ילו:

כיון שהחזיק זה - הלוקח בקרקע מסקנא דמילתיה דאמורא הוא ולא מן המשנה:

נקנה השטר - שנכתב קודם המכירה לזה הלוקח בכל מקום שהוא שהרי דעתו של מוכר להקנות השטר ללוקח וקני ליה לשטר אגב קרקע כדין כל מטלטלין הנמכרין עם קרקע שנקנין בחזקת קרקע כאילו עבד משיכה במטלטלין גופייהו וכדמפרש:

וזו היא ששנינו כו' - בקדושין (דף כו.) נפקא לן מקראי:

שאין להם אחריות - מטלטלין ושטר:

שיש להם אחריות - מקרקעי:

בכסף בשטר ובחזקה - בכסף שקבל מן הקרקע או שהחזיק בה נקנין גם מטלטלין וקס"ד השתא דהשטר במילי בעלמא מיקני שנתרצה המוכר להקנות ללוקח ואע"פ שלא בא השטר לידו דלוקח קני ליה כ"ש לעיל דשטר בשטר מיקני דאילו הכא אפילו במילי גרידי קני ליה בלא שטר וכ"ש דמיקני במילי הכתובים בשטר:

ומשני מאי דקני שטר אגב ארעא שאני - דכיון שהחזיק בקרקע קני ליה לשטר אגב ארעא דמקראי נפקא לן בקדושין ולאו היינו מילי אלא מעשה גדול הוא כמשיכת הממון עצמו:

דהא מטבע כו' - בפרק הזהב והתם מפרש טעמא:

בחליפין - בקנין סודר:

אגב אסיפא - סף ביתו מקרקע כדי שיביאם לו והיינו הרשאה ואילו לא אקנינהו ניהליה לא הוו יהבי ליה דלא ליחייבו באונסא דאורחא כדאמר בב"ק:

נפק לאפיה - מרוב שמחת מעותיו שהביא:

עד תווך - מקום במסכת נדה (דף לג:) וכך שמו ולאשמועינן אתא דמשום קנין זה מסרו לו המעות דכיון דנפק לאפיה שמעינן דהביא המעות:

העבדים - המשמרים והמנהיגים הספינה:

המרצופין - שקין גדולים שבהן משימין הפרקמטיא אשר בספינה:

עיסקא דבגווה - פרקמטיא שבה:

מתני' קרון - עגלה:

הפרדות - המושכות בקרון ובשאין אדוקין בו מיירי כדמפרש בגמ' דרך פרדות לקרון וצמד לבקר וכלים לחמור:

צמד - הוא העול וכלי העגלה קטנה והעגלה עצמה המחברין את השוורים יחד:

לא מכר את הצמד - דברי הכל היא אלא דפליגי רבי יהודה ורבנן בפירוש דהך מילתא דלרבי יהודה זימנין מכר זימנין לא מכר ולרבנן לעולם לא מכר:

אין הדמים ראיה - אלא במתנה ביקש ליתן לו המותר אי נמי ליהוי מקח טעות כדאמרינן בגמרא ויחזיר לו מעותיו ויטול צמדו:

גמ' איסמייה - מקמי מתניתין:

תתרגם מתניתא בשאדוקין בו - שקשורין ביחד בשעת המכירה הלכך הכל מכר ומתניתין בשאין אדוקין:

היכי דמי - דמיפלגי רבי יהודה ורבנן:

אילימא דקרו ליה - באותה העיר לצימדא צימדא העול קורין אותו באותה העיר צמד ולא השוורים:

ולבקר קורין בקר - ולא צמד:

הכי גרסינן צמד זבין ליה בקר לא זבין ליה - ואמאי קאמר רבי יהודה דדמים מודיעין שמכר את הבקר והלא בקר אינו בכלל צמד כלל דנימא לשון שלו כך הוא שקרא גם לבקר צמד ואפילו בשאדוקין בו נמי לא קני דהא לא מפלגינן בין אדוקין לשאינן אדוקין כדמפלגינן גבי קרון ופרדות ולקמיה בשמעתין נמי אמרינן דמתניתין מילי מילי קתני:

הכי גרסינן ואלא דקרו ליה נמי לבקר צמד כולה זבין ליה - דכי האי גוונא גרסינן גבי המוכר בית לחבירו בבירה גדולה בפרק המוכר את הבית (לעיל דף סא:):

כולה זבין ליה - ואמאי אמרי רבנן אין הדמים ראיה הא ודאי כיון דכולי עלמא קורין גם לבקר צמד וגם הדמים מודיעין עליה דמוכר רמיא לגלויי דלא בקר קא מזבין אלא העול לבדו ומדלא פירש אמרינן שמכר הכל: ה"ג לא צריכא באתרא דאיכא דקרו ליה לצמד צמד ולבקר בקר ואיכא דקרו נמי לבקר צמד. והשתא מספקא לן בהאי גברא מהי מינייהו הוא אם קרא לבקר צמד אם לאו:

רבי יהודה סבר הדמים מודיעין - שהוא מן הקורין לבקר צמד ובקר מכר עם הצמד:

ורבנן סברי - כיון דיש קורין לבקר בקר ולא קרו ליה צמד לא אמרינן הדמים מודיעין דדלמא האי מינייהו הוא ולא מכר את הבקר דיד לוקח על התחתונה דאוקי ממונא בחזקת מריה ולא אמרינן דמים מודיעין אבל היכא דכל בני העיר קורין לבקר צמד כיון דפשיטא לן דהאי גברא רגיל לקרות גם לבקר צמד וגם דמים הרבה יש כולה זבין ליה:

ואי אין הדמים ראיה - כלומר נהי נמי דאין הדמים ראיה ומכר את הצמד לא מכר את הבקר דמשמע אבל הצמד מכור ואמאי ליהוי ביטול מקח שיבטל המקח ויחזיר לו דמיו ויטול צמדו כדין כל אונאה יתר משתות דבטל המקח בפרק הזהב (ב"מ דף מט:) ובשתות מצומצם אמרינן קנה ומחזיר אונאה ובפחות הויא מחילה: