בפקדון פסול לעדות - ומוקמינן לה בריש שנים אוחזין כגון דאמרי סהדי דההיא שעתא דכפר ליה נקיט בידיה ומפסיל אף ע"ג דלא אשתבע דאי באשתבע מה לי מלוה מה לי פקדון:

שבועה קונה - קס"ד להתחייב באונסים משעה שנשבע לשקר קאמר:

ואיבעית אימא שבועה קונה - דקאמר אילפא לגמרי קאמר דתו לא משלם כדרב הונא:

דלהוצאה ניתנה - ובעיא תשלומין ואיכא למימר דבשבועה אפטר ליה מתשלומין כדכתיב ולא ישלם:

אבל פקדון ברשותיה דמריה קאי - ואין כאן ולא ישלם דהא כל היכא דאיתיה דמריה הוא:

בפקדון כתיב - גבי שומר שכר:

להא שמעתא - דרב הונא:

משלם את הקרן - וכפל לא דאין כפל אלא בטוען נגנב וחומש ואשם נמי לא שייכי אלא כשהודה דכתיב בגזל הגר והתוודו:

הודה מעצמו - לאחר שבועה קתני מיהא רישא משלם קרן על ידי עדים וקשיא לרב דאמר כיון שנשבע לא ישלם אפי' באו עדים ומסיפא לא פריך דבהודה לא קאמר רב דהא כתיב  והשיב את הגזלה ובנשבע והודה משתעי קרא:

חוץ לב"ד - לא אלימא שבועה לאפקועי ממונא:

כאן בקפץ - ברישא דקתני משלם כשקפץ זה והשביעו קודם שחייבוהו בית דין וכי קאמר רב בלא קפץ והדיינין השביעוהו וקנייה אותה שבועה דקרא בשבועת הדיינין כתיב ואע"ג  דסיפא לא מתוקמא בקפץ דקתני כפל וכפל לא איתי' אלא בשבועת הדיינין מ"מ רישא בקפץ וניחא ליה לאוקמי בתרי גווני ובחד דוכתא ולא לאוקמי בשני מקומות וסיפא לא קשיא ליה לרב דאע"ג דקתני משלם כפל לאחר שבועה וכל שכן קרן דמודה רב בטוען טענת גנב כדלקמן בשמעתין דשבועה דקא מחייב ליה כפל לא מקנייה ליה קרנא:

משכוני נפשך - לבא במקומו לתרץ קושיות ולהעמיד דבריו:

נשבעין ולא משלמין - הנתבע ישבע ויפטר ולא ישבע התובע ליטול:

חייב על כל אחת ואחת - חומש ואשם:

הואיל ויכול לחזור ולהודות - ונמצא דבכולן כופר ממון:

השביע עליו קתני - ומדלא תני השביעו שמע מינה על ידי דיינין הטיל עליו שבועה וקיבל על כרחו וקתני יכול לחזור ולהודות אלמא אכתי ממונא אית ליה גביה:

לצדדין קתני השביעו עליו חוץ לב"ד - דאע"ג דחייבוהו ב"ד שבועה כיון דמחוץ לב"ד השביעו לא קנייה ובפני ב"ד דקתני לא אהשביע עליו קאי:

אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם - ולא כפל דאין משלם קנס על פי עצמו:

משלם כפל ואשם - אבל חומש לא דחומשו עולה לו בכפלו כדאמרינן בפרק מרובה (לעיל דף סה.) אלמא בין נשבע ובאו עדים בין נשבע והודה חייב:

אלא אמר רבא - לא תשנייה לתיובתיה דרב המנונא לצדדין דיכול לחזור ולהודות לאו תיובתא הוא לרב הונא דכיון דהודה לא קאמר רב דכל הודה לא שנא טוען טענת גנב ונשבע  והודה ולא שנא טוען טענת אבד ונשבע והודה לא אמר רב דפטור:

דהא כתיב והתודה - בגזל הגר כתיב (במדבר ה) ובנשבע דהא קרן וחומש כתיב:

וטוען טענת גנב ובאו עדים נמי לא אמר רב - דכפל כי כתיב בהכי כתיב בנשבע ובאו עדים כדאמר בפרק מרובה:

אמרה לשמעתא - להא דרבא דאמר כל הודה לא אמר רב:

רב המנונא תלמידו דרב הוה - דקיימא לן אמרי בי רב רב המנונא בפ"ק דסנהדרין (דף יז:) ואי לאו דידע דאפילו בהודה פטר רב לא הוה מותיב ליה מהואיל דיכול לחזור ולהודות:

תוספות

איתיביה רב אחא בר מניומי. פי' בקונט' דלא פריך אלא מרישא והעדים מעידין כו' ולא מסיפא ואין נראה דהא רבא מקשה לקמן בהדיא מהודה דאכתי לא מחלק בין הודה לעדות עד דמתרץ לקמן הכי וא"ת א"כ אמאי לא פריך נמי מסיפא ונראה דהא ודאי פשיטא דלא אמר בטוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים שיהא פטור דא"כ לא משכחת כפל . דכתיב באורייתא אבל בהודה ס"ד דרב פוטר ואע"ג דבשבועה והודאה כתיב חומש רב הוה מוקי לקרא בקפץ ונשבע דחומש ואשם מחייב אף אשבועת עצמו אבל בנשבע ע"פ ב"ד והודה בעי למימר רב דפטור דאשבועת ב"ד כתיב ולקח בעליו ולא ישלם:

כאן שקפץ. תימה אם כן אמאי נקט ברישא טוען טענת אבד אפי' בטוען טענת גנב ה"מ למנקט דלא מחייב כפל כיון שקפץ:

קפץ לא מצית אמרת דהשביע עליו קתני. ותימה דלעיל קתני משביעך אני ומוקי לה בקפץ ויש לומר דהשביע עליו משמע ע"י ב"ד אבל משביעך אני משמע שקפץ והשביעו: