דינא הכי?! ושתיק רב.
והלכתא כרב כהנא ורב אסי דמהדר ליה תבריה, וממליא ליה דמי מנא.
ההוא גברא דשאיל דוולא מחבריה, איתבר.
אתא לקמיה דרב פפא.
אמר ליה, אייתי סהדי דלא שנית ביה, ואיפטר.
ההוא גברא דשאיל שונרא מחבריה, חבור עליה עכברי וקטלוהו.
יתיב רב אשי וקמיבעיא ליה, כי האי גוונא מאי?
כי מתה מחמת מלאכה דמי או לא?
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא, גברא דנשי קטלוהו, לא דינא ולא דיינא.
איכא דאמרי, אכיל עכברי טובא, וחביל ומית.
יתיב רב אשי וקא מעיין בה, כהאי גוונא מאי?
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא, גברא דנשי קטלוהו, לא דינא ולא דיינא.
אמר רבא, האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר, נימא ליה: "אשקיין מיא", דהוי שאילה בבעלים.
ואי פקח הוא, נימא ליה: "שאיל ברישא והדר אשקייך".
אמר רבא, מקרי דרדקי, שתלא, טבחא, ואומנא, ספר מתא - כולהון בעידן עבידתייהו, כשאילה בבעלים דמו.
אמרו ליה רבנן לרבא, "שאיל לן מר"!
אקפיד!
אמר להו: "לאפקועי ממונאי קא בעיתו?! אדרבה, אתון שאילתון לי, דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא, אתון לא מציתו לאישתמוטי".
ולא היא.
איהו שאיל להו ביומא דכלה, אינהו שאילו ליה בשאר יומי.
מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא בי חוזאי, נפק לדלויי טעונה בהדייהו, פשעו בה, ומית.
אתו לקמיה דרבא, חייבינהו.
אמרו ליה רבנן לרבא, "פשיעה בבעלים היא?"
איכסיף.
לסוף איגלאי מילתא, דלמיסר טעונה הוא דנפק.
הניחא למאן דאמר, פשיעה בבעלים פטור, משום הכי איכסיף, אלא למאן דאמר חייב, אמאי איכסיף?
לא מיפשע פשעו בה, אלא איגנובי איגנוב, ומתה כדרכה בי גנב הוי, ואתו לקמיה דרבא וחייבינהו.
אמרו ליה רבנן לרבא, "גניבה בבעלים היא?!"
איכסיף.
לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק:
משנה
השואל את הפרה:
שאלה חצי יום ושכרה חצי יום. שאלה היום ושכרה למחר. שכר אחת ושאל אחת. ומתה.
המשאיל אומר, "שאולה מתה, ביום שהיתה שאולה מתה".
דינא הכי - שישלם לו כלי עשוי ומתוקן והתנן (ב"ק ד' י:) גבי נזיקין תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה ששמין לו הנבילה של בהמתו שמתה על ידי זה שהזיקה לו ועליה מוסיף ומשלם דמיהן ה"נ ישומו לו שברי הראשון ועליהן ישלם דמיו וזה ילך ויטרח ויקנה לו כלי אחר:
ואיפטר - דה"ל מתה מחמת מלאכה:
כה"ג מאי - מי הוי מתה מחמת מלאכה או לא:
דנשי קטלוהו - לא היה לו ליפול בידן:
וחביל - נתחמם:
דנשי קטלוהו - בעל בעילות הרבה ומת:
שתלא - נוטע כרמים למחצה:
אומנא - מקיז דם:
ספר - המספר את אנשי העיר בתספורת:
כשאלה בבעלים דמי - אם משהיה זה במלאכתו שאל הימנה בהמה באותה שעה ומתה פטור:
רבנן - בני בית מדרשו:
שאיל לן מר - רבינו נשאל לנו למלאכתנו ללמוד לנו תורה שיושב ומלמד לנו תורה כל היום ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר:
אתון שאילתון לי - למלאכתי שכשאני חפץ להתחיל במסכת אחרת שלא תשכח ממני אין אתם יכולין למחות בידי:
ביומא דכלה - כשדורשין לפני הרגל בהלכות הרגל דלא מצי לאישתמוטי למילתא אחריתי:
אינהו שאילו ליה בשאר יומי - שאילו גרסינן:
כודנייתא - פרידה:
בבעלים - שהיה מסייעו בשעת שאילה:
למיסר - לראות שלא ירבו במשאה:
ומתה כדרכה בי גנב - ואפ"ה חייבין דאי נמי שבקה מלאך המות. בי גנב הוה קיימא כדאמרינן בפרק המפקיד (לעיל לו:) הלכך משנגנבה חייב בתשלומין:
גניבה בבעלים - גניבה זו שאתה מחייבו בבעלים היא שכירותה בשעת שכירות כשנכנסה לרשותו ותניא לעיל (ד' צה:) היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה:
מתני' המשאיל אומר שאולה מתה - אשאל אחת ושכר אחת קאי:
ביום שהיתה שאולה מתה - קאי אשאלה היום ושכרה למחר: