אסור ללות דינר בדינר - שמא יוקירו ויבא לידי רבית ובדינר זהב קאמר כדמפרש ואזיל:

לעולם אימא לך ר' יוחנן הוא דאמר דברי הכל מחללינן - דלגבי פירא טבעא הוי:

כיון דלענין מקח וממכר שויוהו רבנן כי פירא - כדתנן (לעיל דף מד.) הזהב קונה את הכסף:

הכי נמי מסתברא - דרבי יוחנן הוא דאמר מחללינן:

הפורט סלע ממעות מעשר שני - מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך:

ב"ש אומרים בכל הסלע מעות - אם בא לפורטן יפרוט כולן ויתן מעות בשביל כל הסלע:

וב"ה אומרים לא יפרוט - אלא חציין שהפרוטות יוצאות בירושלים וכשיבא שם יהא צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט יוקירו הפרוטות ונמצא  מעשר שני נפסד לפיכך ישאו פרוטות עמהן להוציא במקצת לכשיכלו יפרוט הכסף שבידו מעט מעט:

השתא לב"ש כו' - דמדקתני ממעות מעשר שני ש"מ חילל פירות על הפרוטות:

לגבי דהבא מיבעיא - דמחללין פירות ותיובתא דמ"ד אף בפירות על דינרין מחלוקת:

הכסף - וצרת הכסף והלכת (דברים יד):

כסף ראשון - שחללת הפירות עליהם אתה צריך לצור בידך ולהוליך ולא שתחלל אותו כסף על כסף אחר:

הכסף כסף ריבה - כסף יתירא כתיב בפרשה:

אף בפירות על דינרין מחלוקת - וטעמא דב"ש משום דדהבא פירא הוא ולא מתחלל עליה מעשר:

ולמ"ד בסלעין על דינרין - דוקא פליגי וטעמא דב"ש משום כסף שני הוי ולא משום דדהבא פירא הוא:

אדמיפלגי בסלעין על דינרין - שיש לטעות ולומר טעמא משום דדהבא חשיב ליה פירא הוא ניפלגו בסלעין על סלעין ששניהם של כסף:

הוה אמינא - בסלעין על סלעין הוא דפליג בית הלל עלייהו דלית להו כסף ראשון ולא כסף שני:

אבל בסלעין על דינרין אימא מודו להו - דלא מיתחלי משום דדהבא פירא הוא קמ"ל:

ה"ג הפורט סלע של מעשר שני בירושלים - שהיה מחליף סלעים שבידו ונוטל פרוטות להוציאם לצרכי סעודות מעשר:

בית שמאי אומרים - אם בא להחליף כל הסלעין שבידו במעות יחליף:

וב"ה אומרים לא יחליף אלא חציין - שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כולן ויפקיד בעיר עד רגל אחר והפרוטות מתעפשות ואם יחזור ויחליפם בסלעין נמצא שולחני משתכר  שתי פעמים ומעשר שני נפסד:

ת"ש - מההיא קמייתא דלא מיירי בירושלים דמחליף פרוטות ונוטל סלע: