ואין צ"ל חדשים בישנים - פסק למכור לו ישנים לא יערב בהן חדשים שהישנים יבישים ועושין קמח יותר מן החדשים:

מפני שמשביחו - קשה משביח את הרך לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה ודוקא קתני קשה ברך ולא רך בקשה פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך וכן אין צריך לומר חדשים  בישנים דוקא אבל ישנים בחדשים שפיר דמי:

אין מערבין שמרי יין ביין - בגמרא מפרש לה:

ימכרנו בחנות - פרוטה פרוטה:

אלא א"כ הודיעו - לכל אחד ואחד מהן שמים מעורבין בו:

ולא לתגר - ימכרנו ביחד ואף על פי שמודיעו:

לפי שאינו לוקחו אלא לרמות - ולמכרו בחנות:

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו - דכיון שנהגו אין כאן טעות שכל היינות בחזקת כן:

התגר נוטל מחמש גרנות וכו' - שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחין:

מגורה - אוצר שאוצרין בו תבואה גורן הוא שדשין וזורין בו את התבואה ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה שלו:

שלא יתכוין לערב - ולהוציא קול לקנות הרוב ממקום משובח לערב בו ממקום אחר ושכיניו סבורין שכל הפירות מאותו מקום:

גמ' ת"ר אין צריך לומר חדשות מארבע - סאין בסלע:

וישנות משלש - סאין בסלע:

דאין מערבין - חדשות בישנות דהואיל ובחזקת ישנות מוכרן נמצא מאנהו ומוכר לו זולות בתורת יקרות:

אלא אפי' חדשות משלש וישנות מארבע אין מערבין - ואע"פ שהחדשות יקרות מהן:

מפני שאדם רוצה לישנן - מפני שעילוי דמיהן של חדשות אינן מפני שהן טובות כישנות אלא שאדם רוצה לישנן וזה שפסק עמו על הישנות אינו רוצה לישנן לפיכך אסור לערב בהו  חדשות ואפי' מעולות בדמים:

עדא אמרה - זאת אומרת כל עדא כמו הדא:

באמת הלכ' - מדיהב טעם למילתי' מפני שמשביחו ואין לגמגם בדבר ונקט בה למתניתין באמת ש"מ כל היכא דתני באמת הלכה ואין לחסם ולגמגם בדבר:

ובין הגיתות שנו - דמשביחו שתוססין זה עם זה ונעשים טעם אחד אבל לאחר הגיתות שכבר קלט כל אחד ריחו וטעמו אין משביחו אלא פוגמו:

דידעי - הכל יודעים שהוחזקו לערב:

בדבר הנטעם - שאדם טועם קודם שלקחו ויכול להבחין שנתערב בו:

והא מדקתני סיפא - ומפליג בין הודיעו ללא הודיעו מכלל דרישא דקתני אבל נותן לו את שמריו אע"ג דלא אודעיה:

של אמש - מיין ששפה אמש ונשארו השמרים אין מערבין אותו ביין ששפה היום ששמרי יין זה מקלקלין יין אחר:

אבל נותן הוא לו את שמריו - של יין עצמו ויום ואמש לאו דוקא והוא הדין ליום ויום משתי חביות אלא אורחא דמילתא נקט דסתם יום ואמש משתי חביות:

השופה יין - כל דבר הצלול הנזרק בנחת מכלי אל כלי שלא יתערבו בו שמרים קרו לה שפייה:

מזגיה - נתן בו מים שכן דרכו:

בסים - מבוסם וטוב:

והא אנן תנן ולא לתגר שאינו אלא לרמות כו' - וחנווני היינו תגר ויחזור חנווני זה וימכרנו בחזקת יין בחנות והרי המים מעורבין בו ואתה מכרת לו ואיכא לפני עור (ויקרא יט):

מזיגא דידי מידע ידיע - שאני נותן בו מים הרבה:

וכי תימא מייתי חמרא חייא ומערב ביה - עד שלא יהא ניכר טעם המים:

א"כ - דלכולי האי חיישינן:

אין לדבר סוף - שאף המים לבדם אסור למכור לחנווני שמא יערבם ביין ולא חשו אלא בזמן שאני מוכר לו דבר העשוי לרמות בו כמות שהוא עכשיו:

למחצה לשליש ולרביע - הכל כמנהג המדינה יטיל מים אם מחצה מחצה אם שליש שליש:

מתני' ולא יפחות את השער - למכור בזול מפני שמרגיל לבא אצלו ומקפח מזונות חבירו:

זכור לטוב - שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול:

גריסין - פולין גרוסות בריחים אחת לשתים:

לא יבור את הפסולת - לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה על דמיהם הרבה מדמי הפסולת שנטל מהם:

וחכמים מתירין - טעמא מפרש בגמרא:

ומודים שלא יבור מעל פי המגורה - למעלה להראות יפות ואת הפסולת שבתוכו לא בירר:

לפי שאינו אלא כגונב את העין - בברירה זו:

ואין מפרכסין - מפ' בגמרא:

לא את האדם - עבד כנעני העומד לימכר:

גמ' שיסקי - פרונ"ש:

מאי טעמא - נקט זכור לטוב לשון ברכה: