צורת הדף באתר היברובוקס

בזמורות, ובקנים.

בזמורות - הקצוצין מן הגפנים:

ושניהם מספקין את הקנים:

שניהם מספקין את הקנים - החדשים בכל שנה שאין על האריס אלא לעבוד ולשמור אבל שאר דברים על שניהן וסיפא דמתניתין ליתא אלא בקבלנות דאי בחכרנות לא שייכא חלוקה:

גמרא

תנא: מקום שנהגו לקצור, אינו רשאי לעקור. לעקור, אינו רשאי לקצור.

ושניהם, מעכבין זה על זה.

ושניהן מעכבין - לשנות מן המנהג:

 

"לקצור, אינו רשאי לעקור" האי אמר: "בעינא דתתבן לי ארעאי".

האי אמר - בעל הקרקע אי אפשי שתעקור דבעינא דתיתבן ארעאי שישארו בה מן הקשין ויהא לה לזבל לזריעתה לשנה הבאה:

 

והאי אמר: "לא מצינא".

והאי אמר - אם בעל הבית אמר עקור מצי האי למימר ליה לא מצינא מיטרח שהקצירה נוחה מן העקירה:

 

"לעקור, אינו רשאי לקצור", האי אמר: "בעינא דתינקר ארעאי".

דתינקר - שתהא נקיה שאינה צריכה לזבל:

 

והאי אמר: "בעינא תיבנא".

בעינא תיבנא - אני צריך תבן לבהמותי ואי אפשי שתשאר בקרקע:

 

"ושניהם מעכבין זה על זה" למה לי?

שניהן מעכבין זה - על זה למה לי. כיון דתנן בתרוייהו אינו רשאי מכלל דזימנין דניחא ליה למר בהכי ולמר בהכי וזימנין איפכא:

מה טעם קאמר: מה טעם לקצור אינו רשאי לעקור, לעקור אינו רשאי לקצור, משום דשניהם מעכבין זה על זה:

משום דשניהם מעכבין - כלומר מפני ששניהן יש להם טענה לכאן ולכאן:

 

לחרוש אחריו יחרוש:

פשיטא?

לא צריכא, באתרא דלא מנכשי, ואזל איהו ונכיש.

ואזיל איהו ונכיש - בעוד שהתבואה מחוברת ותלש ממנה עשבים רעים אלא שלאחר מכאן חזרו וגדלו בהן קצת מהן:

מהו דתימא אמר ליה האי דנכישנא אדעתא דלא כריבנא לה.

דלא כריבנא ליה - שלא אחרוש עוד אחריה שהניכוש במקום חרישה שלאחר הקצירה היא למנוע עשבים הרעים:

קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:

 

הכל כמנהג המדינה:

"הכל" לאתויי מאי?

לאתויי הא דת"ר: מקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע, משכירין.

שנהגו להשכיר אילנות - עם שדה לבן שיטול האריס חלקו בפירות האילן אע"פ שאינו טורח בהן שאינן צריכין לעבודה:

משכירין - כלומר מסתמא הן מושכרין:

מקום שאין נהגו להשכיר, אין משכירין.

"מקום שנהגו להשכיר, משכירין", פשיטא?

לא צריכא, דכ"ע יהבי בתילתא

יהבי בתילתא - נותנין קרקעות לאריסין ע"מ שיטלו הן חלק שלישי ואריס שני חלקים:

ואזל איהו ויהביה בריבעא

ואזל איהו ויהיב בריבעא - שלא יטול הוא אלא רביע והאריס שלשה חלקים:

מהו דתימא, דאמר ליה: :האי דבצרי לך, אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות.

דבצרי לך - שאני נוטל פחות משאר בעלי בתים:

קמ"ל, דאיבעי ליה לפרושי ליה:

מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין:

פשיטא?

לא צריכא, דכ"ע מקבלי בריבעא

מקבלי בריבעתא - ע"מ ליתן לבעל הקרקע רביע בתבואה:

ואזל איהו וקיבלה בתילתא.

מהו דתימא, א"ל: "האי דטפאי לך, אדעתא דיהבת לי באילנות".

קמ"ל, דאיבעי ליה לפרושי ליה:

 

כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש:

אמר רב יוסף: בבבל נהיגו, דלא יהיבי תיבנא לאריסא.

למאי נפקא מינה?

דאי איכא איניש דיהיב, עין יפה הוא, ולא גמרינן מיניה.

אמר רב יוסף: בוכרא, וטפתא, וארכבתא, וקני דחיזרא, דבעל הבית.

בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא - דבעל הבית. סביבות השדה עושין חריץ ונותנין העפר על המיצר להגביה סביבותיו ולאחר זמן כשנידש חוזר הוא ומוסיף עליו עפר שנית וכן שלישית ראשון קרי בוכרא והשני טפתא לשון ריבוי דמטפי לה והשלישי קרי ארכבתא:

קני דחיזרא - קנים שנועצים בארץ לארוג בו קוצים או נסרים סביבות השדה:

דבעל הבית - עליו יציאה זאת לעשות:

וחיזרא גופיה דאריסא.

חיזרא גופיה - הקוצים שאורגין בו סביב הקנים דאריסא:

כללא דמילתא: כל עיקר בלמא,

עיקר בלמא - עיקר שמירה שאי אפשר בלא היא:

 

דבעל הבית.

נטירותא יתירתא, דאריסא.

נטירותא יתירתא דאריסא - עליו להוציא שאינו עושה אלא להקל מעליו שלא יצטרך לטרוח כלל בשמירתה:

 

ואמר רב יוסף: מרא, וזבילא, ודוולא, וזרנוקא - דבעל הבית.

מרא - פושיי"ר בלע"ז:

וזבילא - פאל"א:

ודוולא - דלי להשקות שדה:

וזרנוקא - נוד למלאות במקום שנוהגין לדלות בנודות: אריסא עביד בי יאורי: עליו לעשות חריצין משפת הנהר עד סוף השדה חריצין הרבה שכשדולין המים מן הנהר שופכין בחריצין והחריצין מוליכין עד סוף השדה והיא שותה מאיליה:

 

אריסא, עביד בי יאורי:

 

כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים:

קנים מאי עבידתייהו?

אמרי דבי רבי ינאי: קנים המוחלקין, שבהן מעמידין את הגפנים:

מוחלקין - שניטלה קליפתן מחשוף הלבן שעליהן:

ושניהם מספקין את הקנים:

למה לי?

שניהם מספקין למה לי - פשיטא כיון דתנא דלשניהן הן וחולקין בהן ממילא שמעינן דשניהן מספקין את החדשים דאי לא יהיב מעיקרא אמאי פליג בישנים:

 

מה טעם קאמר: מה טעם? "שניהם חולקין בקנים" משום ד"שניהם מספקין את הקנים":

 

משנה

המקבל שדה מחבירו, והיא בית השלחין.

בית השלחין - קרקע יבישה דלא דייה במי הגשמים, וממעיין שבה משקה אותה:

 

או בית האילן.

או בית האילן - ובשביל האילן ההוא חביבה על האריס שנוטל חלק בפירות בלא טורח:

יבש המעין, ונקצץ האילן - אינו מנכה לו מן חכורו.

מן חכורו - אם קיבלה ממנו בחכירות בכך וכך כורין לשנה, דמעיקרא לא גלי דעתיה דמשום מעיין או אילן טפי לה בחכירותה:

אם אמר לו: "חכור לי שדה בית השלחין זו" או "שדה בית האילן זה".

חכור לי בית השלחין זו - גלי דעתיה דבשביל שהוא בית השלחין טפי לה וחכרה ממנו:

יבש המעין ונקצץ האילן, מנכה לו מן חכורו:

 

גמרא

היכי דמי?

אילימא דיבש נהרא רבה,

גמ' נהרא רבה - שהכל משקין ממנו:

אמאי אינו מנכה לו מן חכורו?

נימא ליה: "מכת מדינה היא"?

נימא ליה מכת מדינה היא - ותנן לקמן בפירקין (דף קה:) המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או שנשדפה אם מכת מדינה היא מנכה מן החכירות:

 

אמר רב פפא: דיבש נהרא זוטא.

 

נהרא זוטא - אמת המים שהמשיכו מן הנהר הגדול אצל הבקעה להשקות ממנה:

דאמר ליה: