יחזיר לשלפניו", לכולם מבעי ליה?
אמר רבא, לעולם כר' ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו.
ודקשיא לך "אחרון אחרון נשכר, ראשון ראשון נשכר" מבעי ליה?
הב"ע כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו, ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין.
אי הכי: "יש בו מותר יחזיר לשלפניו", "יחזיר לבעלים" מבעי ליה?
אמר רבינא, הכי קתני: "אם יש בו מותר בנזקיו, יחזיר לשלפניו".
וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן, משום פשיעת שומרין נגעו בה.
במאי אוקימתא? כר' ישמעאל.
אי הכי אימא סיפא: "ר' שמעון אומר, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום, זה נוטל מנה וזה נוטל מנה.
חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון נוטל מנה, ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז.
חזר ונגח שור שוה מאתים, האחרון נוטל מנה. ושלפניו נוטל חמשים זוז. ושנים הראשונים דינר זהב".
אתאן לר' עקיבא, דאמר: "תורא דשותפי הוא".
רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא?!
אמרי, אין.
דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה: "שיננא, שבוק מתניתין ותא בתראי, רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא".
תנן התם: "התוקע לחבירו, נותן לו סלע.
ר' יהודה אומר משום ר"י הגלילי, מנה".
ההוא גברא דתקע לחבריה. שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף, "סלע צורי" תנן או "סלע מדינה" תנן?
אמר ליה: "תניתוה".
"ושנים הראשונים דינר זהב". ואי סלקא דעתך תני תנא סלע מדינה, נפלוג ונתני עד תריסר וסלע?
א"ל, תנא כי רוכלא ליתני וליזיל?!
מאי הוי עלה?
פשטוה מהא דאמר רב יהודה אמר רב: "כל כסף האמור בתורה, כסף צורי. ושל דבריהם, כסף מדינה".
אמר ליה ההוא גברא, "הואיל ופלגא דזוזא הוא, לא בעינא, נתביה לעניים".
הדר אמר ליה: "נתביה ניהלי, איזיל ואברי ביה נפשאי".
א"ל רב יוסף, כבר זכו ביה עניים.
ואף על גב דליכא עניים הכא, אנן יד עניים אנן.
דאמר רב יהודה אמר שמואל יתומים
יחזיר לשלפניו - כל חצי נזקו ושלפני פניו יפסידו:
יחזיר לכולן - איש לפי מה שהיה לו בו מבעי ליה:
שתפסו ניזק כו' - וכן שני וכן שלישי הלכך אין שמירתו אלא עליו:
יחזיר לבעלים מבעי ליה - דאין על הבעלים להפסיד מנה שהיה להן בו משעת נזק הראשון שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק וכשהזיק לשני איבד ראשון מנה שלו ותפסו שני ונעשה עליו שומר וכן כולן נעשו שומרי שכר לשמור חלק הבעלים בההיא הנאה דמשתלמי נזקייהו מהשור דלא אעריקו ליה בעלים לאגמא:
אם יש בו מותר בנזקיו - כגון שהיה נזקו של רביעי מרובה משל חמישי כגון שור של רביעי שוה מנה יש לו במזיק חצי מנה ושל חמישי שוה נ' ואין לו על זה אלא דינר זהב יחזיר דינר זהב לשלפניו וכן כולם אם נזקו של ראשון יותר על של אחרון:
משום פשיעת שומרי' נגעו בה - לחייב את הנזקין הראשונים ור' ישמעאל היא:
שבוק מתני' - ולא תטרח לאוקמי פלוגתא דר"מ ור"ש אליבא דחד ואי קשיא נוקמא לדר"מ נמי כר' עקיבא וכשתפסו ניזק וכדשנינן דמאי טעמא מפקינן לה מר' עקיבא משום דקתני יחזיר לשלפניו והא אוקמינן אם יש בו מותר בנזקין לא אפשר לאוקמא כר' עקיבא דאי אמרת ר' ישמעאל היא אצטריך לאשמועינן דאחרון אחרון נשכר דקמ"ל הואיל ותפסו ניזק נעשה עליו שומר [שכר] וקם ליה ברשותיה ואע"ג דלא נישום השור בב"ד כדקא בעינן לר' ישמעאל אלא לר"ע ל"ל למיתני כלל בלא תפיסה נמי הוי אחרון נשכר:
הקדישו ניזק כו' - ל"ג (מאי בינייהו):
התוקע - המכהו כנגד אזנו לשון מורי. ל"א תקיעה ממש:
נותן לו סלע - דמי בושתו לבד צער ונזק ורפוי אם ישנם שם:
