ולימא מחלוקת ר"ש ורבנן - והוה משמע לן דר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו כדאמרן לעיל דאי ממתני' הוה אמינא דבחרוב ושקמה מודי להו כדקתני בהדיא אלא חרוב המורכב כו' משמע דבחרוב וסדן מודי להו ר"ש לרבנן:

הא קמ"ל כו' - הא עדיפא לאשמועינן דההיא דר"ש ממילא שמעינן ליה דלדבריהם דרבנן קאמר להו כדדייקינן מברייתא לעיל:

מתני' המוכר את הספינה - סתם:

תורן ונס ועוגין וכל המנהיגין - בגמ' מיפרשי:

עבדים - שיש לו לבעל הספינה להנהיגה ולשמור פרקמטיא שלו שבתוכה:

מרצופין - לתת בתוכן האנתיקי דהיינו פרקמטיא של ספינה כדמפרש בגמ' וכל הני נמי ליתנהו בכלל הקדש שאם הקדיש את הספינה לא הקדיש את אלו מדלא קתני לה בפירקין דלעיל והיינו טעם דכל הני דחשיבנא בפרקין דלעיל בית המרחץ בית הבד ועיר ושדה כולהו מקרקעי נינהו וכל הני דחשיב לא מכר בטלים קצת אגבן לגבי הקדש ומתנה וחלוקת אחין אבל הני דהאי פירקא מטלטלי נינהו לא שנא מכר ולא שנא מתנה והקדש כולן שוין בהנהו דלא מכר שכשם שלא מכר כמו כן לא הקדיש ולא נתן:

גמ' אסקריא - מש"ט שפורשין עליו את הוילון בראש הספינה:

וכן הוא אומר ארז מלבנון כו' - ראיה לדבר דתורן דמתניתין היינו אסקריא שהאסקריא מארז או מאילן גבוה עושין אותה:

אדרא - הוא הוילון שפורסים על התורן להוליך את הספינה ברוח וייל"א בלע"ז:

וכן הוא אומר - דהיינו אדרא שעשוי מפשתים וקנבוס מין בגד:

עוגינין - אנקר"ש של ברזל ומשליכין במים להעמיד הספינה במקום אחד:

וכן הוא אומר - דעיגון דמתניתין לשון עכוב הוא כדכתיב הלהן תעגנה כמו תעשנה תתעכבו מלהנשא לבעל אלמא עוגין דמתני' היינו עיגון:

משוטות - שקורין ריימ"א שמשוטטין בהן את הספינה:

וכן הוא אומר - אלונים מבשן עשו משוטיך. בספינה מיירי ביחזקאל וקחשיב תשמישי הספינה וכליה ומדקחשיב המשוטות ש"מ דעיקר תשמישי הספינה הן ונמכרין בכלל הספינה והלכך אמרי' דכל המנהיגין דמתני' אתא לרבויינהו:

כל תופשי משוט - אלמא עיקר הספינה על ידי שתופסין משוטות דסד"א חבלים המושכין הספינה ליהוו עיקר מנהיגין אבל משוטות לא מיזדבני קמ"ל:

אסכלה - כבש של הספינה שעולין בו ולשון יון הוא וכן פר"ח ורב האי:

בור המים שבתוכה - נותנין בו מים המתוקין לפי שמי הים מלוחין:

ביצית ודוגית - היינו ספינה קטנה שקושרין לספינה גדולה וכשרוצין לעלות ליבשה נכנסין באותה קטנה מהגדולה שהגדולה אינה יכולה להתקרב אל שפת הים מפני עומקה קוקיי"ט בלע"ז ויש לועזים בוצא קרוב ללשון העברי:

ביצייתא דמישן - מישן נהר קטן ואין מהלכין בו אלא בספינות קטנות ובמס' שבת אמרי' בפ' הזורק (דף קא.) הני ביצייתא דמישן כו': רבי נתן מבבל עלה:

דוגית - על שם שצדין בה דגים דקלה היא על פני המים:

ואחריתכן בסירות דוגה - בספינות קטנות כקדרות הקרויות דוגה וקלים על פני מים יוליכו אתכם מהרה בגלות:

אמר רבה אשתעו לי כו' - כל הני עובדי דקא חשיב משום מה רבו מעשיך ה' ומהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא או לפרש מקראות האמורים בספר איוב המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים שכל שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד:

דמטבע - שרוצה לטבוע:

אית ליה ברישא - שהולך לפניה:

צוציתא דנורא חיורתא - אש לבנה ומלאך מזיק הוא:

אלוותא - מקלות כמו לא באלה ולא ברומח במסכת שבת (דף סג.):

אמן אמן סלה - גרסינן:

ונייח - מזעפו:

בין גלא לגלא תלתא מאה פרסי - ומשום דאמר בסמוך ורמא ליה גלא קלא לחבריה איצטריך לאשמועינן דמשלש מאות פרסי שמעין קולות לחבירו:

דלינן גלא - יותר משיעור גבהו השליכנו למעלה עד לרקיע אי נמי הבלא דרקיע נפיש עד מהלך קרוב לחמש מאות שנה שיש מן הרקיע עד לארץ:

מרבעתיה - שכינו:

דכוכבא זוטא - כוכב קטן שבקטנים:

ביזרא - בית זרע ארבעים כור של חרדל דנפיש משל שאר זרעים:

מקלינן מהבליה - נשרפים מחום כוכב:

ורמא ליה גלא - נתן קולו כלומר צעק כדוגמת תהום אל תהום קורא ושמא מלאכים הממונים עליהם הם:

שבקת מידי בעלמא כו' - מפני שהגביה כל כך היה סבור שיצא חוץ לשפת הים ושטף את העולם:

ונחרביה - מפני עון הדור:

א"ל - גלא לחבריה:

פוק חזי גבורתא דמרך כו' - כלומר אין לי רשות לצאת:

כמלא חוטא חלא - מלא רוחב חוט איני יכול לצאת מן החול:

שנאמר האותי וגו' - גמרא קאמר ליה:

הורמין - בנו"ן גרסי' כך שמעתי מאבא מרי ואני שמעתי הורמיז בזיי"ן שד כדאמרי' בסנהדרין (דף לט.) מפלגא דתתא דהורמיז:

אקופי דשורא - על שיני התומה והאי עובדא להודיע צדקותיו של הקב"ה שמרחם על בריותיו ואינו נותן רשות לאלו להזיקן וגם שלא לצאת בדרך יחיד:

ורהיט פרשא - לפי תומו:

ולא יכיל ליה - שהיה השד רץ ביותר ומיהו הפרש לא היה מתכוין לכך:

סריגן - שהיה אוכף וסרגא נתונין על הפרדות: