משנה
המחליף פרה בחמור וילדה.
המחליף פרה בחמור - להכי נקט המחליף ולא אמר המוכר פרתו וילדה, דאילו מוכר במעות לא קני לוקח עד דמשיך, וכיון דמשך מידע ידיע אי ילדה כבר אי לא ילדה כבר, וליכא לספוקי בעד שלא מכרתי ומשלקחתי, אבל מחליף פרה בחמור לא היה צריך למשוך הפרה או החמור, דאחד מהן שמשך נקנין חליפין לחבירו במשיכתו של זה, בכל מקום שהן, כדאמרינן בהזהב (בבא מציעא מו, א) כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין, לפי שכשמשך זה בעל הפרה את החמור נקנית הפרה לבעל החמור, ואין ידוע אם ילדה או לא ילדה:
וכן המוכר שפחתו וילדה.
וכן המוכר שפחתו - דקיימא לן עבד נכרי נקנה בכסף, וכשנתן מעות ניקנית לו השפחה, ואפילו היא בבית בעלים ואין ידוע אם עד שלא ילדה נתן הכסף והעובר שלו, או לאחר שילדה והולד של בעלים, זה אומר כן וזה אומר כן יחלוקו:
זה אומר עד שלא מכרתי, וזה אומר משלקחתי - יחלוקו.
היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן, וכן ב' שדות אחת גדולה ואחת קטנה.
הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע - זכה בגדול.
המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע - אין לו אלא קטן.
זה אומר גדול וזה אומר קטן - ישבע המוכר שהקטן מכר.
ישבע המוכר - בגמרא פריך עלה:
זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע - יחלוקו:
גמרא
אמאי יחלוקו?
וליחזי ברשות דמאן קיימא, וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה?
א"ר חייא בר אבין אמר שמואל, בעומדת באגם.
שפחה נמי, דקיימא בסימטא.
בסימטא - קרן זוית הסמוכה לרחבה, מוכרין בה בהמות ועבדים:
ונוקמא אחזקת דמרא קמא וליהוי אידך המע"ה?
הא מני סומכוס היא, דאמר: "ממון המוטל בספק - חולקין בלא שבועה".
אימור דאמר סומכוס בשמא ושמא, בברי וברי מי אמר?
אימור דאמר סומכוס שמא ושמא - בשור שנגח את הפרה (בבא קמא מו, א):
ברי וברי - כגון מתניתין, דזה אומר כן הוא, וזה אומר כן הוא מי אמר:
אמר רבה בר רב הונא, אין, אמר סומכוס אפילו בברי וברי.
רבא אמר לעולם כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר. ותני: "זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר שמא משלקחתי".
תנן: "זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע - יחלוקו".
בשלמא לרבא, מדסיפא שמא ושמא רישא נמי שמא ושמא.
אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי, השתא ברי וברי אמר יחלוקו שמא ושמא מיבעיא?
אי משום הא לא איריא. תנא סיפא לגלויי רישא.
שלא תאמר רישא שמא ושמא אבל ברי וברי לא, תנא סיפא שמא ושמא מכלל דרישא ברי וברי ואפ"ה יחלוקו.
תנא סיפא שמא ושמא, מכלל דרישא ברי וברי: דתרי בשמא ושמא למה לי?
תנן: "זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שקטן מכר".
בשלמא לרבא דאמר כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר, מש"ה ישבע.
אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי, אמאי ישבע מוכר? יחלוקו מיבעי ליה?
מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא, כדבעינן למימר לקמן:
מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא - דלקמן מוקמינן לה בדקטעה לידה, דלאו הילך הוא האי, דקא מודי ליה בגויה.
ואית ליה נשבעין על העבדים.
ואית ליה טענו בחטים והודה לו בשעורין חייב:
היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן [וכו']: אמאי ישבע? מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו?
מה שטענו לא הודה לו - דלא דמי לטענו מאה והודה לו חמשים, דהתם מקצת טענה עצמה הודה לו, אבל זה מודה לו בעבד אחר, ועל זה שטענו אומר לו לא היו דברים מעולם:
ועוד, הילך הוא?
ועוד - אפילו אית ליה כמאן דאמר טענו חטים והודה לו בשעורים חייב:
הילך הוא - וזה שמודה עליו מוכן הוא ליטלו, ואיכא למאן דאמר דהילך פטור, בפרק קמא (ד, א):
ועוד, אין נשבעין על העבדים?
אמר רב בטוענו דמי. דמי עבד גדול דמי עבד קטן.
דמי שדה גדולה דמי שדה קטנה.
דמי עבד גדול - מסרתי לך בידך שתקנהו לי, ולא קנית, ותובעו הדמים:
וזה אומר דמי עבד קטן - יש לך בידי:
ושמואל אמר: בטוענו כסות עבד גדול, כסות עבד קטן.
עומרי שדה גדולה, עומרי שדה קטנה.
עומרי שדה גדולה - מנין עומרים של שדה גדולה, וזה אומר מנין עומרים של שדה קטנה מכרתי לך: