ונקנין עמה, נכסים שאין להם אחריות"?

ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות - דתנן בקדושין (דף כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף  בשטר ובחזקה שהמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה וקרקע נקנה בכסף ואם מכר לו קרקע ומטלטלין יחד כיון שנתן דמי הקרקע או מסר לו שטר מכירת קרקע או החזיק בקרקע מדעת מוכר נקנו המטלטלין בלא משיכה קתני מיהא קרקע כל שהוא חייב בביכורים וקס"ד ביכורי אילן קאמר:

הכא במאי עסקינן בחיטי.

הכא במאי עסקינן בחטין - שכל ז' המינים חייבים בביכורים:

דיקא נמי. דקתני "כל שהוא".

ש"מ.

ת"ש: "אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל - טבל וחולין מעורבין זה בזה. דברי רבי.

מעורבין זה בזה - שאין סומכין על הברירה לחלקו לחצאים ולומר שלצד הארץ חייבין ושלצד החוץ פטורין:

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הגדל בחיוב חייב, הגדל בפטור פטור".

ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה, ומר סבר אין ברירה.

אבל גדל בפטור, דברי הכל פטור?

אבל דכ"ע הגדל בפטור פטור - שאם היו כל שרשיו בחו"ל פטור ואפילו עומד האילן בתוך שש עשרה אמה לארץ ולא אמרינן מן  הארץ ינק:

הכא במאי עסקינן, דמפסיק צונמא.

דמפסיק צונמא - באמצע שרשים שאין שני צדדין יכולין לינק זה מזה:

אי הכי מאי טעמיה דרבי?

דהדרי ערבי.

דהדרי וערבי - האילן נעשה אחד למעלה בעביו:

ובמאי קא מיפלגי?

מר סבר, אוירא מבלבל.

אוירא מבלבל - אע"פ שבתוך הקרקע כשני אילנות הואיל ולמעלה באויר העולם נעשה אחד מתערבין יונקותיו:

ומר סבר, האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.

ושש עשרה אמה ותו לא?

והא תנן: "מרחיקין את האילן מן הבור כ"ה אמה"?

כ"ה אמה - קשה לעולא דאמר י"ו אמה ותו לא:

אמר אביי: מיזל טובא אזלי, אכחושי לא מכחשי אלא עד שש עשרה אמה, טפי לא מכחשי.

אכחושי לא מכחשי - בשדה חבירו אלא עד שיתסרי הלכך טפי מהכי לאו גזלן הוא:

כי אתא רב דימי אמר: בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן, "אילן הסמוך למיצר בתוך י"ו אמה מהו?"

אמר ליה: "גזלן הוא, ואין מביאין ממנו בכורים".

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה, מביא וקורא.

הנוטה - נופו לתוך שדה של חבירו:

שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ:

שעל מנת כן הנחיל יהושע - התנה עמהם שלא יקפידו על כך:

 

מתני'

אילן שהוא נוטה לשדה חבירו - קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה.

מרדע - מלמד בקר:

קוצץ - הענפים עד גובה מלא מרדע שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם:

ובחרוב ובשקמה - כנגד המשקולת.

החרוב והשקמה - שצילם מרובה וקשה לשדה:

כנגד המשקולת - כל מה שנוטה לתוך שדהו:

משקולת - חוט האמרכולין שבונין חומה ותולין בה משקולת של אבר:

בית השלחין - כל האילן כנגד המשקולת.

ואם בית השלחין היא כל האילן - אפי' אינו חרוב ושקמה קוצץ כנגד המשקולת שהצל רע לבית השלחין:

אבא שאול אומר: כל אילן סרק כנגד המשקולת:

אבא שאול אומר כו' - בגמ' מפרש אהייא קאי:

 

גמ' 

איבעיא להו: אבא שאול ארישא קאי, או אסיפא קאי?

ארישא קאי - דקאמר ת"ק קוצץ מלא מרדע ואפי' אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק נמי כנגד  המשקולת:

או אסיפא קאי - דקאמר ת"ק כל האילן כנגד המשקולת ואפילו אילן העושה פירות ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק הוא דכנגד  המשקולת אבל אילן העושה פירות נמי מלא מרדע ותו לא:

תא שמע. דתניא: "בית השלחין אבא שאול  אומר כל האילן כנגד המשקולת, מפני שהצל רע לבית השלחין".

כל האילן - כל האילנות:

שמע מינה ארישא קאי. 

שמע מינה.

אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא. דקתני: "כל אילן סרק".

אי אמרת בשלמא ארישא קאי, היינו דקתני "כל אילן".

אי אמרת בשלמא ארישא קאי - ולטפויי אתא [מחרוב ושקמה דקאמר ת"ק] היינו דקאמר כל:

אלא אי אמרת אסיפא קאי, אילן סרק מיבעי ליה?

אלא אי אמרת אסיפא קאי - מאי כל הא לגרועי אתא:

אלא לאו שמע מינה ארישא קאי.

שמע מינה:

 

מתני'

אילן שהוא נוטה לרה"ר - קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו.

אילן הנוטה לרשות הרבים קוצץ - מן הענפים התחתונות כדי שיהא גמל עובר תחת העליונות:

רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות.

רבי שמעון אומר: כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה:

מפני הטומאה - מפרש בגמ':

 

גמ' 

מאן תנא דבנזקין בתר אומדנא דהשתא אזלינן?

בתר [אומדנא] דהשתא אזלינן - דקתני קוצץ מן הענפים כדי שיהא גמל עובר ורוכבו והרי חוזרין וגדלים לאחר זמן:

אמר ר"ל: במחלוקת שנויה, ורבי אליעזר היא.

דתנן: "אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות, שיחין, ומערות.

רבי אליעזר מתיר, בכדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים".

כדי שתהא עגלה מהלכת - אם תקרתה חזקה כל כך מותר ואע"ג שסופה שתתליע ותפחת:

רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן, התם זימנין דמפחית ולאו אדעתיה.

אבל הכא, קמא קמא קא קייץ ליה:

קמא קמא קייץ ליה - כל ענף וענף שיקדים ויצמיח יקצצנו:

ר' יהודה אומר גמל טעון פשתן או חבילי זמורות:

איבעיא להו: שיעורא דרבי יהודה נפיש או דלמא שיעורא דרבנן נפיש?

פשיטא דשיעורא דרבנן נפיש.

דאי ס"ד שיעורא דרבי יהודה נפיש, רבנן בשיעורא דרבי יהודה היכי עבדי?

בשיעורא דרבי יהודה מאי עבדי ליה - כשיבא גמל טעון פשתן היאך יעבור:

ואלא מאי שיעורא דרבנן נפיש, רבי יהודה בשיעורא דרבנן מאי עביד?

אפשר דגחין וחליף תותיה:

 

רבי שמעון אומר כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה:

תנא: "מפני אהל הטומאה".

מפני אהל הטומאה - שמא יפול כזית מת אצל האילן והרי הענפים ארוכים מאהילין עליו ועל עוברי הדרכים ומביאים עליהם את  הטומאה:

פשיטא? "מפני הטומאה" תנן?

אי ממתניתין הוה אמינא דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם, וסגיא בדחלולי בעלמא.

ושדי התם - על האילן ומתוך שענפיו רבים הטומאה עומדת שם ואינה נופלת לארץ ובני אדם עוברים תחתיה ואי לא חיישינן אלא  להכי בדחלולי בעלמא סגי ליה לקוץ אחד אחד מבינתים כדי להרחיק אויר ביניהם ולא תעמוד שם טומאה:

קא משמע לן:

קמ"ל - מתניתא דאפילו לא נותר בו אלא ענף אחד מזיק הוא את הרבים: