בשלמא לדידי דאמינא ראיה בעדים, כיון דאמר ללקוחות אייתו עדים ולא אשכחו, היינו דקא אתו ואמרו ליה: "מהו לבודקו".
אלא לדידך דאמרת, ראיה בקיום השטר, למה להו לבודקו? לקיימו שטרייהו ולוקמו בנכסי?
מי סברת נכסי בחזקת בני משפחה קיימי, וקא אתו לקוחות ומערערי?! נכסי בחזקת לקוחות קיימי, וקא אתו בני משפחה וקא מערערי.
הכי נמי מסתברא. מדקאמר להו: "אי אתם רשאים לנוולו", ואישתיקו.
אי אמרת בשלמא בני משפחה קא מערערי, משום הכי אישתיקו.
אלא אי אמרת לקוחות קא מערערי, אמאי שתקי? לימרו ליה: "אנן זוזי יהבינן ליה, לינוול ולינוול"?
אי משום הא, לא איריא.
הכי קאמר להו: חדא, דאי אתם רשאים לנוולו. ועוד, וכי תימרו זוזי שקל, לינוול ולינוול? סימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה.
(ת"ש) שאל רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן; זו ששנויה במשנת בר קפרא: "הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהיא שלו, וקרא עליו אחד ערער לומר: "שלי היא", והוציא זה את אונו לומר שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה.
אם אמר: "איני מכיר בשטר זה מעולם" - יתקיים השטר בחותמיו. אם אמר: "שטר פסים הוא זה" או "שטר אמנה, שמכרתי לך ולא נתת לי דמים". אם יש עדים - הלך אחר עדים. ואם לאו - הלך אחר השטר".
לימא ר' מאיר היא, דאמר: "מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו", ולא רבנן?
אמר ליה: לא. שאני אומר: "דברי הכל מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו".
והא מיפלג פליגי?
דתנן: "אין נאמנין לפוסלו. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: נאמנין".
אמר ליה: אי עדים אלימי ומרעי שטרא, איהו כל כמיניה?!
אמר ליה: "והלא משמך אמרו, יפה ערערו בני משפחה"?
אמר ליה: "זו אלעזר אמרה, אני לא אמרתי דבר זה מעולם".
אמר רבי זירא: "אם יכפור רבי יוחנן ברבי אלעזר תלמידו - יכפור ברבי ינאי רבו?"
דאמר רבי ינאי אמר רבי: "מודה בשטר שכתבו (אינו) צריך לקיימו".
ואמר ליה רבי יוחנן: "רבי לא משנתנו היא זו?! "וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה", אין ראיה אלא בקיום השטר.
ברם נראין דברי רבינו יוסף".
דאמר רבינו יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי חכמים, אבל רבי מאיר אומר מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו.
ומאי, "דברי הכל"? דרבנן לגבי רבי מאיר דברי הכל היא.
והא איפכא תנן? "וחכמים אומרים: המוציא מחבירו עליו הראיה"?
איפוך.
והא תניא: "אין נאמנין לפוסלו - דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים - נאמנין"?
איפוך.
והא רבי יוחנן ראיה בעדים קאמר?
איפוך.
לימא ליפוך נמי תיובתא?
לא
בשלמא לדידי דאמינא ראיה - דאמרי רבנן במתני' המוציא מחבירו עליו הראיה היינו ראיה בעדים שבריא היה ויגבה מתנתו מיד היורשין ה"נ בקשו לקוחות לעשות כך ולבקש עדים כדי לטרוף מקחן מיד היורשין וכיון דלא אשכחו כו':
לקיימו שטרייהו - ומסתמא אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול:
בחזקת לקוחות הוו קיימי - והחזיקו בהן קודם ערעור:
ואתו יורשין וקא מערערי - ואמרי קטן היה ושלא כדין תפסתם דהתם גבי יורשין לא שייך קיום שטריה:
היינו דשתקי - כדי שלא לינוול קרובם:
לינוול ולינוול - אין אנו חוששין בבשתו שאינו קרובנו והפסדנו מרובה:
ה"ג זו ששנויה כו' - ואסיפא קאי לימא ר"מ היא כו':
שטר פסים - שפייסת ממני לכתוב לך שטר מכירה להחזיקך בעשיר לוקח קרקעות:
שטר אמנה - האמנתיך למסור לך שטר מכירה קודם שקבלתי הדמים:
שאני אומר לדברי הכל כו' - כדמפרש לקמיה דכי פליגי רבנן ואמרי מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו הני מילי היכא דאיכא עדים דמרעי ליה לשטרא ופוסלין חתימת עצמן ה"ז פסול גדול הלכך אע"ג דמודה לוה שכתבו צריך לקיימו אבל בהך דבר קפרא דלוה גופיה קפסיל ליה ולא עדים כיון דמודה שכתבו לאו כל כמיניה למימר שטר פסים הוא והכל מודים שא"צ לקיימו:
אי עדים אלימי כו' - דהתם אמרי עדים פסולי עדות היינו:
איהו כל כמיניה - בתמיה וכי יש כח ביד הלוה לומר איני חייב כלום והכא לא אמרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר דכיון דאמר לוה כתבתי שטר זה אפס שטר פסים או שטר אמנה הוא דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן דאנן סהדי דלאו שטר אמנה הוא דעדים אשטר אמנה ופסים לא חתמי דלא ניתן ליכתב כדאמר בפרק ב' דכתובות (דף יט.) והלכך לא מהימן למימר שטר אמנה הוא:
והלא אמרו משמך כו' - ריש לקיש קא"ל לר' יוחנן היכי מצית למימר דלדברי הכל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אף על גב דאיהו נמי פסיל ליה משום שטר אמנה או שטר פסים דלאו כל כמיניה לאורועיה איהו כל זמן דעדים גופייהו לא מרעי ליה והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה אע"ג דמודו בני משפחה בשטר שכתב נותן מתנה כיון דאמרי קטן היה נאמנין עד שיתקיים השטר בחותמיו אלמא מודה בשטר שכתבו לדידך צריך לקיימו:
ויכפור בר' ינאי - בתמיה והלא לר' ינאי רבו א"ר יוחנן בהדיא צריך לקיימו:
ברם נראין דברי רבינו יוסף - ר' זירא קא"ל ואתא לתרוצי דמאי דא"ר יוחנן לריש לקיש לעיל שאני אומר לדברי הכל א"צ לקיימו היינו טעמא דס"ל לר' יוחנן דמהפכינן מתניתין ר"מ לרבנן דס"ל לרבנן א"צ לקיימו כדמפרש ואזיל והאי דקא"ר יוחנן לדברי הכל א"צ לקיימו לאו דוקא אלא משום דאליבא דרבנן קאמר דא"צ לקיימו חשיב ליה כדברי הכל:
זו דברי חכמים - מתני' דמוכח א"צ לקיימו:
נמי תיובתא - דאמר לעיל איתיביה ר' יוחנן לר"ש בן לקיש וכו' ליפוך והשתא צריך לומר איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן דמהא שמעינן דמתניתין ראיה בעדים קאמר: