לא צריך לאהדורי כולי האי - דנימא ספר פלוני ופלוני:

הדין עם הראשון - דינו של בע"ה ותביעתו על הגנב היא ואין הלוקח בעל דינו ואם בא לגבותו הימנו יתן דמים ואע"ג שהוכר הגנב לא אמרינן יחזיר לוקח הכלים בחנם ויפרע מן  הגנב:

הדין עם השני - דינו של בעל הבית עם הלוקח הוא ויוציא הימנו כליו בחנם:

לפני יאוש - לקחו מן הגנב לפני יאוש:

דרב חסדא - גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה כו' בריש פירקין והאי נמי אע"ג דיהיב דמי לגנב לגבי האי מיהא גזלן הוא ומיהו היכא דלא הוכר הגנב עבוד  ליה רבנן תקנת השוק ליטול מה שנתן אבל היכא דהוכר הגנב עליו להחזיר אחריו:

כלפני יאוש דמי - דכהן לא מייאש מינייהו:

ופליגי - כלומר ואמר רב הדין עם הראשון:

מתנות - קיבה:

נותן הלוקח - קיבה לכהן דמסתמא מתנות לא זבין ליה:

לא שנו - לקח הימנו במשקל נותנן לכהן דמשמע דהלוקח ע"כ נותנן לכהן והוא יתבע דמים מן המוכר:

אלא ששקל - הוא לעצמו:

הדין עם הטבח - דינו של כהן וערעורו על הטבח הוא רב לטעמיה דאמר הדין עם הראשון דטבח כגנב ראשון ולוקח הוי שני וקאמר הדין עם הטבח אלמא רב לית ליה דרב חסדא:

אינן נגזלות - דאלימא קנייה דידהו דמכח גבוה קאתו ליה וכל היכא דאיתנהו אימא דכהן נינהו ואפילו שקל לו הטבח יגבה הכהן נמי מן הלוקח קמ"ל:

פליגי בלפני יאוש ובדרב חסדא - דרב לית ליה דרב חסדא:

רב זביד אמר - היכא דלא אייאוש בעלים דכ"ע אית להו דרב חסדא והדין עם השני והכא כגון שנתייאשו כו':

לא שנא - דקני לגמרי ואפילו בדמי לא מהדר לו:

רב פפא אמר - לעולם בדלפני יאוש פליגי ותרוייהו אית להו דרב חסדא ובגלימא דגניבה כ"ע לא פליגי דהדרא למרה מיד בחנם ואין הלוקח יכול לעכבה על מעותיו וכדרב חסדא  והדין עם הראשון דאמר רב לא בדין הבעל הבית קאמר אלא בדינו של לוקח קאמר:

תקנת השוק - על שקנאו לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו שנגנב עשו לו תקנה שישלם לו בעל הבית מעותיו:

ורבי יוחנן סבר עשו תקנה - ונהי דאית לן דרב חסדא ולא מצי לוקח למימר לבעל הבית לאו בעל דברים דידי את מיהו לאחר שישלם הגניבה יתבע מעותיו מבעל הבית ואי קשיא  מ"מ דמי שקיל מה לי משום תקנה מה לי משום טענת לאו בעל דברים דידי את נפקא מינה היכא דגזל ובא אחר ואכל בלא דמים דאמרינן כדרב חסדא ואם השני נוח לו מן הראשון גובה הימנו:

שרי עביטך - התר משכונך כלומר פדה משכונך שבידו:

חוב - מלוה:

הקף - לחנוני:

לאו אדעתא - דהאי גניבה יהבתה ליה זוזי דמקמי הכא אוזפת ליה:

משכנתא שוה בשוה - אין דרך לעשות כן להלוות על המשכון כל שויו הלכך לאו אדעתא דהאי משכנתא אוזפיה אלא הימוני הימניה:

רב ששת אמר לא עשו - ואפילו ליטול מאה דכי היכי דמאה יתירין מתנה היא מאה דשויה נמי מתנה הוו:

ורבא אמר עשו תקנה - אפילו ליטול מאתים דאורחיה למזבין בדמים יקרים:

בר מגנב ופרע בחובו ובהיקיפו - דלא יהיב זוזי אהאי חפץ:

הלכתא כרב כהן - דכיון דהימניה מעיקרא השתא נמי הימניה:

נרשאה ופפונאה ובני מחוזאה - על שם מקומן נקראו: מתני'

תוספות

אמר ליה אביי הרי מתנות כהונה כלפני יאוש דמי ופליגי. דמשמע ליה לאביי דהדין עם הטבח דוקא וה"נ הדין עם הראשון מכאן קשה על פי' הקונטרס דפרק הזרוע (חולין דף קלד.) ואין להאריך בזה:

והלכתא בכולהו עשו בו תקנת השוק. נ"ל דלא קאי אלא אהני דפליגי בהו אמוראי אמימר ומר זוטרא [רבא ורב ששת] דאתו לפסוק כמ"ד עשו בו תקנת השוק אבל אמילתא דרבא דגנב מפורסם דלא פליג עליה שום אמורא לא קאי: