צורת הדף באתר היברובוקס

מבושם אני מוכר לך" - חייב להעמיד לו עד העצרת.

שיתקיים כדרך המתקיימין:

עד העצרת - אבל לא מן העצרת ואילך שחום תקופת תמוז מקלקל אפי' יין מבושם:

וישן - משל אשתקד.

וישן - ואם מוכר לו יין ישן יתן לו משל אשתקד שנה המוקדמת לזו שאנו עומדים בה:

ומיושן - משל ג' שנים:

משל שלש שנים - משנה דקודם אשתקד דהוו להו ג' שנים עם שנה שאנו עומדין בה:

גמ' 

אמר ר' יוסי בר' חנינא: לא שנו אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר, אמר ליה: "הא חמרך והא קנקנך".

לא שנו - דאינו חייב באחריותו:

אלא בקנקנים דלוקח - שקבל הלוקח היין בחביותיו דאיכא למימר כליו גרמו ומיהו סיפא דקתני ואם ידוע כו' התם ליכא למימר כלי  הלוקח גרמו דאנן סהדי שהיין רגיל בכך:

אבל בקנקנים דמוכר - מצי אמר ליה לוקח אפילו לזמן מרובה הא חמרך והא קנקנך דודאי יינך וכליך גרמו דסבירא ליה דמימות  הבציר הוה יין מקולקל כבר אלא שאין ניכר הדבר עד שעת חימוץ כדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף עג:) מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא ההוא שעתא הוא דמבחרי אנפשייהו חמרא ולרב דאמר לעיל כל שלשה ימים ברשות מוכר איכא לאוקומי מתני' בקנקנים דלוקח ואפילו תוך שלשה או בקנקנים של מוכר ולאחר שלשה והלכך מוכר פטור:

וכי קנקנין דמוכר מאי הוי?

לימא ליה: "לא איבעי לך לשהויי"?

וכי קנקנים דמוכר - למה יפסיד מוכר הא מצי אמר ליה מוכר ללוקח לא איבעי לך לשהויי דאפילו לרב דאמר (לעיל דף צב.) המוכר  שור לחבירו ונמצא נגחן הרי זה מקח טעות הני מילי משום דרובא לרדיא זבני אבל הכא רובא לאו לשהויי זבני ויפסיד לוקח:

לא צריכא. דאמר ליה: "למקפה".

דאמר ליה למקפה - להסתפק מעט מעט לקדירות דהיינו לשהויי:

ומאי דוחקיה דר' יוסי בר' חנינא לאוקמא למתניתין בקנקנין דלוקח, ודאמר ליה למקפה.

לוקמא בקנקנין דמוכר ודלא אמר ליה למקפה?

מאי דוחקיה דרבי יוסי ברבי חנינא לאוקומי - רישא דמתניתין בקנקנים דלוקח לחוד ולא בקנקנים דמוכר משום דמוקי למתני' בדא"ל  למקפה לוקמיה בדלא אמר ליה למקפה דהמוכר יין סתם קתני ולא שנא קנקנים דלוקח ולא שנא קנקנים דמוכר קתני מתניתין דאין מוכר חייב באחריותו משום דלא איבעי ליה לשהויי:

אמר רבא: מתניתין קשיתיה.

דקתני: "אם ידוע שיינו מחמיץ - הרי זה מקח טעות".

אמאי?

לימא ליה: "לא איבעי לך לשהויי"?

אמאי - הוה ליה מקח טעות:

לימא ליה לא איבעי לך לשהויי - דהא רובא לאו לשהויי זבני:

אלא לאו, שמע מינה, דאמר ליה: "למקפה".

אלא לאו שמע מינה דאמר ליה למקפה - וה"ה לרישא והיינו טעמא דברישא פטור מוכר דאיכא למימר קנקנים דלוקח גרמו ובסיפא  חייב הואיל וידוע שיינו רגיל להחמיץ כל שנה:

שמע מינה.

ופליגא דרב חייא בר יוסף.

ופליגא - הא דר' יוסי בר' חנינא דמוקי לה בקנקנים דלוקח ולא דמוכר משום דמצי א"ל הא חמרך והא קנקנך:

דאמר רב חייא בר יוסף: חמרא מזלא דמריה גרים שנא': (חבקוק ב, ה) "ואף כי היין בוגד גבר יהיר וגו'".

דרב חייא בר יוסף - דאיהו מוקי לה נמי בקנקנים דמוכר ואע"ג דא"ל למקפה כדמוכח סיפא אפי' הכי מוכר פטור דלא מצי אמר ליה  הא חמרך והא קנקנך דלאו קנקנים דמוכר גרמו אלא מזלא דלוקח שהוא בעליו של יין גרים:

שנאמר ואף כי היין בוגד - באדם למה משום דגבר יהיר וגו' גאותו של אדם שמגיס דעתו בדבר שאין בו גורם שהיין בוגד בו דסבורין  שהוא יין ונמצא חומץ מדה כנגד מדה ומיהו סיפא כיון דאמר ליה למקפה ולא מצי אמר ליה לא איבעי לך לשהויי ולא מצי למימר ליה מזלך גרם מאחר שהדבר ידוע שיינו מחמיץ הלכך חייב מוכר:

אמר רב מרי: האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל.

אאינשי ביתיה - אשתו:

לא מיקבל - שמבזה אותו:

שנא' (חבקוק ב, ה) "גבר  יהיר ולא ינוה".

מאי: "ולא ינוה"?

בנוה שלו.

א"ר יהודה אמר רב: כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה.

כל המתגאה בטלית של תלמידי חכמים - דעביד כדאמרן בחזקת הבתים (לעיל דף נז:) טלית של תלמידי חכמים כיצד כל שאין חלוקו  נראה מתחתיו טפח וצניעותא יתירתא הוא וגסות הוא למי שאינו תלמיד חכם:

כתיב הכא: "ולא ינוה". וכתיב התם: (שמות טו, יג) "אל נוה קדשך".

אמר רבא: האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחנואה אדעתא לסבוייה, ותקיף אפלגא או אתילתא - דינא הוא דמקבל לה מיניה.

האי מאן דמזבין ליה חביתא דחמרא לחנווני וכו' - מוסר חבית שלו לחנווני כדי למכור את היין בחנותו וישתכר החנווני קצת ובעל  הבית לא יקבל מעותיו אלא לאחר שיקבל החנווני מן הלוקחין וחמרא ברשותא דמריה קאי ואין החנווני אלא שליח בעלמא ליטול שכר טרחו והלכך אם החמיץ אפלגא או אתילתא דדנא קודם שמכר כולו:

דינא הוא דמקבל - בעל הבית כל ההפסד וכגון שלא פשע שליח דהיינו חנווני מידי בשליחותו כדמפרש ואזיל ואף כי היין בוגד ליכא  למימר גבי חנווני דהא אין לו חלק בו וגם לא הקנקן שלו הוא ואכתי ברשות מריה קמא איתיה:

ולא אמרן, אלא דלא שני בברזא, אבל שני בברזא  -לא.

ולא אמרן - דהפסיד בעל הבית:

אלא דלא שני - לוקח בברזא לעשות נקב אחר בחבית אבל שני איכא למימר דהוא גרים:

ולא אמרן אלא דלא מטא יומא דשוקא, אבל מטא יומא דשוקא – לא.

דלא מטא יומא דשוקא - ולא נתעצל חנווני במכירתו:

ואמר רבא: האי מאן דקביל חמרא אדעתא דממטי ליה לפרוותא דוול שפט, ואדמטי התם זל - דינא הוא דמקבל ליה.

האי מאן דקביל חמרא מחבריה - למחצית שכר והקנקנים דמוכר והוא קיבלו בדמים בשער של עכשיו בעיר הזאת והריוח יחלוקו וכל  מקבלי ממון למחצית שכר הוו מפקיד ונפקד קרובים לשכר וקרובים להפסד והרי הוא באחריות שניהם להפסד כמו לשכר כדאמרן (ב"מ דף קד:) הך עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם הוקיר או הוזל או נגנב או נאבד לשניהם נאבד והוזל אבל אמר לו בעל היין למקבל אפי' אם הוקיר לא יהא לך רשות למכרו בכאן אלא זיל ואמטייה למלכות אחרת אפרוותא דוול שפט שבאותו מקום היו מוכרים יין ביוקר וקודם שהגיע לשם זל היין בכל המקומות ופיחת מכדי דמים שקיבלו:

דינא הוא דמקבל - בעל היין את כל הזול דכיון דאפילו אם הוקיר מיד לא היה לו רשות למכרו עד שמגיע לפרוותא דוול שפט לענין  זולא נמי ברשותא דבעל היין קאי ומיהו לגבי גניבה ואבידה ברשותיה דמקבל נמי קאי וכן אם נעשה חומץ כדלקמן שהרי באחריותו הוא וקרינא ביה אף כי היין בוגד דמזלא דתרוייהו גרים שבאחריות שניהן הוא עומד ושניהן בעליו של יין: ופשע דלא אמטייה לא גרסינן:

איבעיא להו הוה חלא מאי?

הוה חלא - מקמיה דאמטייה להתם מאי מי מקבל בעל היין כל ההפסד דהא אפילו גבי מכירה גמורה מקבל משום דא"ל לוקח הא  חמרך והא קנקנך היכא דאמר ליה למקפה דלא מצי אמר ליה מוכר לא איבעי לך לשהויי וכל שכן הכא דלא מכר לגמרי וגם אמר ליה זיל אמטייה אפרוותא דוול שפט שצוה להשהותו דמצי אמר ליה מקבל הא חמרך והא קנקנך כר' יוסי בר' חנינא או דלמא לא מקבל כל ההפסד אלא פלגא דמצי אמר ליה מזלך נמי גרם שבאחריות שנינו עומד והיין בוגד קרינא ביה כרב חייא בר יוסף:

אמר ליה רב הלל לרב אשי: כי הואן בי רב כהנא אמר לן חלא לא.

חלא לא - כלומר לא מקבל בעל היין כל ההפסד ואע"ג דכמאן דא"ל למקפה דמי ואיבעי לשהויי משום דמזל שני הבעלים גורם:

ודלא כר' יוסי בר' חנינא.

ודלא כר' יוסי בר' חנינא - דמוקי למתניתין בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר סבירא ליה דאמר ליה לוקח הא חמרך והא קנקנך  היכא דאמר ליה למקפה והכא נמי כיון דא"ל זיל אמטייה כו' הרי צוה לו להשהותו ונראה בעיני דלית הלכתא כר' יוסי בר' חנינא אלא כרב חייא בר יוסף דמזלא דגברא גרים אלא אם כן ידוע שיינו מחמיץ ודאמר ליה למקפה דהא שמואל קאי כוותיה ואמרן לעיל עבד רב יוסף עובדא בחמרא כוותיה דשמואל:

ואיכא דאמרי אפילו חלא נמי מקבל.

כמאן?

כר' יוסי בר' חנינא:

ישן משל אשתקד כו':