ההוא דתקע ליה - והיה זה תפוס משלו דאי לאו הכי לא מגבינן ליה בבבל:
סלע צורי - ד' זוזים:
סלע מדינה - שמינית שבסלע צורי והוא חצי דינר וכל מקום ששנינו שום כסף מדינה בין סלע בין שקל הוי שמינית לצורי:
לפלוג - אכתי וליתני במתני' חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ולשלפניו דינר זהב ושנים הראשונים הבעלים וניזק ראשון י"ב דינר וסלע מדינה שהוא חצי דינר אלא ש"מ לא תני תנא סלע מדינה ולהכי לא פליג תו דלא בעי למיתני חצי דינר דבחצאין לא איירי:
ושל דבריהם - כגון האי דשיעורא דרבנן הוא:
כסף צורי - הסלע ד' דינר והדינר משקלו זהב וכן קורין בקושטנטינ"א לזהב דינר והוא שנים ומחצה למשקל הברזל:
הואיל ופלגא דזוזא הוא - דמיחייב לי ותו לא כסיפא לי מילתא למישקליה נתביה לעניים:
אנן יד עניים אנן - רב יוסף הוה גבאי בשילהי החובל (לקמן צ"ג.):
כגון שתפסו ניזק כו'. ודוקא לר' ישמעאל הוא נעשה שומר שכר אבל לר' עקיבא דאמר שותפין נינהו וכיחש ושיבח הוי ברשות הניזק לא נעשה שומר שכר אלא מחלקו דעל כל אחד מוטל לשמור חלקו והשתא אתי שפיר דבין ר' מאיר ובין ר' שמעון איירי בשתפסו ניזק ולא כפירוש הקונטרס:
אם יש בו מותר בנזקין כו'. והשתא אחרון אחרון נשכר דמתניתין אאחרון שבכולם דהוא החמישי קאי אבל פעמים שהרביעי אין לו כלום והשלישי יש לו כגון שנזקי ד' וה' שוים ונזקי ג' יתרים ואפי' חמישי נמי פעמים שאין לו כל נזקו אם נזקיו יתרים על של רביעי שאין נוטל אלא חלקו של רביעי ומיהו כשכל הנזקין שוין כולן מפסידין והאחרון נשכר:
נותן לו סלע. בסלע מדינה איירי כדמוכח בסמוך ומנה דר"י הגלילי הוא מנה צורי כדמוכח בהחובל (לקמן דף צ:) ותימה לומר שחלוקים כ"כ זה מזה דסלע מדינה אחד ממאתים במנה צורי ונראה לר"ת דלא פליגי אלא האי בעני והאי בעשיר ומיהו מדקאמר בהחובל (שם) הא אנא הא ר"י הגלילי משמע קצת דפליגי מ"מ אע"ג דפליגי מצינו למימר דזה דיבר בעשיר וזה דיבר בעני כר"ת דא"א שאם בושתו של עני סלע שלא יעלה בושתו של עשיר או פחות או יותר ממנה:
ושל דבריהם כסף מדינה. נראה לר"י דרב יהודה לא איירי אלא בסלעים דומיא דכסף האמור בתורה דמפרש פ"ק דקדושין (דף יא.) כסף קצוב ולא מצינו כסף קצוב בתורה אלא סלעים כדמפרש התם ה' סלעים לפדיון הבן ג' של אונס ק' של מוציא ש"ר ול' של עבד ודומיא דהני הוי של דבריהם אבל שאר מטבעות של דבריהם הוי כסף צורי דהא מנה של ר"י הגלילי הוי צורי כדמוכח בהחובל (לקמן דף צ:) וכתובה נמי הוי מאתים זוז של צורי למ"ד כתובת אשה דרבנן כמו למ"ד דאורייתא דנפקא לן מכמוהר הבתולות דלא פליגי רשב"ג ורבנן בפרק בתרא דכתובות (ד' קי:) אלא אם נותן לה ממעות ארץ ישראל או ממעות קפוטקיא אבל לכ"ע נותן לה שוה מאתים זוז ממעות צורי ואפילו כתובת אלמנה שהיא דרבנן לכ"ע הוי מנה צורי דבפ"ק דכתובות (דף יב.) משמע קצת דשל בתולה כפלים משל אלמנה גבי אחד אלמנת כהן ואחד אלמנת ישראל:
יד עניים אנן. וא"ת בלא יד עניים נמי מחייב צדקה באמירה כדדרשינן בפ"ק דר"ה (דף ו.) בפיך זו צדקה וי"ל דכמו שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ה"נ אין אדם נותן צדקה דבר שלא בא לעולם וכשאמר ניתביה לעניים הוי זה החוב כמו שלא בא לעולם וכן אם היה אומר ניתביה להקדש לא היה הקדש קונה ונהי שאם היה אומר חוב זה לכשיבא לידי אתנהו להקדש או לצדקה דומה שמתחייב מטעם נדר אבל זה לא אמר כן אלא אמר תנהו לעניים ולא נדר ור"ח פירש שזה לא היה רוצה לחזור בו מן הצדקה אלא היה רוצה ללוותו לפי שעה ולהחזיר אחר לעניים תחתיו וא"ל רב יוסף דיד עניים אנן וזכינן בו במעמד שלשתן ואמרינן בפ"ק דערכין (ד' ו.) האומר סלע זו לצדקה עד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותו משבא ליד גבאי אסור לשנותו: