שמעית מיניה דמר שמואל תרתי: רכוב ומנהיג - חד קני, וחד לא קני. ולא ידענא הי מינייהו.

שמעית מיניה דמר שמואל תרתי - שמעתי ממנו שני דברים: דין רכוב ודין מנהיג. בחד אמר לי קני, ובחד אמר לי לא קני. ולא ידענא כו':

היכי דמי?

אילימא, רכוב לחודיה, ומנהיג לחודיה?

אי נימא רכוב לחודיה - שאין אחר מנהיג עמו, ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו, ומושכה לקנותה. וכן מנהיג ואין רכוב עמו ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה, וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני, ומאן דחטף שפיר חטף ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו:

מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני?

מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני - הא משיכה היא זו, ובהמה נקנית במשיכה. ומאי תיבעי ליה לרב יהודה אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני - ברכוב הוא דקאמר. דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקדושין (דף כב:):

אלא אי איכא למימר דלא קני - רכוב הוא דאיכא למימר? [הקושיא למה אמר "לא ידענא"]

אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה.

אלא רכוב במקום מנהיג - שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. אמר שמואל חד קני. ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף רכוב עדיף דהא תפיס בה וכי אמרינן משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל במקום רכוב. לא:

מאי?

רכוב עדיף, דהא תפיס בה.

או דלמא, מנהיג עדיף - דאזלא מחמתיה?

או דלמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה - והיא הגדולה בקנין:

למאן אי לר' מאיר כו' עד לרבנן - לא גרס:

אמר רב יוסף: אמר לי רב יהודה: נחזי אנן.

נחזי אנן - אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר:

דתנן: ^אהמנהיג

המנהיג - בשור וחמור:

- סופג את הארבעים. והיושב בקרון - סופג את הארבעים.

ר"מ פוטר את היושב בקרון.

פוטר - קסבר לאו מידי עביד:

ומדאפיך שמואל ותני: "וחכמים פוטרין את היושב בקרון" - שמע מינה, רכוב לחודיה לא קני. וכל שכן רכוב במקום מנהיג.

ומדאפיך שמואל כו' - ש"מ סבירא לשמואל רכוב לאו מידי מעשה עביד ומשום דיחיד ורבים הלכה כרבים אפכה למתניתין לאוקמא פטורא כרבנן: הכי גרסינן שמע מינה ס"ל לשמואל רכוב לחודיה לא קני ולא גרס לרבנן:

אמר ליה אביי לרב יוסף: "הא זמנין סגיאין אמרת לן: "נחזי אנן".

והא זמנין סגיאין אמרת - להא שמעתין נחזי אנן:

ולא אמרת לן משמיה דרב יהודה?".

ולא אמרת לן - אלא משמך למפשט ספיקו דרב יהודה:

א"ל: אברא. ודכרנן נמי דאמרי ליה:

אברא - אמת, הוא אמר לי: "נחזי אנן", וזכור אני שאמרתי לו היכי תפשוט מר רכוב מיושב בקרון:

"היכי פשיט מר רכוב מיושב?

יושב  - לא תפיס במוסירה. רכוב - תפיס במוסירה".

מוסירה - קבישטר"א:

ואמר לי: "רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ^במוסירה לא קני".

מוסירה אינה קונה - במציאה. עד שיוליכנה ותעקור יד ורגל. ואף על גב דבמכירה קני כדתנן (קדושין דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה? לגבי מציאה לא קני. כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין:

איכא דאמרי. א"ל אביי לרב יוסף: "היכי פשיט מר רכוב מיושב, יושב לא תפיס במוסירה, רכוב תפיס במוסירה?"

איכא דאמרי - רב יוסף משמיה דנפשיה קאמר נחזי אנן. וא"ל אביי היכי תפשוט רכוב כו':

א"ל: הכי תנא אידי: "מוסירה לא קני".

אידי - שם חכם:

אתמר נמי. אמר רבי חלבו אמר רב הונא: מוסירה מחבירו - קנה. 

מחבירו - מקח וממכר:

^גבמציאה, ובנכסי הגר - לא קני.

בנכסי הגר - שמת, ואין לו יורשין, וכל הקודם בנכסיו - זכה בהן:

מאי לשון מוסירה?

ומהו לשון מוסירה - שמוסרין אותו בו ללוקח:

אמר רבא: אידי אסברא לי. כאדם המוסר דבר לחבירו.

בשלמא מחבירו קני, דקא מסר ליה חבריה.

אלא במציאה ובנכסי הגר - מאן קא מסר ליה דליקני?

מיתיבי: "היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו'" מני?

אילימא רבי מאיר?

אי נימא ר' מאיר - דאמר: היושב בקרון סופג את הארבעים, ומתניתין יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה:

השתא יושב קני, רכוב מיבעי?

השתא לר"מ יושב קני - דקאמר היושב בקרון סופג את הארבעים:

רכוב מיבעיא - ולמה לי לאשמועינן בתרתי:

אלא לאו רבנן, ושמע מינה ^דרכוב קני?

אלא לאו רבנן - ואשמועינן דביושב הוא דפטור אבל רכוב לא ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב:

הכא במאי עסקינן: במנהיג ברגליו.

במנהיג ברגליו - דקנייה במשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך רוכבי סוסים:

אי הכי היינו מנהיג?

היינו מנהיג - והו"ל למיתני או שהיו שניהם מנהיגים:

תרי גווני מנהיג.

תרי גווני מנהיג - דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו לא היינו יודעים להאי מהו דתימא כו':

מהו דתימא רכוב עדיף, דהא מנהיג ותפיס בה, קמ"ל.

ת"ש: ^השנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור

חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה:

או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג

תוספות

מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קנה. אע"ג דלר"ש אית ליה בפ"ק דקדושין (דף כה: ושם) דבהמה [בין דקה בין גסה] אינה נקנית אלא בהגבהה מ"מ פריך מכח סתם מתניתין דהא תנן אחד רכוב ואחד מנהיג כו' והא דתנן בפ"ק דקדושין (שם) בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר"מ ור"א אף במסירה קאמר וכ"ש במשיכה וכן התם בגמ' דהיכא דמזכיר מסירה הוי פי' אף במסירה ובמקום שמזכיר משיכה דוקא ולא מסירה ובלאו הכי צריך לומר כן התם:

רכוב הוא דלא קני. ומתני' דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו:

רכוב עדיף דתפיס בה. אין לפרש דתפיס ברגליו או במה שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה אלא במה שהוא תפוס במוסירה קרי תפיס בה דהא בסמוך נקט האי לישנא וצריך לומר דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא דאי לא מיבעיא ליה ברכוב אלא משום דתפיס בה גרידא א"כ מה פושט בסמוך מיושב דפטור והכי נמי דרכוב לא קני והלא לענין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה אלא באזלא מחמתיה ולענין קנין אינו תלוי כי אם בתפיס בה ולא באזלא מחמתיה:

או דלמא מנהיג עדיף כו'. תימה דלפשוט ממתני' דמנהיג קונה במקום רכוב ואי רכוב איירי במנהיג ברגליו כ"ש דמנהיג עדיף דאפילו במקום רכוב ומנהיג ברגליו קני כ"ש במקום רכוב לחודיה וי"ל דמן המשנה אין להוכיח דקני מנהיג במקום רכוב דאפילו לא קני מיקרי מוחזק דכיון דמנהיג לחודיה שלא במקום רכוב קני מקרי מוחזק אפי' במקום רכוב ומ"מ לקמן מוכיח שפיר ממתניתין דרכוב לחודיה קני מאחר שקרוי מוחזק דאי אפילו לחודיה לא קני סברא הוא דאפי' מוחזק נמי לא הוי וכן לעיל דקאמר אילימא מהא שנים אוחזין האי אמר כולה אגבהתי' אבל שנים שהגביהו לא קנו התם נמי אע"ג דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה אילו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה קונה לכך איקרי מוחזק אפילו עם חבירו ומסיפא אין להוכיח דרכוב ומנהיג קנו שניהם זה במקום זה דקתני אם היו שניהם מודים יחלוקו דאין שניהם מודים שכך קנו אותה ביחד זה ברכיבה וזה בהנהגה אלא שניהם בהנהגה או בקנין אחר:

רכוב לחודיה לא קני. נראה דרב יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקום מנהיג ואז מספקא ליה הי מינייהו קני דאי לא מספקא ליה אלא שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא א"כ ס"ל לשמואל דרכוב לחודיה קני והשתא פשיט רב יהודה דאפילו לחודיה לא קני:

מהו דתימא רכוב עדיף. פי' חזקתו עדיף ויבטל את חזקת המנהיג קמ"ל דשניהם מוחזקים ויחלוקו אבל אין לפרש מהו דתימא דרכוב עדיף ויבטל את קנין המנהיג קמ"ל דשניהם קנו כדפרישית לעיל דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק כיון דמנהיג לחודיה קני וא"ת לעיל כי פריך השתא יושב קני רכוב מיבעיא לישני דקא משמע לן דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתיה את חזקת המנהיג וי"ל דאין צריך להשמיענו דפשיטא דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו לא חשיב לבטל את חזקת המנהיג דאי משום דתפיס בה מנהיג נמי אזלא מחמתיה טפי מרכוב אבל השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכל שכן כרבי מאיר:

מתוך: עין משפט ונר מצוה/בבא מציעא/פרק א (עריכה)