ואתני עלה
ואתני - מתנה עם הצבור לחלקם לכל הבא:
איהו נמי עבד חד כיסא, ואתני עלה.
רב אשי אמר: "אנא אתנויי נמי לא צריכנא, דכל דקא אתי
דכל דאתי - לתת מעות לקופה:
אדעתא דידי אתי, ולמאן דבעינא יהיבנא ליה.
הנהו בי תרי טבחי דעבדי עניינא
עניינא - תנאי:
בהדי הדדי, דכל מאן דעביד ביומא דחבריה, נקרעוה למשכיה.
למשכיה - עור הבהמה:
אזל חד מנייהו עבד ביומא דחבריה.
קרעו למשכיה.
אתו לקמיה דרבא, חייבינהו רבא לשלומי.
איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא: "ולהסיע על קיצתם"?
לא אהדר ליה רבא.
אמר רב פפא: שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי.
ה"מ היכא דליכא אדם חשוב, אבל היכא דאיכא אדם חשוב, לאו כל כמינייהו דמתנו.
לאו כל כמינייהו דמתנו - אלא בפניו:
ת"ר: אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה.
אין מחשבין - לומר היכן נתתם מעות שגביתם:
ולא בהקדש עם הגזברין.
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר.
שאין ראיה לדבר - דלא בגבאי צדקה כתיב, אלא בגיזברי הקדש הנותנים לבם לעושי המלאכה, שהפועלים מרובין למלאכות הרבה, לגודרין ולחוצבי האבן לכתפים ולחמרים ולקנות עצים ואבני מחצב וא"א לעמוד על החשבון, כדאמרינן בעלמא (שבועות דף מה.) בעל הבית טרוד בפועליו הוא, ואינשי:
שנאמר: (מלכים ב יב, טז) "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים".
א"ר אלעזר: אע"פ שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו, יצור וימנה.
שנאמר: (מלכים ב יב, יא) "ויצורו וימנו".
יצור וימנה - הכסף שהוא מוסר בידו. ואע"פ שאינו בא עמו לחשבון לאחר מכאן, יצור וימנה. שנאמר: "ויצורו וימנו וגו'" והדר "ונתנו את הכסף המתוכן המנוי על ידי עושי המלאכה וגו'":
אמר רב הונא בודקין למזונות.
בודקין למזונות - אם בא עני ואמר פרנסוני בודקין שלא יהיה רמאי:
ואין בודקין לכסות.
ואין בודקין לכסות - בא ערום ואמר כסוני לוקחין כסות מיד:
אי בעית אימא קרא, ואי בעית אימא סברא.
אב"א סברא: האי קא מבזי, והאי לא קא מבזי.
אי בעית אימא קרא: (ישעיהו נח, ז)"הלא פרוש לרעב לחמך", בשי"ן כתיב. פרוש והדר הב ליה.
והתם כתיב: (ישעיהו נח, ז) "כי תראה ערום וכסיתו", כי תראה לאלתר.
ורב יהודה אמר: בודקין לכסות, ואין בודקין למזונות.
אי בעית אימא סברא, ואי בעית אימא קרא.
אי בעית אימא סברא: האי קמצערא ליה והאי לא קמצערא ליה.
אי בעית אימא קרא: הכא כתיב: "הלא פרוס לרעב לחמך", פרוס לאלתר, וכדקרינן.
והתם כתיב: "כי תראה ערום וכסיתו", כשיראה לך.
תניא כוותיה דרב יהודה: אמר "כסוני", בודקין אחריו. "פרנסוני", אין בודקין.
תנן התם: "אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום, מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע.
לן, נותנין לו פרנסת לינה".
מאי פרנסת לינה?
אמר רב פפא: פוריא, ובי סדיא.
שבת, נותנין לו מזון שלש סעודות.
תנא: אם היה מחזיר על הפתחים, אין נזקקין לו.
ההוא עניא דהוה מחזיר על הפתחים דאתא לקמיה דרב פפא, לא מזדקיק ליה.
א"ל רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא: אי מר לא מזדקיק ליה, אינש אחרינא לא מזדקיק ליה. לימות ליה?
והא תניא: "אם היה עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו"?
א"ל אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת אמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם עצמו [מלתת] שלישית השקל בשנה שנא' (נחמיה י, לג) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו' מצוה אין כתיב כאן אלא מצות (סימן גדול מקדש משה) א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר(ישעיהו לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם זכה הלא פרוש לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מנייכו עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא וא"ר אלעזר בזמן שבהמ"ק קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו עכשיו שאין בהמ"ק קיים אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע ואעפ"כ נחשב להן לצדקה שנא' (ישעיהו ס, יז) ונוגשיך צדקה אמר רבא האי מילתא אישתעי לי עולא
פרוש - דרוש וחקור תחלה:
לכשיראה לך - שאינו רמאי:
מככר בפונדיון - ככר הלקוח בפונדיון כשלוקחין ארבע סאין חטין בסלע ומגיע לפונדיון חצי קב שהסלע מ"ח פונדיונין וארבע סאין מ"ח חצאי קבין והחנוני שהוא טוחן ואופה ומוכר בשוק משתכר מחצה הרי שנותן ככר של רובע הקב בפונדיון:
לן - בלילה:
פרנסת לינה - צרכי לינה:
בי סדיא - כר לתת מראשותיו:
אין נזקקין לו - לתת מעות מן הקופה אחרי שלמד לחזר על הפתחים דיו בכך:
ולא אזדקיק ליה - אפי' לפרנסה:
מעשה הצדקה - טורח המעשים את חבריהם מדלא כתיב והיתה הצדקה שלום:
זכה - למזל טוב:
עניים מרודים - זו ממשלת רומי שצועקת תמיד הבו הבו שאנו צריכין:
מרודים - קונפליינ"ט בלע"ז כמו אריד בשיחי (תהלים נה):
עולא משגש ארחתיה דאימיה - לרב ששת קרו ליה הכי עולל המשגש דרכי אמו שגרם להטותה מדרך שאר נשים כדלקמן: