ואידך כי לא נגח, מאי לשלם?
ואידך - כלומר ונגיחה רביעית דבעינן, היינו משום דאי לא נגח לאחר שהוחזק מה ישלם:
הכא, כיון דאכלה תלת שני קיימא לה ברשותיה.
אלא מעתה, חזקה שאין עמה טענה, תיהוי חזקה?
שאין עמה טענה - מפרש במתני' לקמן (דף מא.) אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי? אמר לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם. ולא אמר לו אתה מכרת לי:
תיהוי חזקה - דהא אמרת שלש שנים מפקי ליה מרשות מוכר:
אלמה תנן: "כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה"?
טעמא מאי, דאמרינן דלמא כדקאמר. השתא איהו לא טעין, אנן ליטעון ליה?!
ומשני טעמא מאי - אמרינן שלש שנים מפקי לה מחזקת מרה קמא, דאמרינן דלמא כדאמר איהו. זה אומר לקחתיה ממך וזה אומר גזלתיה ממני ואין אנו יודעין האמת עם מי, אתיא חזקת שלש שנים ומוקי לה ברשותיה, ואמרינן דלמא קושטא הוא דקאמר. אבל בלא טענה מהיכן קנאה בשביל אכילת שלש שנים:
מתקיף לה רב עוירא: אלא מעתה, מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה?
מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה - אם מיחה המערער בתוך שלש שנים לפני עדים שלא בפני המחזיק, ואמר דעו שפלוני מחזיק בקרקע שלי בגזילה לא תיהוי מחאה:
דומיא דשור מועד. מה שור המועד בפניו בעינן, אף הכא נמי בפניו בעינן?
דומיא דשור המועד - שמעידין ששורו נגחן, ובשלש פעמים שהעידו שלא בפניו אינו נעשה מועד. אף התראת עדות של מחאה לא תיהוי עדות שלא בפניו. דמחאה דומיא דהעדאה היא, שהיא התראה לשמור שורו. ואף המחאה התראה היא להזהר בראיית זכותו ושטר מכירתו:
התם, (שמות כא, כט) "והועד בבעליו" כתיב.
התם והועד בבעליו אמר רחמנא כו' - כלומר לא דמי. נהי דגמרינן שלש שנים משלש נגיחות, כי היכי דמפקי הני מחזקה הני נמי מפקי מחזקה. אבל מחאה מהעדאה לית לן למיגמר. דהתם כיון דהעדאה לחייבו ממון על נגיחותיו היא באה ולהעמיד שורו בחזקת מועד, בעינן בפני בעלים, שידעו לטעון ולהכחיש העדים, ולהביא אחרים להזימן. אבל טעמא דמחאה להתרות בו להיות זהיר בזכיותיו היא באה, שזה טוען שבגזילה היא בידו, הכא אפילו שלא בפניו נמי איתה:
הכא, חברך חברא אית ליה. וחברא דחברך, חברא אית ליה.
דחברך חברא אית ליה כו' - ויאמרו זה לזה, והדבר בא לאזניו. ואינו יכול לומר אילו שמעתי הייתי זהיר בראיית זכותי:
ולר"מ דאמר: "ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כ"ש?"
ולר' מאיר דאמר כו' - כלומר לר"י דאמר בב"ק, איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים. איכא למימר הכא ג' שנים דומיא דג' ימים. אלא לר"מ דאמר התם דאפי' נגח ג' פעמים ביום אחד הוי מועד מק"ו, הכא נמי אכלה תלת פרי בחד יומא, כגון תאנה שאינה מתבשלת יחד ויש שאינה מתבשלת שחרית ולערב היא ראויה, הכי נמי דהויא חזקה. ומשני דומיא דשור המועד כו':
אכלה תלתא פירי בחד יומא, כגון תאנה, ליהוי חזקה?
דומיא דשור המועד.
מה שור המועד בעידנא דאית ליה הא נגיחה ליתא להא נגיחה.
הכא נמי, בעידנא דאיתא להאי פירא ליתא להאי פירא.
אכלה תלתא פרי (בתלתא יומי), כגון צלף, ליהוי חזקה?
צלף - פרי שלא ניכר בו היום ונגמר לסוף ג' ימים:
התם פירא מיהא איתיה, ומגמר הוא דקא גמר ואזיל.
אכלה תלתא פירי בתלתין יומי, כגון אספסתא ליהוי חזקה?
אספסתא - מין זרע הוא לעשב בהמות. ולסוף ל' יום הוא נגמר ועוקרין אותו. וזורעין אחר במקומו. ובתוך שלשים יום גוזזין אותו שלש פעמים:
היכי דמי?
דקדיח ואכלה דקדיח ואכלה.
דקדיח - גדל קצת:
התם משמט הוא דקא שמיט ואכיל.
משמט הוא דקא שמיט ואכיל - ואין זו אכילת כל הפרי:
אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי, כגון אספסתא ליהוי חזקה?
בתלתא ירחי - שעקרה בסוף כל חדש וזרע אחרת:
מאן הולכי אושא?
מאן הולכי אושא - דאמר רבי יוחנן לעיל להא מילתא משמייהו:
ר' ישמעאל.
רבי ישמעאל - לא פירש לי מהיכן. אלא הכי גמירי שהוא היה באותו הזמן:
לר' ישמעאל הכי נמי.
דתנן: "רבי ישמעאל אומר: בד"א בשדה הלבן, אבל בשדה אילן, כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו - הרי אלו ג' שנים".
לרבנן מאי?
לרבנן מאי - רבנן דלית להו הא דרבי ישמעאל, מנא להו חזקה דשלש שנים:
אמר רב יוסף קרא כתיב: (ירמיהו לב, מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום".
שהרי נביא עומד בעשר ומזהיר על אחת עשרה.
ה"ג שהרי נביא עומד בעשר ומזהיר על אחת עשרה - ירמיה בשנה העשירית לצדקיהו. והיה כלוא בחצר המטרה. כדכתי' בס' ירמיה. ושם נאמר לו: "הנה חנמאל בן שלום וגו'". וכתיב בההיא עניינא "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וגו'" היה מזהיר לוקחי שדות לכתוב שטרות ולהעמיד עדים בחתימתם. כי יגלו מן העיר בשנת אחת עשרה, כשנלכדה העיר. ולא יחזיקו במקח שלש שנים. אלא עשירית ואחת עשרה. אלמא בהני תרתי שנין לא הוי חזקה. מכאן לחזקה שאינה פחותה משלש שנים:
א"ל אביי: דלמא התם עצה טובה קמ"ל?
עצה טובה קמ"ל - כלומר לעולם חזקה הויא בשנה אחת. ועצה טובה קא משמע לן שיהא שטרו בידו מוכן לראיה, ולא יזקק לעדים כשיעוררו עליו: