מי ידע - דאיכא אונאה הוא סבור דאין בו אונאה:

דודאי עקר - בשעת התנאי עוקר דברי תורה שהטילה עליו שאר כסות ועונה וזה עוקר החובה מעליו ואפי' הוא נותן לאחר זמן מתנה בעלמא הוא:

אבל הכא מי יימר דעקר - שמא לא יהא בו אונאה:

אין לו עליו אונאה - כדפרישית דמי יימר דעקר:

שאין בו אונאה - אם אמר לו בלשון זה אין זה לשון מחילת אונאה אלא לשון תביעת אונאה דע"מ שאין בו אונאה אמר והרי יש בו ומקח טעות נמי הוי ואם רצה לחזור חוזר לגמרי:

הנושא ונותן באמנה - מכור במה שתוכל ותן לי המעות לזמן פלוני והנני סומך עליך ונותן לו שכר טרחו כדלקמן:

אין לו עליו אונאה - לומר יותר היה שוה ואם מכר זה בדמים רבים אין זה יכול לומר לא אתן אלא דמיו:

מחוורתא כו' - ורב מוקי לה כרבי יהודה דאפי' היכא דלא ידע ומחיל נמי אמר:

סתם - ע"מ שאין לך עלי אונאה דלא ידע דניחול:

מפרש - שפירש לו יודע אני שיש אונאה ואני מוכרו לך ע"מ שאין לך עלי אונאה דבהא אמר רבי יהודה דמתנה ותנאו קיים דדמי לשאר וכסות:

במה דברים אמורים - דיש אונאה לזה על זה:

בסתם - מכר:

אבל במפרש - כגון מוכר כו':

הנושא ונותן באמנה כו' - כדפרישית:

הרי זה לא יחשוב לו את הרע באמנה ואת היפה בשוה - להיות לו המתנת מעות היפה בשכר טרחו כגון היה לו שני יינות יפה שיש לו עליו קופצים ללקחו בבת אחת והרע שאינו  נמכר אלא בחנות לא יאמר לו הרי לך יפה בשוויו ע"מ שתמכור לי הרע בחנות כמה שתוכל ולכשימכר תן לי מעות שניהם ופוטר עצמו בהמתנת מעות של דמי היפה מלתת שכר טרחו על הרע והוי כרבית:

אלא או זה וזה באמנה - ויתן לו כדרך הנותן באמנה ששכר קצוב היה להם כדמפרש לקמן ארבעה למאה:

או זה וזה בשוה - והשכר יהא של מקבל:

ונותן לו שכר כתף שכר גמל - אם נתן באמנה כשיבואו לחשבון ינכה לו שכר כתף המוליכו מביתו לחנות ואם הוצרך לגמלים נותן לו שכר גמל:

בצדרויי - מוכרי בגדי קנבוס ששכר קצוב להם ליתן ארבעה למאה למי שטורח במכירתן:

מתני' כמה תהא הסלע חסירה - מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא אונאה:

ד' איסרין - לסלע:

איסר לדינר - והוא אחד מכ"ד בו דו' מעה כסף דינר מעה שני פונדיונים פונדיון שני איסרין ובגמ' מפרש מאי שנא דגבי שאר סחורה אמרי' שתות וכאן יש אומרים כך ויש אומרים כך:

ארבעה פונדיונים - אחד משנים עשר: