כל המפקיד כו' - על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו הוא דמפקיד:

נימא לה לאימיה - שתשלם בשביל שלא קברתו:

לבקרא מסרתיה - היה לו להודיעני שאינו אוכל:

איבעי ליה לעיוני - אם אוכל אם לאו:

אי איכא פסידא ליתמי כו' - תירוצא הוא:

דאשכחיה למריה דתורא - המוכר:

ושקול דמייהו - דאמרי ליה מקח טעות הוא:

אלא מאן טעין - מי תובע כלום דקאמר (רבא) היכי נידיינו:

מריה דתורא טעין - ושואל שמתה בהמתו אצלך ותובע את האפוטרופוס:

ספסירא - קונה ומוכר בהמות בשוק ביום שקנה מוכר:

משתבע ספסירא - דלא הוה ידע:

ומשלם בקרא דמי בשר בזול - ותמיה אני מנין לרמי בר חמא דין זה מה לו לספסירא עם הרועה לא שומר שלו הוא ונראה לי דמתניתין (לעיל דף לה:) דהשוכר הפרה לחבירו  והשאילה לאחר ומתה כדרכה דקאמר ר' יוסי יחזיר פרה לבעלים ואוקימנא הלכה כר' יוסי אלמא אע"פ שאין הבעלים בעלי דברים של שואל והשוכר שהוא לו בעל דברים אינו חסר כלום שהרי פטור באונסין אפי' הכי הואיל ויש לו דין על השואל לגבות יעמדו הבעלים הראשונים במקומן וגובין מן השואל ה"נ הואיל ויש ליתומים לגבות מן הרועה שהוא שומר שכר שלהם יעמדו בעלים במקום היתומים וגובין ומיהו אי הוה מפסדי יתומים לא היה עושה פשרה בממון יתומים לשלם בזול דיתמי לאו בני מחילה נינהו אבל עכשיו שהוא מגבה לבעלים וכאן אין פשיעה כל כך דאמר בהדי תוראי אוקימתיה כו' הטיל פשרה ביניהם ולא ישלם כל דמי השור כמות שהוא חי אלא העור יחזיר לבעלים והבשר שמין וישלם שני שלישים דהיכא דאמרינן בגמרא משלם בזול כל זוזא שהוא שש מעה כסף חשבינן בארבעה דנקי בפרק מי שמת (ב"ב דף קמו:):

כשותא - הומלו"ן שמטילין לתוך השכר:

כריא - כרי:

אמר ליה - בעל הבית:

לסרסיה - לאשר על ביתו העושה שכר שלו:

מהא רמי - הראהו הכרי שלו וא"ל מזה תטיל לשכר:

מאידך - של פקדון:

ואי דשהא שיעור כו' - גמ' פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהא השליח שיעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי:

גלי דעתיה - דבעל הבית דניחא ליה שהרי ידע שמשל פקדון הוי ולא מיחה בידו:

והא קמשתרשי ליה - והלא הוא נשכר הכשות של פקדון שהטילו בשכר ושלו עומד וישלם משלו:

חלא - החמיץ:

בכיסי - שהיתה כישות גרועה וקוצים מעורבין בה דלא השביח השכר כרצונו וקשה בעיניו שהטילוהו בתוכו: