ברשות אחת – חייב.

ברשות אחת - ברה"ר עצמה שהוציא בה חצי גרוגרת ראשון באותה עצמו הוציא האחרון:

בשתי רשויות – פטור.

בשתי רשויות - הרבים המופלגים זה מזה פטור דרשויות מחלקות ס"ל:

ואמר רבה: והוא שיש חיוב חטאת ביניהם, אבל כרמלית לא.

ואמר רבה - אימתי חשיבי שתי רשויות:

והוא שיש חיוב חטאת ביניהן - שיש רה"י בין שתי רה"ר שאם הוציא ממנו להן או מהן הכניס לו חייב חטאת הלכך חשיב הפסק  לעשותן שתים:

אביי אמר: אפילו כרמלית, אבל פיסלא לא.

אבל כרמלית - כגון בקעה שבינתים לא מחלקא להו דבטל מן התורה להכא ולהכא:

אבל פיסלא לא - כגון חתיכת עץ או עמוד שאין גבוה י' אמות ואין רוחב ד' א"נ גבוה י' אלא שאין רוחב ד' דהוי מקום פטור דאפילו  מדרבנן מותר לטלטל מתוכו לרה"ר ומרה"ר לתוכו וכן מתוכו לרה"י ומרה"י לתוכו וכיון דבטל לגמרי להכא ולהכא אפילו מדרבנן דליכא מקום חשוב של ד' טפחים הלכך לא הוי הפסק:

רבא אמר: אפי' פיסלא.

רבא אמר אפילו פיסלא - מחלקת הרשויות לפטרו מחיוב שבת דלא גרע ממצר וחצבא:

ואזדא רבא לטעמיה.

ואזדא רבא לטעמיה - דאמר לעיל אפי' לענין שבת:

דאמר רבא: רשות שבת כרשות גיטין דמי.

כרשות גיטין דמי - דאמרי' במס' גיטין בהזורק (דף עז.) דאם הקנה לה חצרו להתגרש וזרק לה גט ונפל על הפיסלא שבחצר אינה  מגורשת דהא פיסלא מקום אחר הוא בפני עצמו ואינו בכלל חצר וחצר הקנה לה ולא פיסלא דחד מקום מושיל איניש תרי מקומות לא מושיל איניש הכי מפרשינן לה התם וקאמר רבא רשות שבת דומה לרשות גיטין דה"נ לענין שבת הויא הך פיסלא מקום חשוב בפני עצמו ומחלק רשויות אם הוא ממוצע בינתים דכי היכי דלא בטיל פיסלא לגבי חצר ה"נ לא בטיל הכא לענין שבת לגבי רה"ר: וקבעי גמרא לר' יוחנן דאמר המיצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר שלא יקנה בחזקת חבירו עד שיחזיק בשתיהן ואם אין שם לא מצר ולא חצב דאינה מסויימת במצריה מה לי אמר רבי יוחנן כמה צריך להחזיק שיקנה הכל דאילו רב ושמואל אמרו לעיל כדאזיל תיירא דתורי והדר אלא משום דשמעינן ליה לרבי יוחנן שיעור אחר קבעי ליה:

אין שם לא מצר ולא חצב, מאי?

פירש רבי מרינוס משמו: כל שנקראת על שמו.

פירש רבי מרינוס משמו - של רבי יוחנן:

כל שנקראת על שמו - כל שנקראת על שדה אחד בלשון יחיד על שמו שקורין לה שדה פלוני שאין אומר שדות פלוני קנה הכל במכוש  אחד:

היכי דמי?

אמר רב פפא: דקרו ליה: "בי גרגותא דפלניא".

בי גרגותא דפלניא - כל השדה שהיה הגר משקה מבורו קנה הכל במכוש אחד:

יתיב רב אחא בר עויא קמיה דר' אסי, ויתיב וקאמר משמיה דר' אסי בר חנינא: חצובא מפסיק בנכסי הגר.

מאי חצובא?

מאי חצובא - איזה דבר הוא ומאי חשיבותו להחשב כמצר:

אמר רב יהודה אמר רב: שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ.

שבו תיחם - בין שבט לשבט בין איש לאיש לפי שאינו יונק לא מכאן ולא מכאן:

ואמר רב יהודה אמר רב: לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולין.

לא מנה יהושע כו' - כדאמר בפ"ק (לעיל דף יד:) יהושע כתב ספרו:

על הגבולין - כדי להראות התחומין ופשטיה דקרא אתא לאשמועינן מה טעם חשב אותן עיירות:

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שהראהו הקב"ה למשה, חייב במעשר.

כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה - בשעת מיתתו כדכתיב ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן (דברים לד):

חייב במעשר - דהם הם ז' עממים הכתובים בכל מקום אבל קיני קניזי וקדמוני שנתנו לאברהם אבינו בין הבתרים לא יתחייבו במעשר  לעתיד לבא כשיחזירם לנו לעתיד כדאמר בב"ר אי נמי אם כבשו ישראל מהם אחרי מות יהושע כולן פטורין מן המעשר דכתיב התם זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' (שם) זאת למעוטי הני שנתוספו לאברהם על השבועה כן נראה בעיני ואף על גב דרפאים נמי כתיב באברהם לא ממעטינן ליה דהיינו חוי דלא כתיב התם ומצינו שכבשם משה דכתיב (דברים ג) ההוא יקרא ארץ רפאים כלומר היינו רפאים שניתן לאברהם בין הבתרים:

לאפוקי מאי?

לאפוקי קיני קניזי וקדמוני.

תניא רבי מאיר אומר: נפתוחא, ערבאה, ושלמאה.

רבי יהודה אומר: הר שעיר, עמון, ומואב.

רבי שמעון אומר: ערדיסקיס, אסיא, ואספמיא:

מתני' 

היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים, ונמצאו זוממים - משלמין לו את הכל.

מתני' נמצאו זוממין - שבאו ב' ואמרו להם היאך ראיתם חזקה זו והלא באותו הזמן עמנו הייתם במקום פלוני:

משלמין לו את הכל - כפי דמי קרקע שהיו רוצים להפסידו יגבה מהן כדכתיב (דברים יט) כאשר זמם ולא כאשר עשה לבד קרקע שלו שיטול מן המחזיק:

שנים בראשונה, שנים בשניה, ושנים בשלישית

שנים בראשונה כו' - דהיינו ג' כתות לג' השנים כת לשנה כת לשנה אם נמצאו זוממים כולם: