בית סתום - יש לו ד' אמות.
בית סתום - שהיה לו פתח לחצר וסתמו:
יש לו ד' אמות - בחלוקת החצר אם באו לחלוק כאילו הוא פתוח:
פרץ את פצימיו - אין לו ד' אמות.
(קבר שפתחו סתום - אינו מטמא כל סביביו.
אינו מטמא סביביו - אלא כנגד הפתח אם מת בתוכו:
פרץ את פצימיו וסתמו מטמא כל סביביו)
בית סתום - אינו מטמא כל סביביו.
פרץ את פצימיו - מטמא כל סביביו.
פרץ את פצימיו - הרי הוא כקבר וחכמים טימאו את סביבות הקבר ד' אמות כדי שלא יקרבו עושי טהרות עד הקבר ויאהילו ולאו אדעתייהו: לעיר אחרת: לדרך עיר אחרת:
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: מבואות המפולשות לעיר אחרת, ובקשו בני העיר לסותמן - בני אותה העיר מעכבין עליהן.
ובקשו בני העיר - שהמבואות בה לסותמן מאחריהם:
בני אותה העיר - האחרת מעכבין עליהן שכבר הוחזקו לקצר דרכן דרך אותן המבואות:
לא מיבעי כי ליכא דרכא אחרינא דמעכבי, אלא אפילו כי איכא דרכא אחרינא נמי מעכבי.
משום דרב יהודה אמר רב דאמר: "מצר שהחזיקו בו רבים, אסור לקלקלו".
(כדרב גידל. דא"ר גידל: "רבים שבררו דרך לעצמן, מה שבררו בררו")
אמר רב ענן אמר שמואל: מבואות המפולשין לרה"ר, ובקשו בני מבואות להעמיד להן דלתות - בני רה"ר מעכבין עליהן.
בני רה"ר מעכבין עליהן - משום דכי דחקו בני רה"ר מסתלקי לתוך המבואות:
סבור מינה, הני מילי בד אמות כדר' זירא אמר רב נחמן.
הני מילי - תוך ד' אמות של ראש המבוי הסמוכות לרה"ר מעכבין מלהעמיד דלתות לשם:
דאמר רבי זירא אמר רב נחמן: "ד' אמות הסמוכות לרה"ר כרה"ר דמיין".
כרה"ר דמו - לענין ספק טומאה ברה"ר:
ולא היא. התם לענין טומאה, אבל הכא זימנין דדחקי בני רה"ר ועיילי טובא:
ולא היא - שאפי' רצו להעמידם לפנים מד' אמות מעכבין עליהן:
ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה כו':
ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה.
בבבל מאי?
אמר רב יוסף: בי רדו יומא.
בי רדו יומא - בית חרישת יום אחד לזה וכן לזה לא תחרוש מתרגמינן לא תרדי (דברים כב):
ה"ג - בי רדו יומא מאי אי יומא זרעא תרי יומא כרבא לא הוי ואי יומא כרבא יומא דזרעא לא הוי אי בעית אימא יומא דזרעא באתרא דכריב ותני ואי בעית אימא ביומא דכרבא ובאהדורי:
מאי בי רדו יומא?
אי יומא זרעא, תרי יומא כרבא לא הוי?
אי יומא דזרעא - בשעת הזרע הוא נוח לחרוש שכבר נחרשת בשעת הניר:
תרי יומי כרבא לא הוי - כלומר בשעת הניר היאך ישכור שוורים אין בו כדי מלאכת ב' ימים ויש בו יותר מכדי מלאכת יום אחד:
אי יומא כרבא, יומא דזרעא לא הוי?
ואי ביומא כרבא - של שעת הניר קאמרת לא הוי יומא דזרעא והיאך ישכור שוורים בשעת הזרע:
אי בעית אימא, יומא דכרבא, דכריב ותני.
ואי בעית אימא. יומא דזרעא, בהדורי.
אי בעית אימא יומא דזרעא - ודקא קשיא לך תרי יומי כרבא לא הוי באתרא דכרבי ותנו בשעת הניר איכא ביומא דזרעא תרי יומי כרבא: ואי בעית אימא יומא כרבא ודקאמרת לא הוי יומא דזרעא בהדורי עסקינן שארץ קשה ויש בה מעלות ומורדות ויש טורח בשעת הזרע כשעת הניר:
לישנא אחרינא איפכא גרסינן ואי בעית אימא יומא דכרבא - ודקשי' לך יומא דזרעא לא הוי באתרא דכריב ותני בשעת הזרע אחת קודם לזריעה ואחת לאחר הזריעה לכסות הזרעי' ואי בעית אימא יומא זרעא ודקאמר' תרי יומי כרבא לא הוי בהדורי עסקינן שיש טורח גדול בשעת הניר ויומא זרעא הוי תרי יומי כרבא ולשון זה הגון:
דוולא - אמר רב נחמן: בי דאלו יומא.
דוולא - אם יש להן בור שממנו משקין שדה:
בי דלו יומא - עד שיהא בו כדי להשקות שדה כדי פעולת יום לזה וכדי פעולת יום לזה משום שכר פועל:
פרדסא - אמר אבוה דשמואל: בת שלשת קבין.
פרדיסא - כרם:
ג' קבין - לכל אחד לפי חשבון סאתים כחצר המשכן:
תניא נמי הכי: האומר לחבירו מנת בכרם אני מוכר לך. סומכוס אומר: לא יפחות מג' קבין. א"ר יוסי: אין אלו אלא דברי נביאות.
אין אלו אלא דברי נביאות - בלא טעם:
בבבל מאי?
אמר רבא בר קסנא: תלת אציאתה בני תריסר גופני, כי היכי דרפיק גברא ביומא.
אוציתא - כל י"ב גפנים קרי אוציא:
דרפיק - עודר:
אמר רבי אבדימי דמן חיפה?: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים.
ניטלה נבואה כו' - משום דאמר ליה לעיל אין אלו אלא דברי נביאות שקרא דברי חכמים נבואה נקט לה להא מילתא:
אטו חכם לאו נביא הוא?
אטו חכם לאו נביא הוא - וכי אין חכם ראוי להיות נביא דקאמר מר ניטלה מן הנביאים וניתנה לחכמים מכלל דמעיקרא לא היתה נבואה לחכמים:
הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה.
הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים - שאינם חכמים מן חכמים לא ניטלה ונביאים יש להן לבב חכמה:
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא. שנאמר: (תהלים צ, יב) "ונביא לבב חכמה". מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול.
אמר אביי: תדע, דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא משמיה דגברא רבה אחרינא כוותיה. אמר רבא: ומאי קושיא? ודילמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו.
אלא אמר רבא: תדע, דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא
תדע - שלא ניטלה מן חכמים: