפינן בהמה משבת כדאמרינן בס"פ הפרה (לקמן דף נד:) דבעירה ובהמה הכל אחד דמתרגמינן בהמה בעירה:

וחמור במשאו. אע"ג דכבר שנה בשליף שעליה אצטריך לאשמועינן לפי שאין משאוי . של חמור מהודק ומחובר בו כבשאר בהמה וס"ד דלא הוי כגופו:

נובר באשפה. יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ) מתרגמינן ינובריניה ואע"ג דתנא צרורות דרגל אשמועינן צרורות דשן דלהנאתו קעביד:

כל שבזב טהור. אין זה הכלל דוקא דהא קנה בקומטו של זב והסיט בו הטהור טהור ולענין נזקין אין חילוק וכל עיקר האי כללא לא בא אלא למעט זורק:

בתר מעיקרא אזלינן כו'. ומדתנן דרסה על הכלי ושברתו דמשמע הא נתגלגל למקום אחר ונשבר שם חייב ח"נ ליכא למידק דאדרבה מדמפליג בין ראשון לשני ולא מפליג בראשון גופיה איכא למידק איפכא:

זרק כלי מראש הגג כו'. נראה דאם זרק אבן או חץ על הכלי ובא אחר וקדם ושברו דפשיטא דחייב ולא שייך כאן מנא תבירא תבר דאי אזלינן נמי הכא בתר מעיקרא לא משכחת בצרורות ח"נ וסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי עצמו: