צריך דעת בעלים - ואם לא הודיעם חייב באחריותם אם מת או נגנב דמדשקליה קם ליה ברשותיה והשבה בלא ידיעה לאו השבה היא:

דמקומה היא - וכיון דבאותו מקום החזירה חזרה גמורה היא:

אתאן לר"ע - תירוצא הוא:

תרגמה רבי יעקב - דתיקו כולה כחד תנא ובתרי טעמי רישא שהחזירה למקומה דכל מקום שהחזירה מקומה היא דהא לא יחדו לה מקום וסיפא שהחזירה למקום שאינה מקומה  כדמסיים במסקנא דהא דמסקינן בסיומא וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה אתרצתא דכולהו קאי אדר' יעקב ואדר' נתן ואדרב ששת ומשום דהניחה חוץ למקומה לא הויא חזרה וכגון שנטלו מתחלה על מנת לגוזלה והיינו לצרכו דמתניתין דאילו לשאלה בעלמא ולתשמיש כיון דלאו גזילה הוא סגי לה בהשבה כל דהו וכל מקום שהניחה פטור באונסין אבל משום דגזולה הואי ובגזילה כתיב והשיב וזה שהניחה למקום שלא יחדו לה בעלים לא הויא השבה:

ור' נתן תרגמה - דאפילו לא נטלה על מנת לגוזלה כו' אלא על מנת לשלוח בה יד וליטול מקצתה ולא נטל אפ"ה קמה ליה ברשותיה כולה והויא לה גזילה ובעי' השבה ובמקום  שאינו מקומה לאו השבה היא ורב ששת לא שביק דליסיימו לתירוצייהו ואתקיף מידי נטלה קתני כו' ומיהו סיומא דמילתא דמסקנא וסיפא שהניחה במקום שאינו מקומה אכולהו קאי:

שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו אפילו נאנסה כדכתיב (שמות כב) ומת או נשבר או נשבה [וגו'] שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' דמשמע הא שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:

צריכה חסרון - לא הוי שליחות יד להעמידה ברשותו אלא א"כ חסרה:

מידי נטלה קתני - דמשמע שנטלה לעצמו:

טלטלה קתני - לתשמיש בעלמא משמע לצרכו דמתני':

אלא כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות - לעלות עליה כדרך סולם ליטול גוזלות מקן גבוה ואפ"ה הויא גזילה למיקם ברשותיה עד דעביד השבה דקסבר שואל שלא מדעת בעלים  גזלן הוא:

וכולה ר' ישמעאל היא - אשינוייא דכולהו קאי אדר' יעקב ואדר' נתן ואדרב ששת:

וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה - אבל רישא כל מקום שהניחה מקומה היא:

ור' יוחנן - דאמר לעיל מאן דמתרגם לי כו':

הניחה במקומה משמע - הלכך לא מיתוקמא כרבי ישמעאל:

שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו ואפי' נאנסה כדכתיב או נשבר או נשבה וגו' שבועת ה' תהיה אם לא שלח דמשמע הא אם שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:

צריכה חסרון - וכל זמן שלא חסרה לא קמה ברשותיה להתחייב באונסיה:

זאב - טורף נושא הטרף לחורו:

ארי - אינו טורפה אלא דורסה במקומה ואוכלה:

פטור - דאונסין נינהו ואי משום דהניח עדרו ופשיעה היא מוקמינן לה דעל בעידנא דעיילי אינשי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (לקמן צג:) א"נ דשמע קול אריה ועל:

הא שקלינהו - ואי נמי שליחות יד חשיבא הא הדר אהדרה כשנטלו הימנו ואנן מוקמינן לעיל סתם מתני' כרבי ישמעאל דאין צריך דעת בעלים:

הא לא משכה - בשליחות יד כדי לקנותה ומטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה לא במקח ולא לענין גזל ולא לענין שליחות יד כדתנן במתני' (לקמן דף מג:) הטה את החבית ונטל ממנה  רביעית יין אין משלם אלא רביעית אלמא בעינן דליקנייה כו': ואמר רב שמואל גרסינן:

שהכישה במקל - כשנתנו עליה ורצתה זו היא משיכה משעקרה יד ורגל על ידו:

והא לא חסרה - לאו פירכא היא אלא מסקנא וסיומא הוא למילתיה דאמר תסתיים דרב הוא דאמר אין צריכה חסרון מדשני רב למתניתין משום דהכישה ורצתה לפניו ואי קשיא  דלמא הא דהניח מקלו ותרמילו חיוביה לאו משום שליחות יד הוא דליבעי חסרון אלא משום שואל שלא מדעת הוא כי ההוא דלעיל דחבית לא היא דכי אמרינן בשומרין שאלה שלא מדעת בדבר שאינו כיחש וחיסר מחמת מלאכה אבל בעלי חיים המכחישים מחמת מלאכה תחלתו שליחות יד היא:

שהכחישה - בהכאתו דהיינו חסרון:

דיקא נמי - דהכחישה קאמר רב מדנקט הכשת מקל דמכה חזקה היא:

ומדרב סבר צריכה חסרון - דהא דייקינן מדנקט מקל:

לוי - בר פלוגתיה סבר אין צריכה חסרון:

משונה שליחות יד כו' - כלומר אינה דומה לזו שזו נאמרה לצורך ולא משתמע אלא בחסרון אבל של שומר שכר נאמרה שלא לצורך משמעות שבה אלא לדרשה וללמד שאינה  צריכה חסרון: