מפני שאמרו - כלומר לפיכך הזקיקוהו לכל אלה לחללו תחילה במעות וחוזר ומחלל המעות ולא אמרו שיטול היפה שבהן ויאמר אם זו של מעשר הרי טוב ואם זו של חולין הרי של  מעשר מחוללת על זו מפני שאמרו: מחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף לאו דרך חילול הוא ואפי' מדוחק נמי לא וכיון דאף כסף על נחושת לא התירו אלא בדוחק הלכך לא שיקיים כן שבזיון מעשר הוא ועוד שהפרוטות מחלידות:

קתני מיהת - גבי מעשר ודאי מדוחק אין שלא מדוחק לא וכיון דאמר כסף על נחושת מדוחק אין שלא מדוחק לא וגבי דמאי תנא מחללין אלמא לרבי מאיר לא עשו בו חיזוק:

מחמיר הוא באכילתו - של מעשר שני של דמאי ומתניתין באכילה קאי:

לא התירו למכור דמאי - לא התירו לחבר הלוקח דמאי שימכרנו לאחרים עד שיעשר:

אלא לסיטון בלבד - סיטון חבר לא הצריכוהו לעשר אלא מוכרו כשהוא דמאי והלוקחו ממנו יפריש מעשרותיו שהכל יודעין שהסיטון מכמה עמי הארץ לוקח שהסיטון מן המשפיעין  למכור במדה גסה הוא דרכו לקנות פירות מרובין ומוכרן לחנוונים:

ובעל הבית - הלוקח מעם הארץ:

בין כך ובין כך - בין שבא לחזור ולמכור במדה גסה לחנוונים כסיטון בין שבא לחזור ולמכור במדה דקה כחנוונים בחנות פרוטה פרוטה צריך לעשר קודם שימכור לפי שהלוקח ממנו  סבור שהן מפירות ארצו וכיון שהוא חבר מחזיקין אותו בחזקת שעישר ואין מפרישין:

וחכמים אומרים אחד סיטון ואחד בעל הבית - שבא למכור במדה גסה כדרך המשפיעין וכדרך הסיטונות מוכר ושולח לחבירו שחזקה כל המוכרים ונותנין במדה גסה בחזקת שלא  עישרו דמאי הם והלוקח מהם מעשר ואוכל ובמסכת דמאי (פ"ב מ"ה) מפרש איזו מדה גסה ביבש שלשה קבין בלח. שוה דינר:

מן הנחתום - עם הארץ:

מעשר דמאי מן החמה כו' - ואפילו מן דפוסין הרבה אין הככרות דומות זו לזו וי"ל שנחתום הזה לקח ככרות של דפוס זה מאיש אחד וככרות של דפוס זה מאיש אחר ועמי הארץ יש  מהם שמעשרין ויש מהן שאין מעשרין ושמא זה לא עישר וזה עישר והמפריש מזה על זה מפריש מן החיוב על הפטור ואין שם מעשר חל עליו ונתן טבל לכהן או מן הפטור על החיוב ואין שם מעשר חל עליו ונמצא שאין שכנגדו מתוקן לא חיישינן בדמאי להכי ותלינן למימר מחד גברא זבין ואי עשו חיזוק כשל תורה בשלמא מן הצוננת על החמה אע"פ שהחמה יפה מן הצוננת לא חיישינן כדרבי אילעאי: אלא מן דפוסים הרבה ניחוש דלמא מפריש מן הפטור כו': קשיא לא גרסינן דאביי תרוצי קא מתרץ:

אמר אביי ר' אלעזר דקשיא ליה - וכי עשו חיזוק כו' שפיר קשיא ליה:

ושמואל דשני - הא מני ר' מאיר היא ואייתי ראיה מן המביא גט:

לא שפיר שני ליה - כדמפרש ואזיל:

דקשיא ליה לרבי אלעזר - וכי עשו חיזוק בתרומת מעשר של דמאי שהיא קלה שאפילו תרומה ודאית אינה אלא במיתה בידי שמים זר האוכלה:

ומשני ליה שמואל - שעשו חיזוק לדבריהם באשת איש שאיסור תורה שבה מיתה בידי אדם והיא חמורה:

ורב ששת - דאותביה לשמואל מחילול שלא עשו בו חיזוק בחילול של דמאי:

לאו שפיר אותביה - דהא חילול כי לא עביד ליה שפיר. לאו בעלמא הוא דלא תוכל לאכול וגו':

ולמאי דאותיב רב ששת רב יוסף שפיר שני ליה - דאע"פ שמיקל ר"מ בפדיונו כו':

פלטר - הוא לענין ככרות כסיטון לענין תבואה לוקח ככרות הרבה ומוכר לחנוונים ולנחתומים:

מעשר מכל דפוס ודפוס - אלמא חייש דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור:

אלא מאי אית לך למימר - מאי שנא דחייש על הפלטר משום דמתרי תלתא זבין:

נחתום נמי - דלא חייש ליה ר"מ לא תקשי לך דקסבר נחתום מתוך שאינו לוקח הרבה ביחד. תלינן למימר מחד גברא זבין ויש אדם אחד עושה ככרות בדפוסין חלוקין:

מתני' אלו דברים שאין להם אונאה - בגמרא מפרש טעמא:

השטרות - המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו ויטלנו לעצמו:

וההקדשות - גזבר המוכר הקדש או המוכר עולתו שנפל בו מום:

ולא תשלומי ארבעה וחמשה - אם טבח או מכר ומשום הקדשות אצטריך למיתנייה דאילו עבדים ושטרות וקרקעות לא שייך למימר דאילו תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא  בשור ושה בלבד:

אינו נשבע - שלא פשע שלא הזקיקתו תורה לישבע עליהן:

אינו משלם - אם נגנבו ממנו: