מין אחד הוא - ואם תרם מזה על זה תרומתו תרומה דקרינא ביה והרמותם ממנו (במדבר יח) וכן לענין הודאה ממין הטענה דאם טענו יין וחומץ והודה לו באחד מהן חייב שבועה על השני דאיכא הודאה מקצת הטענה וממין הטענה:

לא תשאו עליו חטא - אם תרימו חלבו כלומר מן היפה הא אם תרימו מן הרע שבאותו המין תשאו חטא שהתרומה תקדש כמו שהיא רע ואין תקנה להחליפה ולא לחזור ולתרום:

נשיאות חטא למה - הא לא עבד ולא מידי ויחזור ויתרום מן היפה:

אבל לענין מקח - שזה רוצה לקנות יין או חומץ אע"ג דמין אחד הוא לא קני דאיכא דניחא ליה בטעם יין ואיכא דניחא ליה בטעם חומץ ולא דמי לחטין יפות ורעות דהתם חד טעמא אית להו וחד שמא אית להו ומה ששאל מכר לו אלא שאינהו קצת:

מתני' המוכר פירות לחבירו - ופסק לו הדמים בשער הידוע כל איפה בכך וכך ומשך כגון בסימטא ובחצר של שניהן קנה ואע"פ שלא מדד דמדידה לא מעכבא דאינה אלא גלויי מילתא בעלמא כמה מכר אבל אם לא פסק אע"פ שמדד ומשך לא קנה כדאמרינן בגמרא דלא סמכא דעתייהו שעדיין המוכר יכול להעלות דמיהן כל מה שירצה וזה יכול לומר לא אקנם אלא בזול:

מדד ולא משך לא קנה - וכגון שמדד בכליו של מוכר והניח ע"ג סימטא אבל מדד ונתן לתוך כליו של לוקח קנה כדאמר בגמ':

אם היה פיקח - הלוקח:

שוכר את מקומו - אם ברשות בעלים הם כדאמרינן בגמ' ובשליפי רברבי מוקי לה בגמ' והלכך קתני בהו משך דאין דרכם בהגבהה דלא שייכא משיכה אלא במידי דלאו בר הגבהה הוא כדאמרינן בגמ':

אבל הלוקח פשתן - דהיינו שליפי זוטרי כדאמרינן בגמ':

הרי זה לא קנה - במשיכה:

עד שיטלטלנו כו' - כלומר שיגביהם ויטלם ממקומם למקום אחר ואורחא דמילתא נקט דאין דרך להגביה מקחו אלא כדי ליטלו ולילך:

ואם היה מחובר כו' - בגמרא מפרש לה:

גמ' מדד - בכליו של מוכר:

והניח ע"ג סימטא קנה - הלוקח כאילו הניחם מוכר ברשותו של לוקח וכגון שפסק הדמים וסימטא אית דאמר שביל של יחידים ואני שמעתי כניסה בולטת מרה"ר ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם כחצר השותפים דאינו עשוי להילוך בני רשות הרבים:

שמא לא שמעת - כלומר שמא לא שמעת מר' יוחנן אלא במודד והניח לתוך קופתו של לוקח דקני ליה כליו בסימטא שהרי יש לו רשות להניח שם כליו כבחצר השותפין אבל סימטא בלא כלי לא קני דלא משיכה איכא ולא רשות המיוחדת ללוקח איכא וכן כלי בלא סימטא לא קני כגון כליו ברשות הרבים דאין לו רשות להושיבם שם:

מודד לתוך קופתו - בסימטא:

מימרא בעי - בתמיה הא אפי' ברשות מוכר קני ליה כליו דלוקח:

קיבלה מיניה - רבי זירא מרבי אסי או לא קיבלה מיניה:

תא שמע - דקיבלה מיניה:

דאמר רבי ינאי - רבו של רבי יוחנן:

חצר השותפין - והוא הדין לסימטא:

קונין - מקח זה מזה כדמפרש ואזיל:

מאי לאו על גבי קרקע - כרבי אסי אלמא קיבלה בתר הכי כי שמעה מרבי ינאי:

קשיין אהדדי - דרבי אסי ודר' ינאי קשיין אהך דרבי יעקב:

אלא ש"מ כו' - ר' אסי אמת אמר ששמע מרבי יוחנן קנה וגם ר' יעקב שמע לא קנה כדאמר משמיה דר' יוחנן וכדמפרשי כאן במודד כו' ורבי אסי טעה בפירוש שמועתו ואיכא למימר דלא קיבלה:

ת"ש - קשיא לרבי אסי משום הכי לא קיבלה:

מדד ולא משך לא קנה - ובעל כרחך במדד והניח על גבי קרקע מיירי דאי בתוך קופתו קשיא לכולהו בין לרבי ינאי בין לר' יעקב בין לרבי אסי אלא בלא כלי מיירי וקשיא לרבי אסי לבדו דאמר קנה והכא קתני לא קנה:

לא ברשות הרבים - ואפילו אם מדד לתוך קופתו נמי לא קנה דאין כליו של לוקח קונה לו ברשות הרבים כדלקמן:

והאמר אביי ורבא כו' - בפירקין לעיל (דף עו:) פרישית לה:

מסירה - כגון בספינה ובהמה גסה:

אי הכי - דלא בסימטא מיירי אלא ברשות הרבים אימא סיפא אם היה פיקח שוכר את מקומו ואי ברשות הרבים היא ממאן אגר אלא ודאי בסימטא או בחצר השותפים מיירי דמצי אגר מבני ההוא מבוי הפתוח לההיא סימטא:

הכי קאמר ואי ברשות בעלים כו' - דהאי דקתני ואם היה פיקח מילתא באפי נפשה היא לאשמועינן דיש מקום שאם יהיה פיקח ישכור רשות בעלים כדי לקנות מקחו ומשפטי קנייה בא להשמיענו דמשיכה קונה ושכירות מקום כהגבהה גבי פשתן: